תביעה: מאז הרצח המזעזע של מוחמד אבו ח’דיר ב- 7/2014 ועד היום, הנתבעות טרם פעלו לתיקון תחנות הרכבת הקלה בי”ם והשבת הציוד שנפגע בהפגנות ובהפרות הסדר בשכונת שועפט “וזאת כאקט של הענשה קולקטיבית של כלל הציבור אשר מתגורר בשכונה ובשכונות נוספות לה”

לבית-המשפט המחוזי בירושלים הוגשה ב- 26 במארס 2018 (ובקשה להכיר בה  כתובענה ייצוגית) נגד החברות  סיטיפס בע”מ [הזכיינית להפעלת הרכבת הקלה בירושלים] וקונקט ירושלים (רכבת קלה) בע”מ [המפעילה מטעם הזכיינית של הרכבת הקלה בירושלים].

התביעה היא, בין היתר, למתן ‘צו עשה’ “המחייב את הנתבעות להעמיד לכלל חברי הקבוצה תחנות ראויות לשימוש התושבים/הנוסעים, בהתאם להוראות רישיון ההפעלה והזיכיון של הרכבת הקלה בירושלים, בכך שיותקנו מכשירים אוטומטיים להנפקת כרטיסים ולטעינת כרטיסי ‘רב קו’, אמצעים דיגיטליים למתן אינדיקציה על זמני ההגנה של הרכבת לתחנה ועוד, הכל כמתחייב עפ”י הוראות רישיון ההפעלה והזיכיון של הרכבת הקלה בירושלים”.

התובע בתביעה זו הוא מחפוד הנריך אבו שנב, תושב שכונת שועפט בירושלים. בכתב התביעה נאמר בין היתר כי “מדובר במחדל מתמשך מצד הנתבעות אשר בחרו להעניש ציבור שלם המתגורר בשכונת שועפט ובשכונות הסמוכות לה בכך שלא העמידה לרשות ציבור גדול זה תחנות תקינות אשר בהן מותקנות מכונות אוטומטיות למכירת כרטיסים (עפ”י הגדרות ברישיון ההפעלה והזיכיון) עבור הרכבת הקלה בירושלים החל מחודש 7/2014 ועד עצם היום הזה.

“כידוע, בחודש 7/2014 התרחש אירוע שזיעזע את כל המדינה לאחר שנער בשם מוחמד אבו ח’דיר נחטף בסמוך לביתו בשכונת שועפא (הצמוד לתחנת הרכבת הקלה ‘שועפט’) ולאחר מכן נרצח. בעקבות אירוע זה התקיימו הפגנות והפרות סדר בשכונה. במסגרת ההפגנות,  קומץ קטן של מפגינים גרם נזק לרכוש הציבורי כגון רמזורים, ארונות שירות של חברת בזק וכן לשתי תחנות הרכבת הקלה.

“חרף העובדה כי מאותו אירוע ועד היום עברו קרוב לארבע שנים, הנתבעות טרם פעלו לתיקון התחנות והשבת הציוד שנפגע בהפגנות ובהפרות הסדר בשכונת שועפט וזאת כאקט של הענשה קולקטיבית של כלל הציבור אשר מתגורר בשכונת שועפט ובשכונות נוספות לה.

“יש לציין כי הנתבעות פעלו לאיתור אותו קומץ שפגע ברכוש הציבור וקנסו אותם בעשרות ובמאות אלפי שקלים.

“תושבים רבים פנו אל הנתבעת 1 במטרה לגרום לה לתקון את המחדל ולתקן את התחנות. תשובת הנתבעת 1 הייתה שהיא מקדמת משמעותית את תיקון התשתיות והצבת מכונות הכרטיסים אך מדובר לטענתה בהליכים ארוכים בהם הכרחית ונדרשת מעורבות גורמי רגולציה נוספים.

התובע מדגיש כי תקופה קצר לאחר ההתפרעויות, “תוקנו כל אותם מתקנים שנפגעו (רמזורים, ארונות בזק וכו’) מלבד אותן שתי תחנות הרכבת הקלה בשועפט. הנתבעות בחרו שלא לתקן את שתי התחנות ולא החזירו אותן לפעילות כפי שהיו ערב ההפגנות. הנתבעות החזיקו ומחזיקות בעמדה זו במשך כארבע שנים, החל מחודש 7/2014 ועד עצם היום הזה”.

עוד מדגיש התובע כי “הפניות הרבות של התושבים במקום אל המשיבות לא הועילו ולא גרמו למשיבות לשנות את עמדתן, חרף העובדה כי התנהלותן מהווה הפרה בוטה לזיכיון ולרישוי ההפעלה של הרכבת הקלה בירושלים”.

התביעה הוגשה באמצעות עו”ד סאלח דיואני.