תביעה (ובקשה להכיר בה כתובענה ייצוגית) של 3 תובעים נגד דואר ישראל ובנק הדואר בשם כל אדם אשר יונפק לו כרטיס מט”ח נטען כלשהו של המשיבות והכרטיס טרם נפדה, והמשיבות גבו ממנו ‘עמלת דמי כרטיס לא פעיל’ מהכרטיס

לבית-המשפט המחוזי בת”א הוגשה (19.11.2018) תביעה (ובקשה להכיר בה כתובענה ייצוגית) נגד חברת דואר ישראל בע”מ וחברת בנק הדואר בע”מ בשם כל אדם אשר יונפק לו כרטיס מט”ח נטען כלשהו  של המשיבות והכרטיס טרם נפדה, והמשיבות גבו ממנו ‘עמלת דמי כרטיס לא פעיל’ מהכרטיס.

שלושה התובעים בתביעה זו הם רויטל גרינברג, שלמה רוזנהיים ויעל ברמלי. בפתח כתב הטענות נאמר כי בפני בית-המשפט המחוזי תלויות ועומדות שתי תובענות שאושרו כייצוגיות כנגד חברת דואר ישראל בע”מ וחברת בנק הדואר בע”מ. שתי התביעות הללו הוגשו ע”י שלמה רוזנהיים שהוא, כאמור, אחד משלושה התובעים בתביעה חדשה זו [הערת עורך Read IT Now: לגבי אחת מהתביעות הללו פירסמתי ידיעה כאן באתר].

בכתב התביעה נאמר בין היתר כי “עניינה של התובענה דנן נוגע לעמלה הקרוייה על-ידי המשיבות ‘דמי כרטיס לא פעיל’ שגובות הן מהלקוחות המחזיקים כרטיסי מט”ח נטען שאותם הן משווקות לציבור.

“אחד מהשירותים הכספיים שמספקות המשיבות לציבור הוא /שירות עזר/ מסוג ‘הנפקה, מכירה וטעינה של כרטיסי חיוב נטען’. במסגרת זו, המשיבות מנפיקות ו/או משווקות ומוכרות כרטיסים הניתנים להטענה במט”ח כגון דולר ארה”ב, אירו ואף כרטיס רב-מטבעי. הכרטיס מיועד לשימושים שונים, וביניהם רכישות במט”ח באינטרנט ו/או משיכת כספים, אשר הופקדו מבעוד מועד וטעונים בכרטיס.

“בגין תפעול הכרטיס גובות המשיבות עמלות שונות, וביניהן עמלה חודשים המכונה על-ידן ‘דמי כרטיס לא פעיל’. שיעורה של העמלה עומד על 3 דולרים לחודש.

החיוב בגין העמלה מבוצע לראשונה לאחר 12 חודשים רצופים בהם לא נעשה שימוש כלשהו בכרטיס, ומאותה נקודת זמן מידי חודש, לעיתים עד לריקון מוחלט של היתרה בכרטיס או עד לשימוש מחודש בכרטיס, ככל שנותרה בו יתרה.

המשיבות גובות את העמלה – בין אם ניתן היה לעשות שימוש בכרטיס בתקופת הגבייה, ובין אם לאחר שפג תוקפו וכבר לא ניתן לעשות בו שימוש. בחלק מהמקרים המשיבות אף מתחילות לגבות את העמלה רק לאחר שפג תוקפו של הכרטיס, עד לריקון הכרטיס, וזאת מבלי להודיע דבר ללקוחות שפג תוקף הכרטיס“.

לדברי כתב התביעה, “בהסכם ההתקשרות לא רק שלא ציינו המשיבות במפורש כי העמלה תיגבה גם לאחר שפג תוקפו של הכרטיס, אלא שלפי הוראות ההסכם ניתן להבין שלא אמורה להיגבות כלל העמלה, בשל היעדר יכולת לעשות שימוש בכרטיס לאחר שפג תוקפו”.

עוד נאמר בכתב התביעה כי “[…] גביית העמלה מהלקוחות היא אקראית לחלוטין תלוייה ביתרה שנותרה ללקוח בכרטיס. המשיבות אינן גובות את העמלה מלקוח שאין יתרה בכרטיסו, גם אם לא נעשתה פעילות בכרטיס למשך יותר מ- 12 חודשים והוא הוטען לאחר מכן (לפני שפג תוקפו, כמובן). כלומר, לא מתבצעת גבייה רטרואקטיבית ממי שהטעין מחדש את הכרטיס לאחר אי שימוש של מעל 12 חודשים. מדובר באפלייה פסולה בין לקוחות המנוגדת גם להוראות חוק הדואר, התשמ”ו – 1986, ותנאי הרישיון שניתן למשיבות מכוחו”.

“[…] למותר לציין שהמשיבות הן שמכתיבות ללקוחות מתי יפוג תוקף הכרטיס, דהיינו, המשיבות מגבילות את היכולת לעשות שימוש בכרטיס לאחר שפג תוקפו, ובמקביל הן ‘קונסות’ את הלקוחות מפאת אותו אי שימוש. בפועלן באופן האמור, המשיבות מנצלות את העובדה שמדובר בהתקשרות נמשכת, כאשר עם חלוף הזמן נשכחים מהלקוח פרטי העיסקה, ואין הוא מקבל לידיו דו”חות על גביית העמלה”.

“התנהלות המשיבות מעוררת תהיות ושאלות רבות בנוגע לתכלית גביית העמלה, והאם יש בצידה היגיון כלכלי לגיטימי, מלבד רצון המשיבות להכניס יד ארוכה לכיסם של הלקוחות באמצעות ‘ניקוי’ כרטיסם”.

התביעה הוגשה באמצעות עו”ד חיים פינץ ורועי קדם.

הערה: כל ההדגשות המופיעות כאן מתפרסמות באופן זהה בטקסט המקורי.