תביעה (ובקשה להכיר בה כתובענה ייצוגית) נגד Google Ireland בשם לקוחותיה בישראל “העושים שימוש בתוכניות הפרסום שלה ואשר ניזוקו עקב שינוי שערכה המשיבה בתנאי השימוש

לבית-המשפט המחוזי בתל אביב הוגשה ב- 3 במאי 2018 תביעה (ובקשה להכיר בה כתובענה ייצוגית) נגד חברת Google Ireland בשם לקוחותיה בישראל “העושים שימוש בתוכניות הפרסום שלה ואשר הגבילו את כמות החיובים (בגין “קליקים”) ליום, אשר ניזוקו עקב שינוי שערכה המשיבה בתנאי השימוש, במסגרתו איפשרה לעצמה לחייב בגין כמות ימית כפולה של קליקים מזו נשוא ההגבלה”.

התובעת בתביעה זו היא חברת סמיק ישראל בע”מ הפועלת תחת השם המסחרי ‘אוהלי אברהם’: “המבקשת עוסקת בין השאר שבהכרת ציוד לאירועים (כגון אוהלים והצללה, כיסאות, שולחנות ופינות ישיבה, ציוד חשמלי, מתנפחים וכו’) ועיסוק נוסף ומרכזי שלה הוא השכרת אוהלי אבלים בהם שוהים שאריו של מנוח בעת השבעה/טקס דתי אחר ואורחיהם)”.

בכתב התביעה נאמר בין היתר כי חברת גוגל “מתפרנסת בין השאר משירותי פרסום שהיא מעניקה ללקוחותיה. במסגרת הקמפיין הפרסומי הרלבנטי ללקוח, המשיבה מפרסמת בעבורו מודעה המוצגת לגולשים בעלי מאפיינים רלבנטיים (ובפרט לעניין מיקומם הגיאוגרפי), המקלידים באתר Google מלות חיפוש מתאימות. החיוב בגין שירותיה של גוגל מתבצע על-בסיס ‘קליקים’, כאשר הלקוח מחוייב במקרים בהם מתבצעת ‘הקלקה’ על המודעה מצד הגולש והוא מועבר לאתר האינטרנט של הלקוח.

“תקציב הקמפיין נקבע בידי הלקוח, ובאפשרותו לבחור תקציב יומי לחיוב בגין קליקים … ההיגיון בהגבלת התקציב היומי הוא משולש. ראשית – היגיון תקציבי, שמקורו ברצונו של בית העסק לשלוט על היקף הוצאות הפרסום ליום. שנית – היגיון עיסקי, שמקורו ברצונו של בית-העסק לווסת את כמות הפניות ליום ולהתאימן לכמות הלקוחות שהוא מסוגל/מעוניין לשרת בכל רגע נתון. שלישית – קיומו של חשש כי פעילות מוגברת בחשבון מקורה במתחריו של המפרסם המקליקים ממחשבים שונים על המודעה עד להסרתה, כאשר לגוגל יכולת מוגבלת לנטר פעילות זו ולמנעה.

בהמשך כתב התביעה נאמר כי “במסגרת תנאי השימוש, עד חודש אוקטובר 2017 התירה גוגל לעצמה את הזכות לחרוג מהתקציב היומי בעד 20% וללא שהדבר ישפיע על התקציב החודשי … בקשת אישור זו עניינה באישור שביצעה גוגל בתנאי השימוש,

במהלך חודש אוקטובר 2017, במסגרתו נקבע שגוגל ראשית לחרוג מהתקציב היומי שקבע הלקוח ב- 100% (!!), לא פחות.

“… השינוי שערכה גוגל הינו מקפח ואף מקומם. אין כל הצדקה להתערב בשיקול דעתו של הלקוח המבקש להגביל את התקציב ליום לסכום מסויים, על דרך של הכפלתו באופן חד-צדדי. הדבר נובע מרצונה של גוגל להגדיל את רווחיה באופן מלאכותי. בעוד שניתן להבין (בקושי) מדוע גוגל שומרת לעצמה זכות חריגה של עד 20%, הרי שזכות חריגה של 100% משמעותה הכפלת תקציבו היומי של הלקוח, בניגוד לרצונו ותוך הטעייתו.

“גרוע לא פחות, דבר השינוי לא הודע ללקוחות כלל, זולת על דרך של הפנייתם לשינויים בתנאי השימוש, תוך פירוט שינויים שונים ומשונים אך לא את השינוי זכות החריגה.

“… יודגש כי תנאי השימוש של גוגל כוללים עשרות עמודים, המפוזרים בכותרות שונות ומשונות. הסבירות כי לקוח יטרח לעיין בכולם, טרם הסכמתו לשינוי ולתנאי החדשים, שואף לאפס.

“… על-מנת להיות מיודע לשינויים אודות מדיניות התמחור, על הלקוח ‘לצלול’ אל תוך המדריכים של גוגל אדוורדס, הכוללים מאות עמודים שונים עם קישורים שונים ומשונים. הדבר מקשה על קבלת מידע אודות התמחור מלכתחילה, והופך את המשימה להיות מודע לשינויים במדיניות התמחור לבלתי אפשרי.

“… עוד יצויין כי בעמוד נגיש בהרבה, ‘הגדרות יסוד’, מציינת עדיין גוגל כי האפשרות שבמקרה בו הלקוח יחוייב מעל לתקציב החריגה תהיה זניחה [‘לעיתים מעט גבוה יותר’] ואין שום לקוח סביר המעיין בעמוד זה המעלה על דעתו כי ‘מעט גבוה יותר’ הכוונה פי שניים”.

התביעה הוגשה באמצעות עו”ד עמירם טפירו ואמיר ישראלי.