עת”מ של סלקום נגד משרד החינוך ומינהל הרכש הממשלתי ונגד פלאפון ופרטנר לגבי רכישת מודמים סלולריים וחבילות גלישה וכן רכישת קווים ומכשירים ‘כשרים’ לתלמידים במגזר החרדי בתקופת קורונה

במספר וועדות שונות בכנסת התנהלו בשבועיים ישיבות בנושא היערכות מערכת החינוך ללמידה מרחוק בתקופת מגיפת קורונה [הן בהיבטי חומרה (מחשבים לתלמידים) ותוכנה (ZOOM) והן בהיבטי תקשורת סלולרית ובמיוחד לתלמידים במגזר הדתי-חרדי. עוד ישיבה אחת לפחות בנושא מתוכננת להתקיים בשבוע הבא בוועדת החינוך.

בשתי ישיבות שהתקיימו עלה נושא זה. ב- 27.9.2020 פירסמתי באתר ידיעה בה כתבתי בין היתר כי “הוועדה המיוחדת של הכנסת לפניות הציבור בראשות ח”כ יעקב טסלר קיימה (22.9.2020) ישיבת מעקב בנושא “החשש מפני חיובי חשבון מופרזים וקריסת אנטנות שידור בעקבות שימוש גובר בשיחות טלפון ללמידה מרחוק בתקופת קורונה”.

נציג המשרד, מנהל חטיבת התשתיות באגף מערכות מידע, אמר בדיון כי משרד החינוך מצוי בתהליך רכישה של 64,000 מכשירים תומכי דור רביעי. לדבריו, “עשינו תהליך מזורז דרך הסכם החשב הכללי (החשכ”ל). רכשנו 7,500 דקות במחיר אטרקטיבי שיאפשרו את הלמידה. כרגע יש עתירה ואני מקווה שהנושא ייפתר ונוכל להביא את הבשורה. המחיר יהיה מאוד דומה לעלות של קו כשר, בין 20 ל- 30 ₪”.

בדיון נוסף [“למידה בימי קורונה – טכנולוגיות שמשנות את מערכת החינוך”] שנערך השבוע, הפעם בוועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, הופיע ד”ר עופר רימון, סמנכ”ל ומנהל מינהל תקשוב, טכנולוגיה ומערכות מידע, משרד החינוך. במסגרת דבריו הייתה גם מצגת שלו. במסגרת זו, בשקף העוסק ב’פרסום קולות קוראים לצמצום פערים בכל הנושאים הנוגעים לתשתיות פיסיות בבתי הספר ולתלמידים שידם אינה משגת כמפורט’, צויין, בין השאר: ‘קול קורא לחלוקת כ- 65,000  טלפונים סלולריים לתלמידים שידם אינה משגת במגזר החרדי (התהליך הוקפא לאור עניינים משפטיים)’.

= = = = = = = = =  =

אותם ‘עניינים משפטיים’, כלשונו של ד”ר רימון, הם עתירה מינהלית שהוגשה ב- 17 בספטמבר 2020 לבית-המשפט המחוזי בירושלים בשיבתו כבית-משפט מחוזי לעניינים מינהליים.

העותרת בתיק זה היא חברת סלקום ישראל בע”מ והמשיבים הם” משרד החינוך התרבות והספורט, משרד האוצר/החשכ”ל/מינהל הרכש הממשלתי, וחברות הטלקום פרטנר תקשורת ופלאפון תקשורת.

כבוד השופט עודד שחם כתב בין היתר ב- 5.10.2020 בהחלטה שלו [המתייחסת לבקשה לצו ביניים]:

“בפניי בקשה לצו ביניים. הצו המבוקש הוא להורות למשרד החינוך ולמינהל הרכש הממשלתי לחדול ולהימנע מלקדם בכל דרך את ההתקשרות ביניהם לבין המשיבה 3 (פרטנר) והמשיבה 4 (פלאפון) ביחס לרכישת מודמים סלולריים וחבילות גלישה; וכן ביחס לרכישת קווים ומכשירים ‘כשרים’, המיועדים לתלמידי הקהילה החרדית.

“לגבי רכישת המודמים וחבילות הגלישה נטען לקיומה של הזמנה ממשרד החינוך מן החברות המשיבות, לגבי רכישת הקווים והמכשירים הניידים עבור תלמידים מן המגזר החרדי, נטען לכוונה לפנות לחברות המשיבות בהזמנה להגשת הצעה.

“הבקשה הוגשה במסגרת עתירה בה מבקשת העותרת שייקבע כי חובה על המדינה לפרסם מכרז פומבי לצורך רכישת ציוד ושירותי תקשורת המיועדים ללמידה מרחוק, בעבור תלמידי בתי-ספר ובפרט הטובין הנ”ל. מבוקש עוד כי ייקבע שבטלה ומבוטלת כל התקשרות או הזמנה שנעשתה בין המדינה לבין מי מן החברות המשיבות [פרטנר ופלאפון], לצורך רכישת ציוד ושירותים כאמור. כן מבוקש שייקבע כי לא ניתן להסתמך, לצורף ההתקשרויות הנ”ל, על מכרזים מן השנים 2015 ו- 2016”

בהמשך כותב השופט בהחלטתו כי “[…] הוצאו ביום 1.9.2020 הזמנות לחברות פלאפון ופרטנר לספק, כל אחת, 67,500 מודמים סלולריים כאמור. טענתה העיקרית של העותרת היא כי היה על המדינה לפרסם מכרז לשם רכישת הטובין הנ”ל.”

“[…] לא נסתרה בשלב זה טענת המשיבים כי המודמים אינם עתידים לצאת מבעלותו של המשרד בשלב כלשהו. הם אך יועמדו לרשות התלמידים ולשירותם בתקופת לימודים מרחוק, באמצעות העברתם לבתי-הספר השונים.

“[…] טענה עיקרית של העותרת נוגעת להיקף ההתקשרות הנדונה, שהוא עפ”י הטענה כ- 80 מיליון ₪.  העותרת טוענת כי התקשרות בסדר גודל כזה על בסיס המכרז, בו לא הייתה תחרות בין הצדדים על המחירים שישולמו עבור הטובים הנדונים, אינה סבירה”.

לדברי השופט, “בערכים מוחלטים, אכן מדובר בסכום משמעותי”. הוא מציין כי ההיקף הכולל של המכרז (מכוחו בוצעה ההתקשרות הספציפית נשואת העתירה) הוא כ- 800 מיליון ₪.

הוא הוסיף כי “אציין כי אין מחלוקת כי הצורך בהצטיידות ובשירותים מושא העתירה נובע ממגיפת קורונה. אין מחלוקת גם כי צורך זה לא היה צפוי עת התקיימו הליכי המכרז (2016) […] יש יסוד לכאורי לטענת המשיבים כי הוא [המכרז] אמור לספק מענה גם לצרכים משתנים על פני ציר הזמן, אשר לא בהכרח יהיו ידועים בעת עריכת המכרז. יוצא כי נתון זה אינו מטה את הכף לטובת קבלת עמדתה של העותרת”.

לעומת זאת בכל הקשור לרכישת המודמים, קובע השופט כי “יש ממש בטענת העותרת כי מדובר בפעולה ספציפית וחד פעמית, אשר לאחר השלמתה יהיה קושי מהותי להשיב את הגלגל לאחור”.

עוד אומר השופט בהמשך החלטתו כי “[…] עובדה אשר אינה שנוייה במחלוקת היא כי מדובר בפרוייקט שנועד לספק מענה לשכבות מעוטות יכולת או בעלות נגישות מוגבלת לפתרונות תקשורת. נוכח היקף הלימודים מרחוק, הנדרש בשל מגיפת קורונה, קיים מימד של דחיפות באספקת הטובין והשירות. יש ממש בטענת המדינה כי בהקשר זה אין אופק ברור לחזרת התלמידים ללימודים בין כותלי בית-הספר”.

השופט החליט כי אי הצדקה מספקת כדבריו לתת צו ביניים כמבוקש בתחום זה. שונה המצב באשר לאספקת מכשירי טלפון סלולריים ‘כשרים’ כשספציפית לא נזכרים המכשירים הללו במסגרת המכרז המדובר. “על רקע זה, סיכויי ההליך בנקודה זו גבוהים יותר” ולפיכך הוא נענה לבקשת העותרת, חברת סלקום, ונתן צו ארעי “אשר יעכב את הוצאתה, או ביצועה, של הזמנה כלשהי לעניין זה. תוקף הצו – עד להחלטה אחרת”.