שתי תביעות נפרדות (ובקשות לאשרן כתובענות ייצוגיות) נגד הוט טלקום שביקשה למחוק אחת מהן; בית-המשפט סירב לבקשת המחיקה והורה על דיון בשתי התביעות יחדיו

בית-המשפט המחוזי בתל אביב יפו דחה בקשה של חברת הוט טלקום שותפות מוגבלת למחיקת אחת משתי תביעות נפרדות שהוגשו נגדה והורה על קיום דיון מאוחד בשתי התביעות הנפרדות.

התביעה הראשונה הוגשה בידי שחר צייטלין והתביעה השנייה בידי תומר סיבוני, תמיר יצחק ופרוספר מויאל.

בהחלטת כבוד השופטת אסתר נחליאלי חיאט המתייחסת לשתי התביעות הללו נאמר בין היתר:

■ מדובר בבקשה של הנתבעת למחוק בקשה לאישור שהוגשה ע”י שחר צייטלין בהיותה מאוחרת לבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה בידי שלושה התובעים האחרים. “הבקשה הוגשה בעת הזאת, בטרם הגישה הוט כתב תגובה לאיזו משתי הבקשות לאישור תובענה ייצוגית, וממילא לפני שהתקיים דיון בעניינן”.

■ “את בקשתה למחיקת בקשת צייטלין מבססת הוט על הטענה כי מדובר בבקשה חופפת לזו של בקשת סיבוני, שכן מדובר בקבוצות זהות והנזק הנטען הזהה בכל בקשה. מכאן, כך על-פי הוט, ‘משמעות הדברים היא כי עניינה של הקבוצה המיוצגת יוכרע במסגרת הדיון בבקשת סיבוני’. לבקשה זו של הוט הוגשו תגובות הצדדים בשני התיקים”.

■ בדבריה לגבי ‘בקשת סיבוני’ כותבת השופטת כי “באפריל 2018 החלה הוט לחייב את לקוחות האינטרנט שלה בתשלום 11.90 ₪ עבור הראוטר שעד אותו מועד ניתן ללקוח ללא עלות. לטענת המבקשים, גביית התשלום נעשתה בהחלטה פתאומית של המשיבה ללא שיידעה מראש את לקוחותיה […] בבקשת סיבוני נטען, איפוא, נגד האופן הפתאומי בו החלה הוט לגבות כסף עבור השימוש בציוד הקצה”.

■ “[…] גם בקשת צייטלין הוגשה נגד הוט עקב התחלת גביית תשלום בחודש אפריל 2018 עבור ציוד הקצה. ואולם, שלא כמו בקשת סיבוני, טוען צייטלין כי הוט אינה רשאית כלל לחייב את לקוחותיה עבור ציוד הקצה, שכן פעולה זו בוצעה שלא כדין ובניגוד לרישיון שניתן לה עפ”י חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ”ב – 1982. כך נטען כי בניגוד לתנאי הרישיון הרגולטורי, הוט מחייבת את מנוייה לרכוש ממנה את ציוד הקצה כתנאי לקבלת שירותי האינטרנט, ולא מיידעת אותם כי הם יכולים לרכוש את הציוד מאחרים”.

■ בהחלטת השופטת נאמר כי “[…] לאחר שעיינתי בשתי בקשות האישור והתרשמתי כי אין מדובר בבקשות חופפות המצדיקות מחיקת אחת מהן. העילות המרכזיות בבקשת סיבוני שהוגשה ראשונה נוגעות לדרך ולמנגנון שהוט החלה לגבות את התשלום עבור ציוד הקצה, ואילו בקשת צייטלין כוללת את הטענה בדבר עצם חוקיות הגבייה עבור ציוד הקצה. בלי לקבוע מסמרות, אומר כי התרשמתי שאין מדובר בבקשות סרק ואיני סבורה כי מדובר בבזבוז זמן שיפוטי ככל שיבוררו העילות העולות בשתי הבקשות”.

■ “אומר שהגם שמדובר באותה מסכת עובדתית, איני סבורה כי בקשת צייטלין המאוחרת מהווה ניסיון ‘שדרוג’ לבקשת סיבוני המוקדמת. כפי שכתבתי לעיל, נראה לכאורה שכל אחת מהבקשות מכוונת לעילות אחרות, ונקודת המוצא שלהן שונה, לכן קיים בעיניי שוני מהותי המצדיק דיון בשתי הבקשות […] בשלב זה אינני סבורה כי מחיקת אחת מהבקשות היא הדרך הראוייה בעניין שבפניי”.

■ השופטת החליטה לאחד את הדיון בשתי הבקשות. אופן ניהול הבקשות יידון בדיון קדם משפט שייערך כארבעה חודשים בפני השופטת.

[הערה: ההדגשה בידיעה זו מופיעה כך במקור].