שלושה חוקרים (2 מהם – ישראלים) מאוני’ בוסטון מציעים שיטה לאיתור התפשטות קורונה באמצעות סמרטפונים תוך הגנה על הציבור הכללי מפני הפרות של שמירת הפרטיות

בעקבות התפשטות נגיף CoronaVirus החלו מספר מדינות להשתמש בנתוני טלפונים חכמים ו- GPS כדי לאתר תנועות של יחידים.

האתר ZDNet מדווח כי תוך שהם משלבים טכנולוגיות זיהוי פנים [Facial Technology] כדי ליצור רשימות של אנשים בעלי ‘סיכון גבוה’ לנגיף קורונה.

לדברי האתר, ניתן להשתמש בסמרטפונים כיום כדי לנטר מקרים חדשים של הידבקות במחלה וכדי לאתר פעילויות של מאובחנים חדשים או אלה שיש חשד לגביהם. יחד עם זאת חשוב לשמור על פרטיותם של אנשים.

משרד נציב המידע בבריטניה [UK Information Commissioner’s Office, רגולטור השמירה על הפרטיות בממלכה] הודיע כי ניתן לקבל יישומים חדשים בהם נעשה שימוש עתה בדרום קוריאה ובסינגפור  כל עוד מדובר בנתונים אנונימיים.

שלושה חוקרים באוניברסיטת בוסטון פירסמו מחקר חדש בנושא זה. מדובר במומחי מדעי המחשב, שניים מהם ישראלים: ארי טרכטנברג [(Ari Trachtenberg)], רן קנטי [(Ran Cannetti)] ו- Mayank Varia.

Anonymous Collocation Discovery: Harnessing Privacy to Tame the Coronavirus, הדו”ח שלהם שפורסם לפני מספר ימים [וגם הסבר נוסף כאן], אומר כי ההשתתפות של אנשים בנושא זה צריכה להיות על בסיס התנדבותי. כל דבר אחר מלבד זאת עלול ליצור תוצאות משפטיות, מוסריות ובירוקרטיות.

מדובר בניצול טכנולוגיית שידור של טווח קצר דוגמת NFC או Bluetooth או שידורי SSID על-מנת לשלוח מספר זיהוי אישי שהוצר באופן אקראי. מספר זיהוי זה ישתנה בכל פרק זמן שהוא (דקה, מספר דקות או אפילו מידי יום) כך שלא ניתן יהיה לאתרו בקלות או להשתמש בו לצרכי קביעת מיקום המשתמש. המספרים נשמרים על המכשירים עצמם, יחד עם חתימות זמן, כמו גם מספרים אחרים ששודרו בסמיכות.

כאשר אדם מסויים אובחן באופן חיובי לנגיף, הוא יכול לבחור לחלוק וולונטרית את רשימת המספרים האקראיים שלו. את המספרים הללו ניתן לשלוח לרשויות ולארגוני רפואה/בריאות  דוגמת ארגון הבריאות העולמי  [the World Health Organization, WHO] או המרכזים האמריקניים לפיקוח על מחלות ומניעתן [US Centers for Disease Control and Prevention, CDC] לצורכי המחקר. כמו כן ניתן לחבר את מכשירי המובייל למסדי נתונים שונים כדי לבחון האם משתמש מסויים היה/לא היה בקשר עם מקרה חדש של חולה בנגיף ולפיכך צריך להתחיל בבידוד ביתי או להיבדק.

מדובר ב”דרך לאגם יחדיו מידע מהקהילה כדי לסייע ולכוון אנשי מקצוע רפואיים לאתר ולהשתמש במשאבי הבדיקות בצורה הטובה ביותר וכן לכוון יחידים מתי עליהם להיבדק ו/או להיכנס לבידוד ביתי”.

השימוש הזה ביישומונים ניידים יכול להיות דרך להגביל את הניצול האפשרי לרעה של קישור ישיר בין נתוני GPS ומיקום אל פרט מסויים במיוחד אם פרוייקטי האיתור בהקשר קורונה הם לטווח ממושך. “המידע שחולקים אותו הוא רק מספרים אקראיים ללא קשר ברור למידע אישי”, הסביר ארי טרכטנברג שציין כי זו שיטה פשוטה ולא דורשת מתמטיקה מתוחכמת.