תביעה (ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית) נגד בנק הפועלים בשם “כל אדם שביקש להפקיד בבנק כספים שהתקבלו בידו ממימוש מטבעות דיגיטליים והבנק סירב להפקיד כספים אלה בחשבונות”; שווי התביעה המשוער של חברי הקבוצה: 75 מיליון ₪

לבית-המשפט המחוזי בתל אביב יפו הוגשה ב- 5.8.2019 תביעה ובקשה לאשרה כתביעה ייצוגית נגד בנק הפועלים. באותו היום בשעות אחר הצהריים דיווחתי בחלון המבזקים של אתר זה: תביעה (ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית) נגד בנק הפועלים בשם “כל אדם שביקש להפקיד בבנק כספים שהתקבלו בידו ממימוש מטבעות דיגיטליים והבנק סירב להפקיד כספים אלה בחשבונות”; במקרה הספציפי: הבנק, שהתובע הוא לקוח שלו, סירב להפקיד לחשבונו כספים שמקורם במכירת מטבעות ביטקוין שמכר; שווי התביעה המשוער של חברי הקבוצה: 75 מיליון ₪.

התובע בתיק זה הוא עידו שניאור, לקוח של בנק הפועלים בחשבון עו”ש. בשנים 2013-2017 הוא רכש את המטבע הדיגיטלי XRP.

בכתב הטענות נאמר בין היתר כי “עניינה של תביעה זו והבקשה לאישור התביעה כייצוגית הינו בהפרת החובה המוטלת על הנתבע, תאגיד בנקאי […] הקובע כי תאגיד בנקאי לא יסרב, סירוב בלתי סביר, לקבל פיקדון במטבע ישראלי או במטבע חוץ”.

“[…] וזאת יש לדעת, שעה שלקוחות קיימים או לקוחות בכוח של הנתבע פונים אליו, כדי לבצע הפקדה של כספים שהתקבלו בידם כתוצאה ממימוש מטבעות דיגיטליים, מודיע הנתבע ללקוחות אלו שהוא אינו מוכן שתבוצע הפקדה. סירוב זה הינו בלתי סביר”.

“ועוד נאמר בפתח דברינו, כי מטבעות דיגיטליים מוכרים למערכת הבנקאית זה עידן ועידנים, ולא מדובר בנכסים דיגיטליים שבאו במפתיע לעולם רק לאחרונה והבנקים אינם מכירים אותם, אינם יודעים כיצד להתמודד איתם ונדרשת להם שהות כדי ללמוד אותם ולהחליט כיצד ינהגו בהם”.

“[…] דומה, איפוא, כי גישתו של התובע לנכסים דיגיטליים אלו, ארכאית עד מאוד ועולה לכדי הפרת חובותיו”.

בהמשך כתב התביעה נאמר בין היתר: “כך אירע בעניינו של התובע. הלה פנה לנתבע עוד בשנת 2017 בבקשה להפקיד בחשבון שלו כספים שמקורם במכירת מטבעות

ביטקוין שהחזיק. הנתבע סירב לבצע הפקדת כספים אלו, למרות שהתובע הינו לקוח של הנתבע ועבר את הליך פתיחת החשבון במסגרתו התבקש והמציא תדפיס משכורות אחרונות, תדפיס עו”ש של 90 ימים וכו’. דהיינו, התובע עבר בהצלחה אצל הנתבע הליך של הכר הלקוח וכן הליך הפחתת הסיכון בעניינו”.

“חמור מכך, לא ביצע הנתבע כל ניסיון לקבל מהתובע נתונים בדבר מקורם המדוייק של הכספים, למורת שהתובע יכול היה לתת בידי הנתבע אישור על רכישת המטבעות הדיגיטליים, מועד הרכישה, שווי הרכישה, מועד מכירתם ושווי המכירה. שעה שהיו מסמכים אלו מונחים בפני הנתבע, היו מניחים דעתו והוא היה למד עד מהרה כי מקורם של הכספים אינו בהלבנת הון ו/או אינם מיועדים למימון טרור”.

“כך נוהג הנתבע בכל לקוחותיו המבקשים לבצע הפקדה של כספים שמקורם במימוש מטבעות דיגיטליים”.

עוד נאמר בכתב הטענות כי “הנזק שגרמה הפרת חובתו של הבנק לקבל פיקדון כספי של כספים שמקורם במימוש מטבעות דיגיטליים מתבטא בעניינים אלו: חברי הקבוצה אינם יכולים לעשות שימוש בכספים שהתקבלו בידיהם ממימוש מטבעות דיגיטליים ואלו שוכבים כאבן שאין לה הופכין ואינם ברי מימוש.

“הכספים שהתקבלו בידי חברי הקבוצה ממימוש מטבעות דיגיטליים, נותרים בבורסות קריפטו שונות, אשר חשופות לסיכוני סייבר שונים. מחד חשופות הבורסות לפריצות על-ידי האקרים שונים, ומאידך קיים הסיכון המובנה, שהתממש לא אחת, כי הבורסות יפסיקו פעולתן. בכך דומה הדבר למי שמותיר נכסיו ללא הגנה של ממש, בבחינת פירצה קוראת לגנב”.

התביעה הוגשה באמצעות עו”ד ליאור להב ומירן אליהו פורט.