תביעה (ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית) נגד בירד ריידס ישראל בהיקף 1.9 מיליון ₪, הסתיימה בהסתלקות של התובע מהתביעה ובתשלום גמול (נמוך בהרבה ממה שהוסכם בין שני הצדדים)

ב- 6 בינואר 2019 פירסמתי כאן באתר ידיעה שכותרתה: תביעה (ובקשה להכיר בה כתובענה ייצוגית) נגד חברת בירד ריידס ישראל בע”מ בנושא חיוב-יתר בגין השימוש בקורקינט החשמלי.

בידיעה נאמר בין היתר: לבית-המשפט השלום בתל אביב הוגשה (6.1.2019) תביעה (ובקשה להכיר בה כתובענה ייצוגית) נגד חברת חברת בירד ריידס ישראל בע”מ בשם “כל המשתמשים בשירותי המשיבה (למן תחילת הפעילות של המשיבה במהלך שנת 2018 ועד בכלל) אשר בסיום השימוש בשירותיה לחצו על כפתור ה’נעילה’ באפליקציה של המשיבה, המודיע על סיום השירות ונועל את הקורקינט, וחרף זאת המשיך מונה הזמן בגין השימוש להמשיך לרוץ באופן שחייב את המשתמשים בחיוב נוספת וביתר”. סכום התביעה הקבוצתית: 1,900,800 ₪ (אומדן זהיר).

התובע בתביעה זו הוא רן ברא”ז, “עורך דין בעיסוקו, מתגורר ועובד בעיר תל אביב. כבר מתחילת עילותה של חברת בירד בתל אביב או בסמוך לכך, החל המבקש משתמש מעת לעת בשירותי חברת בירד וזאת לצורך התניידות בעיר תל אביב באמצעות הקורקינט החשמלי”.

בפועל ישנו פרק זמן נוסף של כ- 15 עד 25 שניות לערך למן המועד בו המשתמש לוחץ על כפתור הנעילה (והקורקינט ננעל לשימוש) ועד שהאפליקציה משלימה את תהליך הנעילה של הקורקינט אשר במהלכו האפקליקציה ממשיכה ‘לראות’ את הקורקינט כאילו הוא בשימוש ע”י המשתמש וממשיכה לחייב על פרק זמן זה.

“חיוב ביתר זה בסך של 0.5 ₪ עבור אלו מבין הנסיעות שבוצעו בקורקינטים החשמליים של חברת בירד עומד במרכז בקשה זו לאישור תובענה ייצוגית. [הערה: ההדגשה – במקור].

בתחילת חודש אוקטובר 2019 ניתן פסק דין בתביעה זו. כבוד השופט אילן דפדי מבית-משפט השלום בתל אביב יפו כתב בין היתר בפסק הדין: “לפניי בקשה מוסכמת לפי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, לאשר למבקש ולבא כוחו להסתלק מן הבקשה לאישור התביעה כייצוגית, להורות על דחיית תביעתו האישית של המבקש נגד המשיבה ולאשר את הגמול ושכר הטירחה המבוקשים”.

“[…] במסגרת הבקשה להסתלקות צויין כי המשיבה חולקת על הנטען בבקשה, כי על אף מאמציה לשיפור טכנולוגי, אין לה שליטה מלאה על פרק הזמן העודף, כיוון שסיום ההשכרה בפועל תלוי בין היתר במהירות הגלישה של המשתמש בעת השימוש באפליקציה. תהליך החיוב לאחר הנעילה הוא הכרחי כאשר במהלכו הקורקינט אינו יכול לעבור לשימוש של משתמש אחר.

“מכל מקום, מבדיקה שערכה עלה כי מתחילת פעילותה בישראל בחודש אוגוסט 2018 ועד סמוך לאחר הגשת התובענה (14.2.2019), מספר הנסיעות שבגינן ייתכן כי משתמש חוייב בסך של 0.5 ₪ בגין הזמן העודף, עומד על 46,660 נסיעות כך שאין ממש בהיקף הנזק המתואר בבקשה.

“הצדדים הודיעו כי לאחר שבחנו את מכלול הסוגיות העולות ולאחר שהוצגו ע”י המשיבה נתוני האמת ביחס למספר הנסיעות אליהן מתייחסת הבקשה, הסכימו מבלי להודות בטענה כלשהי על מתווה לפיו המבקש יסתלק מבקשת האישור ותביעתו האישית תידחה”.

פסק הדין מפרט את ההסדר של השבת כסף למשתמשים וכן העברת מקצת מהסכום לקרן למימון תובענות ייצוגיות.

“בנוסף, צויין כי עוד במהלך חודש פברואר 2019 תיקנה המשיבה את נוסח הסכם ההתקשרות המוצג למשתמש במועד הורדת האפליקציה למכשיר הטלפון באופן בו מובא לידיעת המשתמשים החדשים והקיימים כי יחוייבו במלוא הסכום עד לסיום ההשכרה בפועל ועד סיום תהליך הנעילה; כי סיום ההשכרה בפועל תלוי בין היתר גם במהירות האינטרנט של מכשירו הסלולרי של המשתמש; וכי המשתמש יחוייב במלוא סכום ההשכרה עד סיום הליך הנעילה גם בהינתן חיבור איטי או הפרעות כלשהן בתקשורת. המשיבה אף התחייבה לעשות מאמץ טכנולוגי לשיפור המצב”.

השופט קבע כי סכומי הגמול לתובע ולבא כוחו שסוכם עליהם בין הצדדים הם מוגזמים, כלשונו, במיוחד שהתביעה הקבוצתית עמדה על סכום של 1,900,800 ₪ (ב”אומדן זהיר”, כפי שנאמר בכתב הטענות).

במקום 15,000 ₪ לתובע הורה השופט כי יקבל מהנתבעת סכום של 1,000 ₪; במקום סכום של 30,000 ₪ לבאי כוחו, הורה השופט כי שכ”ט יעמוד על 4,000 ₪ בתוספת מע”מ.