תביעה (ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית) נגד דואר ישראל בשל “חיוב ביתר בגין משלוח דבר דואר עקב ייחוס משקל מוטעה ופיקטיבי לדבר הדואר”

לבית-המשפט המחוזי בתל אביב יפו הוגשה (2.6.2019) תביעה (ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית) נגד דואר ישראל בשל “חיוב ביתר בגין משלוח דבר דואר עקב ייחוס משקל מוטעה ופיקטיבי לדבר הדואר”.

בין היתר מבוקש ‘צו עשה’ שיחייב את הדואר להחזיר כספים שנגבו מהם ביתר בתוספת הפרשי הצמדה וריבית וכן צו שיורה לדואר לחדול מלגבות מהלקוחות “תעריפים בהתאם לגודל המעטפה בה נשלח דבר הדואר באמצעות ייחוס משקל פיקטיבי לדבר הדואר”.

התובע בתיק זה הוא שמעיה גבי. “המשיבה, חברת דואר ישראל בע”מ, היא חברה ממשלתית שהחלה לפעול במארס 2006 על-פי רישיון שקיבלה ממשרד התקשורת מכוח חוק הדואר, התשמ”ו – 1986. בינואר 2008 נתן משרד התקשורת את הרישיון לחברת הדואר. רישיון זה עיגן את חובת השירות האוניברסלי החלה על חברת הדואר בכל הארץ, שעירה מתן מגוון של שירותי דואר ושירותי בנק הדואר בכל המדינה במחיר אחיד”.

התובע מאזכר את דו”ח הביקורת המיוחד בנושא השירות לציבור בחברת דואר ישראל בע”מ אשר פירסם מבקר המדינה בחודש ינואר 2019 ואומר כי “[…] כפי שניתן להיווכח מדו”ח מבקר המדינה, המשיבה חולשת על שוק הדואר בישראל בצורה כמעט מוחלטת ומהווה מונופול ארצי ובלעדי כמעט למתן שירותי דואר”.

בכתב הטענות נאמר בין היתר כי מדובר ב”נורמת עבודה פסולה וקלוקלת אשר השתרשה במשיבה, במסגרתה חיוב משלוח דבר דואר ‘חריג’ נעשה באמצעות הזנת נתונים כוזבים ושקריים ביחס לדבר הדואר ע”י נציגי המשיבה.

“כל נוהל חיוב משלוח דבר דואר החריג נשען ומתבסס על הטעיית השולח, קרי – הצרכן. החל מהעובדה כי התעריף המוצג ללקוח כלל אינו מציין מהו דבר דואר חריג ואין בו כל התייחסות לתעריף השונה הנגבה במסגרתו וכלה בעובדה כי החיוב עצמו נעשה באמצעות הצגה מכוונת של נתונים שגויים ושקריים ללקוח […] בגין משלוח דברי דואר זהים, נדרשים לקוחות לשלם תעריפים שונים.

“מדובר בנהלי עבודה קלוקלים ובלתי מתקבלים על הדעת אשר מתבססים על הטעייה ואשר יש בהם משום מדרון חלקלק לחיוב שרירותי ובלתי אחיד, שאין להרשות אותו בשום בית עסק ועל אחת כמה וכמה לא בחברה המהווה מונופול בשוק, דוגמת המשיבה.

“[…] גודלה הפיזי/מידותיה של המעטפה בה נשלח דבר הדואר, הינם בעלי השפעה ישירה על התעריף אשר נגבה ע”י המשיבה בגין משלוחו, זאת ללא קשר למשקלו, עובדה אשר עומדת בסתירה למצג המוצג ללקוח במסגרת תעריפון השירותים שמפרסמת ומציגה המשיבה לציבור הרחב, קרי לקהל לקוחותיה.

“כאשר לקוח שולח את דבר הדואר במעטפות תקן [דבר דואר רגיל] הרי שהתשלום אשר נגבה ממנו נעשה בהתאם למשקלו של דבר הדואר או כמות דברי הדואר אשר נשלחים על-ידו, כפי שהדבר מצויין בתעריף המפורסם ע”י המשיבה.

“אולם, כאשר דבר הדואר נשלח במעטפה שאינה מוגדרת כתקנית, הרי שאז הליך חיוב משלוח דבר הדואר הופך לפארסה במסגרתה נאלצים פקידי הדואר לזייף את משקלו של דבר הדואר ולהזין משקל פיקטיבי הגבוה ממשקלו האמיתי של דבר הדואר והכל על-מנת לגבות מהלקוח תעריף הגבוה מתעריף משלוח דבר דואר רגיל.

“[…] מדובר בהתנהלות שלתי תקינה המבוססת על הטעייה ומרמה, אשר נסמכת על תעריפון חסר ומטעה, אשר הופך את הלקוח לנתון לחסדי המשיבה ופקידיה, אשר מחייבים את הלקוח בהתאם לראות עינם ומצב רוחם.

“[…] לא ייתכן כי חיוביה של המשיבה, גם אם יש להם בסיס חוקי, יתבססו על נתונים שקריים מוטעים ומטעים. כפי שלא נסכים שאחרון התגרנים בשוק יחייב את הלקוח באמצעות נקיבה במשקל מוטעה ושרירותי של מרכולתו, כך אין לאפשר למשיבה, חברה ממשלתית בעלת מונופול על שירותי הדואר, לחייב את לקוחותיה על בסיס נתוני משקל פיקטיביים, מטעים ומוטעים”.