עתירת חופש מידע לחשיפת מסמכי משרד הביטחון לגבי הקשר עם החונטה הצבאית בארגנטינה: “משרדי החוץ והביטחון והמדינה המשיכו לאשר מכירות נשק וייצוא ביטחוני אף שידעו כי יש יהודים ויהודיות רבות שנחטפו, עונו והועלמו, וכי היו בכוחות הביטחון אנטישמים וניאו-נאצים רבים”

15 אזרחי ישראל וארגנטינה — אשר בזמן החונטה הצבאית חלקם חיו בישראל וחלקם בארגנטינה, ובני משפחתם ו/או חבריהם נעצרו, עונו, נרצחו והועלמו – הגישו ביום חמישי (14.3.2019) עתירת חופש מידע בבית-המשפט המחוזי בת”א (עת”מ 35595-03-19). זאת בדרישה לחשוף את המסמכים שאותרו במשרד הביטחון בעניין הקשר הביטחוני והדיפלומטי של מדינת ישראל עם החונטה בארגנטינה, במהלך השנים 1976-1983.

העתירה הוגשה נגד ראשת אגף הפיקוח על ייצוא ביטחוני (אפ”י) רחלי חן, משרדי הביטחון והחוץ, והממונים על יישום חוק חופש המידע בשני המשרדים הללו.

העותרים טוענים כי אין מחלוקת שבמהלך השנים 1976-1983, ביצעו החונטה בארגנטינה וכוחות הביטחון שלה פשעים נגד האנושות והפרות חמורות ביותר של זכויות אדם, בתוך ארגנטינה ומחוץ לה. בפשעים ובעינויים השתתפו כל זרועות הביטחון והמודיעין הארגנטינאיות. העינויים ההמוניים והרציחות נמשכו לאורך כל שמונה שנות פעילות החונטה.

בעתירה נאמר כי בזמן החונטה הופעלו כ- 340 מתקני מעצר סודיים ומחוץ לחוק, אשר היו חשאיים כלפי הציבור הרחב ומרבית משפחות העצורים. מתקנים סודיים אלה פעלו במבנים אזרחיים, מוסדות משטרה, בבסיסים ובבניינים של זרועות הביטחון (חיל האוויר, חיל הים והצבא), שהוכשרו למטרה זו.

על-פי ההערכות העדכניות, מדובר על כ- 30,000 איש לפחות שהועלמו. העלמת האנשים נועדה כדי להלך אימים על הציבור והמשפחות של הנעלמים, וכדי לא לקחת אחריות על רצח.

בין היתר, כוחות הביטחון של החונטה היו משליכים אנשים ממטוסים לים. על פי ההערכות העדכניות, ישנם כ- 500 ילדים שהועלמו. חלקם נחטפו יחד עם הוריהם, וחלקם נולדו במתקני המעצר הסודיים.

בארגנטינה מתגוררת אחת הקהילות היהודיות הגדולות בעולם מחוץ למדינת ישראל. אחד מן ההיבטים הייחודיים של החונטה בארגנטינה, היה המימד האנטישמי של הדיכוי. בכוחות הביטחון של החונטה נמצאו אנטישמים רבים וגם ניאו-נאצים. החונטה איפשרה ביטויים ופרסומים אנטישמיים ומעולם לא גינתה אותם בפומבי במפורש. יהודים ויהודיות רבים שנעצרו ו/או עונו, העידו על “היחס המיוחד” לו זכו וההתייחסויות האנטישמיות מצד מי שעינה אותם. על פי מרבית ההערכות, על אף שהיהודים היוו 1% מהאוכלוסייה הכוללת, הם היוו 10%-20% מכלל הקורבנות של החונטה (בהתאם להערכות השונות לגבי מספר הקורבנות הכולל).

משרדי החוץ והביטחון ומדינת ישראל המשיכו לאשר מכירות נשק וייצוא ביטחוני לחונטה בארגנטינה, אף שידעו כי יש יהודים ויהודיות רבות שנחטפו, עונו והועלמו, וכי היו בכוחות הביטחון של החונטה אנטישמים וניאו-נאצים רבים.

“הקשר הביטחוני של מדינת ישראל עם החונטה בארגנטינה וסימני השאלה על מעשי ו/או מחדלי רשויות מדינת ישראל לסיוע ליהודים שם, עודם מהווים פצע פתוח שלא מתיר מנוח למשפחות רבות”.

לעתירה צורפו ראיות מוצקות לקשרים הביטחוניים של משרדי החוץ והביטחון ומדינת ישראל עם החונטה בארגנטינה. בין היתר מדובר במסמכים רשמיים של משרד החוץ ושל ארה”ב. כל אלה מרוקנים מתוכן טענה כלשהי ל”חשש” מפגיעה ביחסי החוץ ובביטחון המדינה, אם ייחשפו המסמכים שאיתר משרד הביטחון והוא מסרב לפרסמו.

העותרים סבורים כי בחלוף 43 שנים מההפיכה הרצחנית ששינתה את חייהם וחיי רבים אחרים לעד, הגיעה העת שמדינת ישראל תצטרף למדינות רבות אחרות ותחשוף את כל המידע הנמצא ברשותה לגבי הקשר שלה עם החונטה.

עו”ד איתי מק, בא-כוחם של העותרים, אמר כי “הכנת העתירה הייתה ממושכת ומטלטלת רגשית, אך אני שמח מאוד שיצא לי להכיר חבורה מופלאה של אנשים שנראה שנהיה בקשר לכל החיים”.

רשימת העותרים כוללת את ג’סיקה נפומנש (נבו), פדרו גולדפרב, פרנסיסקו טולצ’ינסקי, אריאל נייזנה, ד”ר אפרים דוידי, נורה גרינברג, ד”ר גרציאלה קורס כרמון, קלאודיו קוגון, מרכוס וינשטין, ונדה קלרה בורזני וינשטין, ד”ר יהודית רוזה דימנט, פרופ’ לב גרינברג, ד”ר ג’וליה רסניק, משה רוזן ושלמה סלוצקי.