שלושה שבועות לאחר שנפסק לחובת הבימה בתובענה ייצוגית בגין משלוח Spam, הוגשה תביעה חדשה נגדה

לבית-המשפט לתביעות קטנות בתל אביב הוגשה ביום חמישי, 1 בנובמבר 2018, תביעה קטנה [ת”ק 163-11-18] על סך של 6,100 ₪ נגד התאטרון הלאומי הבימה בע”מ (חל”צ) בגין משלוח הודעות Spam. לא פורסם כתב הטענות המלא של תביעה זו וטרם נקבע מועד לדיון בתביעה זו.

התביעה מוגשת באותו שבוע בו פורסמה ב- YNET ידיעה של הכתבת מירב קריסטל  שכותרתה: פשרה בייצוגית נגד הבימה: כרטיסי תיאטרון בהנחה.

בכותרת המשנה של ידיעה זו נאמר: בית המשפט המחוזי בת”א אישר הסכם פשרה בתביעה ייצוגית נגד תיאטרון הבימה, שנטען כי שלח מסרונים לקוני כרטיסים בלי שקיבל את הסכמתם המפורשת לכך. התיאטרון התחייב להעניק לכל אחד מהנמענים המופיעים ברשימת התפוצה הנחות של עד 50% להצגות ומופעים.

מדובר על תביעה (ובקשה להכיר בה כתובענה ייצוגית) שהוגשה ע”י מעיין כהן בדצמבר 2015. ב- 10102018 ניתן פסק הדין בתביעה זו [ת”צ 34900-12-15] ע”י כבוד השופטת אסתר נחליאלי-חיאט. בין היתר נכתב בו:

“הסדרה עתידית בהתאם להסדר הפשרה: הבימה תערוך מחדש את רשימת התפוצה לדברי פרסומת. וכך, תוך 45 יום, תבדוק הבימה לגבי כל נמען המצוי ברשימת התפוצה האם קיים תיעוד המאשר את הסכמתו להיכלל ברשימת התפוצה. הבימה תשלח מסרון

או תקיים שיחת טלפון לחברי הקבוצה שלגביהם אין תיעוד המאשר הסכמתם לקבל דברי פרסומת, ותסיר מרשימת התפוצה, תוך חמישה ימים, כל נמען שלא הסכים במפורש להיכלל ברשימת התפוצה בכך צפוי כי בעתיד לא ישלחו מסרונים פרסומיים לנמענים שלגביהם אין תיעוד להסכמתם לקבל מסרונים מהבימה”.

“[…] הבימה טענה כי הבקשה אינה בעלת חשיבות ציבורית, שכן היא אינה באה להגן על אוכלוסיות מוחלשות או קבוצות מיעוט. כן טענה כי מדובר בבקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד תיאטרון שהוא חברה שמטרותיה הן לתועלת הציבור ומבצעת פעילות תרבותית חשובה וכי הסכומים הללו ישולמו מהקופה הציבורית”.

“[…] לסיום טענה הבימה כי היא מצוייה בקשיים כספיים וחיובה לשלם למבקשת ובא כוחה סכומים גבוהים עלול לפגוע בפעילות הציבורית החשובה שהיא מבצעת, ועל כן עתרה להעמיד את שיעור הגמול ושכר הטירחה על ערכים נמוכים, אם בכלל”.

“[…] יחד עם זאת ראיתי לציין כי שאלת משלוח מסרוני פרסומת ללא הסכמת מקבלי המסרונים היא שאלה בעלת חשיבות ציבורית לא מבוטלת […] יש לדחות, איפוא, את טענת המבקשים כי הנזק שנגרם למי ששוגרו אליהם דברי פרסומת בלא הסכמתם הוא בבחינת ‘זוטי דברים’, משום שטענה זו מתעלמת מהטירדה, הפגיעה בפרטיות ואי הנוחות שהם מנת חלקם של מי שמשוגרים אליהם דברי פרסומת בניגוד לרצונם”.