תביעה (ובקשה להכיר בה כתובענה ייצוגית) נגד גולן טלקום בשם “כל לקוחותיה אשר חוייבו על-ידה ב’תשלום ביניים עבור שימושים בחו”ל’ או ‘פיקדון שימוש בחו”ל’ וזאת אף שלא ביצעו שימושים החורגים מהחבילה בה הם מצויים בגובה סך תשלום הביניים ו/או היטעתה אותם לחשוב כי ניצלו את מלוא יתרת השימושים העומדת לרשותם בחבילה”

לבית-המשפט השלום בתל אביב הוגשה ב- 9 ביולי 2018 תביעה (ובקשה להכיר בה כתובענה ייצוגית) נגד חברת גולן טלקום. זאת בשם “כל לקוחותיה אשר חוייבו על-ידה ב’תשלום ביניים עבור שימושים בחו”ל’ או ‘פיקדון שימוש בחו”ל’ וזאת אף שלא ביצעו שימושים החורגים מהחבילה בה הם מצויים בגובה סך תשלום הביניים ו/או היטעתה אותם לחשוב כי ניצלו את מלוא יתרת השימושים העומדת לרשותם בחבילה”.

התובע בתביעה זו הוא מיכאל רייפמן. בכתב התביעה נאמר בין היתר כי “המשיבה מספקת ללקוחות המנויים על שירותי הרט”ן (רדיו טלפון נייד) שלה, שירותי נדידה, המאפשרים להם לבצע שימוש בקו הטלפון שלהם בחו”ל. חלק מתוכניות החיוב אותן מציעה המשיבה כוללים מלבד חבילת שימושים בארץ גם חבילה לשימוש בחו”ל, הכלולה בתשלום החודשי הקבוע בתוכנית.

“חבילות אלו כוללות אפשרות גלישה, ביצוע שיחות ומשלוח הודעות בחו”ל, ללא עלות נוספת, עד לכמות הנקובה בתוכנית. … לפיכך, על לקוח המבצע שימוש במסגרת חבילת השימוש בחו”ל, לא אמור, לכאורה, לחול כל חיוב נוסף זולת התשלום החודשי הקבוע בתוכנית.

“אלא, כפי שמתברר, כאשר המשיבה מזהה שימוש גבוה (לשיטתה) של הלקוח בשירותיה בחו”ל, אף אם הוא כלול במסגרת החבילה העומדת לרשותו והוא כלל אינו חורג ממנה – היא מודיעה לו מייד (במסרון ובדוא”ל) כי ‘הגיע לרף השימוש’ ומחייבת את חשבונו מייד בתשלום ביניים בסכום קבוע של 100 ₪, המכונה על ידה גם כ’פיקדון שימוש בחו”ל’.

“חיוב זה נעשה בשליחת ידה של המשיבה לאמצעי התשלום של לקוחותיה, עוד במועד שהייתם בחו”ל, ובמנותק מן החשבונית החודשית.

“המשיבה מסבירה כי הודעה זו, כמו גם החיוב המגיע עימה, נעשים במטרה ברורה להגביל את שימושיו של הלקוח בחו”ל. ואכן, קבלת ההודעה בנוסח זה, גורמת ללקוח לסבור כי ניצל את מלוא החבילה העומדת לרשותו, והוא מצמצם או מפסיק כליל את שימושיו בעקבותיה. זאת, כאמור, אף שעומדת לו יתרת שימושים נוספת לניצול במסגרת החבילה עבורה הוא משלם ממילא למשיבה.

“בחלוף כחודש, בתום מחזור החיוב, ולאחר שהיא בוחנת את גובה שימושי הלקוח בחו”ל, במידה ומתברר למשיבה כי הלקוח לא ביצע שימוש חורג בגובה תשלום הביניים שנגבה

ממנו – היא משיבה לו את הפרש התשלום באמצעות זיכוי בחשבונית החודשים (בערכו הנמינלי, ללא כל תוספת ריבית והצמדה או הוצאה אחרת).

“המשיבה רואה את תשלום הביניים כ’פיקדון’ להבטחת התשלום בגין שימושיו ה’צפויים’ של הלקוח, וסבורה כי הדבר מתאפשר לה בהתאם להסכם ההתקשרות עם לקוחותיה. אלא שהתנהגות זו לא רק מטעה את לקוחותיה לסבור כי ניצחו את מלוא החבילה העומדת לרשותם, בעוד שעומדת להם יתרה נוספת לניצול, וכך היא מתעשרת על חשבונם”.

לדברי ב”כ התובע, מדובר בהטעייה לפי חוק הגנת הצרכן, הפרת ההסכם עם הלקוחות,

הפרת תנאי הרישיון הוענק לחברה והשבת תשלום ללא ריבית והצמדה. בנוסף נטען כי החברה הפרה את הסדר ההסתלקות שנקבעה בתביעה אחרת בה הייתה מעורבת החברה [ת”צ 20736-11-15]אשר קיבל תוקף של פסק דין.

עוד טוען ב”כ התובע כי “למשיבה כמיליון מנויים. בהנחה זהירה כי 5% מהם קיבלו הודעה דומה בעת שהייתם בחו”ל, הרי שמספרם עומד על 50,000 לקוחות. בהתחשב בנזקו של המבקש, ובהנחה כי חברי הקבוצה ניזוקו באופן דומה (כ- 50 ₪), הרי שנזקם הכולל של חברי הקבוצה עומד על 2.5 מיליון ₪.

התביעה הוגשה באמצעות עו”ד לירן דדו.

הערה: כל ההדגשות המופיעות כאן מופיעות באופן זהה בטקסט המקורי.