שופט העליון: “רצון טוב ושכל ישר יוכל להביא לפיתרון הולם בשעות שנותרו עד ראש השנה. אווירתו מורגשת כבר עתה, ועשויה לתרום ליישוב המחלוקת”

בערב ראש השנה בית-המשפט העליון נאלץ לדון בעתירה למתן צו על-תנאי ובבקשה לקיום דיון דחוף.

כבוד השופט נעם סולברג, השופט התורן היום, כותב בהחלטתו: “עתירה נגד החלטת המשיבה [מפקדת בס”כ 396 (כלא 6)] השוללת מן העותר [שלום אהרון רוט] את האפשרות להתפלל בבית כנסת את תפילות ראש השנה ויום הכיפורים.

“בד בבד עם העתירה שהוגשה היום לפני הצהריים, הוגשה בקשה לקביעת דיון דחוף; עוד היום.

“השתלשלות העניינים לפי המתואר בעתירה לא איפשרה כנראה להגיש את העתירה מוקדם יותר. אף על פי כן, בנסיבות, לא ראיתי הצדקה לכנס דיון היום אחר הצהריים, באופן שיכביד על ההכנות לראש השנה אצל גורמי המזכירות, המנהלה, המשפט והצבא, שיצטרכו כולם להירתם לדיון. זכויות יש גם לכל אלה ולבני משפחותיהם; והעיקר – דומני ששכל ישר יכול להביא לפיתרון הולם גם מבלעדי דיון.

בתמצית שבתמצית אציין שהעותר, המעיד על עצמו כמשתייך למגזר החרדי האדוק, מרצה עונש של 20 ימי מחבוש, בעקבות העדרותו מן השירות שלא ברשות. במסגרת דין משמעתי, הוטל עליו עונש מסוג “הפרדה” בשל סירובו ללבוש מדי צבא. העותר, לדבריו, מכיר בכך שיש מחיר לסירובו ללבוש מדים, מכיר בכך שהעונש שהוטל עליו מוצדק, והוא החל בריצויו. אלא, שלשיטת המשיבה, סירובו של העותר ללבוש מדים מהווה פגיעה חמורה במשמעת ובסדר הטוב בבסיס הכליאה. המשיבה ציינה כי העותר רשאי להתפלל, זכאי להחזיק בבידוד ספרי דת, אבל אינו רשאי להתפלל בבית הכנסת. לב”כ העותר נמסר כי “המפתח ליציאתו של מרשך מהבידוד נתון בידיו. ככל שמרשך יסכים ללבוש מדים ייצא מהבידוד ויוכל להתפלל גם בבית הכנסת”.

בעתירתו עמד העותר על מעמדה החשוב של התפילה בציבור בימים הנוראים, והציג טיעון משפטי שלפיו אין בסיס חוקי לסנקציה שהוטלה עליו. ברם, גבי דידי, העיקר חסר מן הספר. העותר הכביר בנימוקים משפטיים, אך לא אמר מילה על מה ולמה יצא הקצף על מדי צה”ל, מדוע הוא מסרב ללבשם. על פני הדברים, מסופקני אם נכון ‘לקדש’ מאבק עקרוני בעניין זה; רצון טוב ושכל ישר יוכל להביא לפתרון הולם בשעות שנותרו עד ראש השנה. אווירתו מורגשת כבר עתה, ועשויה לתרום ליישוב המחלוקת.

בשלב זה אבקש, כי תגובה מקדמית לעתירה תוגש עד יום 13.9.2018, אלא אם תימסר הודעה על פיתרון מוסכם”.