פורסמה טיוטת מדריך בנושא ‘הגנת הפרטיות בגופי תחבורה בעידן הדיגיטלי’; המטרה: הגברת ההגנה על פרטיות המשתמשים בשירותי תחבורה שונים ויישום עקרונות חוק הגנת הפרטיות בעת השימוש בשירותים אלו

הרשות להגנת הפרטיות במשרד המשפטים מפרסמת (25.5.2020) להתייחסויות הציבור טיוטת מדריך בנושא ‘הגנת הפרטיות בגופי תחבורה בעידן הדיגיטלי’ במטרה להגביר את ההגנה על פרטיות המשתמשים בשירותי תחבורה שונים ולהוביל ליישום עקרונות חוק הגנת הפרטיות והתקנות מכוחו בעת שימוש בשירותים אלו.

התייחסויות והצעות בנוגע לטיוטת המדריך ניתן לשלוח לכתובת הדוא”ל [email protected]  עד ל- 14 ביוני 2020.

המדריך מתייחס ל”גופי תחבורה” כשם כולל לגורמים העוסקים בהיבטים שונים של תחבורה, לרבות: גורמים המספקים תשתיות לתחבורה; גורמים המספקים שירותי תחבורה ציבורית; גורמים המספקים שירותים נלווים לתחבורה, חברות הזנק (סטרט-אפים) בתחום התחבורה החכמה; וכן גורמים המפעילים כלי תחבורה במרחב העירוני.

בהקדמה נאמר בין היתר כי “מערכת התחבורה בישראל ובעולם כולו מתפתחת בקצב הולך וגובר. במערכת זו פעילים גופים ציבוריים, גופים פרטיים, חברות הזנק (סטרט-אפים) חדשניות, חברות רכב גלובליות מובילות בתחומן, ועשרות ארגונים שונים מהמגזר השלישי אשר שמו לעצמם מטרה לקדם את התחום ולהתאימו לצרכי המשתמשים בעידן הנוכחי.

“בהחלטה מס’ 2316 משנת 2017 התחייבה ממשלת ישראל לפתח את התחום ולהפוך את ישראל למובילה בעולם. החלטת הממשלה עוסקת בשני היבטים: האחד – קידום ותמיכה בחברות העוסקות בתחום (פיתוח התעשייה הישראלית), והשני – קידום פתרונות לסוגיות תחבורתיות בישראל.

“משרד התחבורה הוא הגורם המרכזי בפעילות הממשלתית הנעשית בתחום זה. המשרד פועל בשני מרחבים: האחד – מרחב של פתרונות תחבורתיים המצויים תחת אחריותו הישירה, והשני – מרחב פעילות של התעשייה והשוק הפרטי (אקו-סיסטם).

“בין מרחבים אלו ישנה לעיתים חפיפה. בדומה לנעשה בישראל, ממשלות רבות בעולם מציבות את תחום התחבורה החכמה במיקום גבוה בסדר העדיפויות שלהן, ופועלות לגיבוש אסטרטגיה ודרכי פעולה מתאימות לקידומו. נראה כי אחת המגמות הבולטות היא השינוי בתפיסת תפקידו של הרגולטור כחלק ממהפכת התחבורה החכמה. במסגרת שינוי זה תפקידו של הרגולטור כמנהל וכמפעיל (Operator)  של תחבורה – קטן, בעוד תפקידו כרגולטור מאפשר (Enabler)  שמהווה פלטפורמה המסייעת בהספקת שירותי ניידות מיטביים על ידי השוק הפרטי – הופך משמעותי יותר. דוגמה הממחישה שינוי שורשי זה היא בנושא מאגרי מידע (ופרטיות המשתמשים).

“משרדי התחבורה בעולם (ובישראל) כבר אינם מקימים ומפעילים מאגרי מידע הנמצאים בבעלותם, אלא יוזמים, מעודדים ומכווינים הקמה של מאגרים שכאלה על ידי שחקנים שונים, אחרים ופרטיים, שפועלים בשוק. אחת ההשפעות הבולטות של שינוי זה היא התגברות פוטנציאל הסכנה לפרטיות משתמשים.

“[…] במטרה להגן על פרטיות המשתמשים הבאים במגע עם שירותי תחבורה שונים, יש להכיר מספר עקרונות בסיסיים, וכן ליישם את עקרונות חוק הגנת הפרטיות והתקנות הנלוות לו. תפקידו של מדריך זה הוא להגדיר את הסיכונים לפרטיות בתחבורה בעידן הדיגיטלי ולספק לגופים ולחברות העוסקות בכך כלים נגישים להתמודדות עם סיכונים אלו. מדריך זה מרכז בתוכו דפי מידע, שיטות עבודה מומלצות ועוד”.

בסופה של ההקדמה נאמר כי “הרשות להגנת הפרטיות מקווה כי מדריך זה יממש את מטרתו – לסייע ולהבהיר את הדרך לאיזון נכון בין איסוף, עיבוד ושימוש במידע בעידן התחבורה החכמה לבין הצורך בשמירה על פרטיות המשתמשים בה. נדגיש כי בהיות תחום התחבורה החכמה תחום חדש ודינמי החווה שינויים והתפתחויות תכופים יחסית, הרשות להגנת הפרטיות תעדכן מסמך זה מעת לעת”.