עתירת חופש מידע בדרישה לחשיפת האישורים שניתנו במשרד המשפטים להעברה ולמכירת נשק למשטר האייטולות באיראן ולמשטר סומוזה ולקונטראס בניקרגואה

אתמול (16.4.2020) אחרי הצהריים דיווחתי בחלון המבזקים על הגשת עתירה זו. העתירה הוגשה לבית-המשפט המחוזי בירושלים בשיבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים נגד משרד המשפטים ונגד הממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד.

בעתירה של 53 העותרים (שהוגשה באמצעות עו”ד איתי מק) נדרש משרד המשפטים לחשוף את האישורים שניתנו בעבר ע”י המשרד לצורך העברה ולמכירת נשק למשטר האייטולות באיראן ולמשטר סומוזה ולקונטראס בניקרגואה.

העותרים טוענים כי “מאז הקמתה, מדינת ישראל תמכה צבאית ופוליטית במשטר של משפחת סומוזה בניקרגואה. מדובר באחת מהדיקטטורות האכזריות והמושחתות ביותר שהיו במאה ה- 20”.

“כמו במקרה של משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, בשלב האחרון של משטר סומוזה, מדינת ישראל הייתה בין המדינות האחרונות בעולם שהמשיכו לתמוך בו”.

“השלב האחרון של ההתקוממות נגד סומוזה, החל מינואר 1978, כאשר פרצו שביתות והפגנות ענק בכל רחבי המדינה, וגם התגברו התקיפות של תנועת הגרילה (הסנדיניסטים). סומוזה עשה שימוש נרחב במטוסים, הליקופטרים, טנקים וארטילריה כדי להפציץ את שכונות המגורים של האופוזיציה, בעוד שחיילי המשמר הלאומי הרצחני פשטו עליהן באופן רגלי, הוציאו להורג גברים ונערים, עינו את התושבים ואנסו נשים. לפחות כ- 50 אלף איש נהרגו בתקופה הזו”.

לדברי העותרים, “מסמכים בארכיונים בארה”ב מעידים כי משלוחי הנשק מישראל המשיכו להגיע לסומוזה לפחות עד לחודש אפריל 1979 (בחודש יוני נשלחה מישראל ספינה נוספת עם נשק, אבל האמריקאים עצרו אותה), כלומר עד שלושה חודשים לפני שהאחרון בשושלת סומוזה הודיע על התפטרותו ועזב את המדינה. כך למשל, במברק מיום 20.6.1979, שנשלח משגרירות ארה”ב בתל אביב, נכתב כי הנספח הצבאי האמריקאי שוחח עם הממונה במשרד הביטחון על הייצוא הביטחוני [דאז], יעקב שפירא. שפירא אמר לו כי המדיניות האמריקאית כלפי סומוזה שגויה, מדינת ישראל תמשיך לעמוד לצד חבריה וניקרגואה עזרה לישראל בשנת 1948. שפירא טען שארה”ב צריכה להמשיך לתמוך במשטרים מהסוג של סומוזה, אחרת יחליפו אותם הקומוניסטים”.

“הדיקטטור האחרון משושלת סומוזה ‘התפטר’ ביום 16.7.1979. תחילה הוקמה מעין ממשלת מעבר שהיו חברים בה אישים מקבוצות שונות שפעלו להפלת משטר סומוזה. ארה”ב אף תמכה בה והעבירה לה סיוע כספי משמעותי. אך במהרה הסנדיניסטים דחקו את האחרים וריכזו את השלטון בידיהם, וכן כרתו בריתות צבאיות עם בריה”מ ומדינות קומוניסטיות אחרות. מי שלא היו מרוצים מכך, ובמיוחד אנשי כוחות הביטחון לשעבר ממשטר סומוזה, הקימו קבוצות מזוינות באזורי הגבול עם הונדורס וקוסטה ריקה, שכונו הקונטראס, וביצעו פעולות טרור בתוך ניקרגואה. ארה”ב העבירה את תמיכתה לקונטראס, ונתנה להם נשק, אימונים וכסף שאפשרו את ביצוע פעולות הטרור”.

“יש גם ראיות לכך שאנשי מערכת הביטחון האמריקאית (ה- CIA ועוד) היו מעורבים באופן ישיר בפעולות טרור בניקרגואה שנועדו להפיל את הממשלה החדשה שם. לפי מסמכים שנחשפו בארה”ב, מדינת ישראל תמכה צבאית בקונטראס, וגם העבירה להם נשק שלל שתפסה מהפלסטינים בלבנון (נשק תוצרת ברית המועצות)”.

“כאשר הקונגרס האמריקאי החליט להגביל את הסיוע הצבאי לקונטראס, גורמים במימשל הנשיא רונלד רייגן קשרו קשר יחד עם מדינת ישראל, כדי להמשיך את הסיוע. בין היתר, באמצעות הפניית הרווחים מעסקאות נשק אסורות עם משטר חומייני באיראן לטובת הפעילות המזוינת נגד הממשלה בניקרגואה. מי שסיבכו את מדינת ישראל במזימה לא היו פקידים זוטרים, אלא היו מעורבים בה ראש הממשלה שמעון פרס, שר הביטחון יצחק רבין ובכירים במשרד החוץ, במוסד ובמערכת הביטחון הישראלית”.

“לאחר שהפרשה החמורה נחשפה, באופן יוצא דופן מדינת ישראל נאלצה לשתף פעולה עם ועדת חקירה של הקונגרס האמריקאי. יו”ר צוות המשאים המשפטיים עם גורמי מימשל בארה”ב בעניין חקירות איראן-קונטראס, היה מזכיר הממשלה (ובהמשך השופט והמשנה לנשיאת בית-המשפט העליון) אליקים רובינשטיין”.

“מכירת והעברת נשק מישראל לאיראן, שמאז עליית משטר האייטולות בשנת 1979 ולאור תמיכתה בארגון הטרור חיזבאללה (פועל משנת 1982), מוגדרת כמדינת אוייב – היא אחת הפרשיות החמורות בתולדות מדינת ישראל”.

“בעיסקאות הנשק של ישראל, מעורבים לא רק נציגי משרד הביטחון והחוץ וסוחרי הנשק, אלא גם משפטנים בכירים במשרד המשפטים ובלשכת היועץ המשפטי לממשלה,  אשר נוהגים לתת את ‘חותמת הכשרות’ המשפטית למכירות הנשק ולפעילות שמפרה את החוק הבין-לאומי”.

“כך, למשל, בארכיון המדינה בישראל, נמצא אישור מהמשנה ליועמ”ש לממשלה לשעבר, עו”ד יהודית קרפ, למכור נשק למשטר האפרטהייד בדרום אפריקה באמצעות מתווכים, כדי לעקוף את אמברגו הנשק של מועצת הביטחון של האו”ם”.

בעקבות כך הוגשה ביום 13.2.2020 בקשת חופש מידע למשרד המשפטים לשם קבלת מסמכי האישורים המשפטיים שניתנו למכירת הנשק למשטר סומוזה, במהלך השנה וחצי האחרונות טרם נפילתו, וכן למכירת ולהעברת נשק למשטר חומייני באיראן ולקונטראס. “יש חשיבות ציבורית עצומה בחשיפת המידע המסביר כיצד ניתן הכשר ‘חוקי’ לפעילות לא חוקית ולסיוע לטרור בניקרגואה, וכיצד הוכשרו משפטית מכירת והעברת נשק לאיראן שהוגדרה כבר אז כמדינת אויב התומכת בטרור”, טוענים העותרים.

“במשרד המשפטים החליטו להתחמק ממסירת מידע לעותרים/ות, שחשיפתו עלולה להביך בכירים לשעבר במשרד המשפטים. מלבד חיפוש במחשב של שלוש מילים, במשרד המשפטים מסרבים לנקוט במאמצים סבירים מינימליים כדי לאתר את המידע. זאת בנימוק כי מבוקש מידע שנוצר לפני למעלה מ- 7 שנים”.

“העותרים/ות מתקשים להאמין כי משרד המשפטים איבד או העלים את המסמכים שלו מאחת הפרשיות החמורות בתולדות מדינת ישראל. במיוחד כאשר מדובר בפעם היחידה בתולדותיה שמדינת ישראל הסכימה לשתף פעולה עם חקירה של גורם זר בעניין פרשה הנוגעת למדיניות הייצוא הביטחוני שלה”.

“מצער מאוד שדווקא משרד המשפטים, שבו נמצאת היחידה הממשלתית לחופש המידע, משמש דוגמה רעה למשרדי הממשלה ולרשויות הציבוריות האחרות, ומלמד אותם כיצד להסתיר מידע מהציבור שיש חשיבות ציבורית עצומה לחשיפתו”.

העתירה הוגשה יחד עם פעילות ופעילי זכויות האדם ד”ר צביה שפירא, דניאל סילברמן, ד”ר רוחמה מורטון, ד”ר ישי מנוחין, פרופ’ רות הכהן פינצ’ובר, איתמר פיגנבאום, אריאל נייזנה, גליה ברנד, שירלי נדב, רוני סגולי, עודד אפרתי, פרופ’ יונתן אנסון, נירה אפרתי, פרופ’ ורוניקה כהן, עידית ברסלאור, אמנון לוטנברג, גיא בוטביה, תמר כהן, רעיה רותם, פרופ’ עמירם גולדבלום, עופר ניימן, ד”ר סנאית גיסיס, נפתלי ספיר, שושנה לונדון ספיר, סהר ורדי, פרופ’ בן ציון מוניץ, גדי שניצר, אסיה לדז’נסקיה, סיגל קוק אביבי, פרופ’ יגאל ברונר, אורן פלד, מיאקו גליקו, שאול צ’ריקובר, נוני טל, נעמה פרג’ון, גיא הירשפלד, רחל חיות, יעל אגמון, בלהה גולן זונדרמן, ג’סיקה נפומנש (נבו), מירי ברק, אמיר ביתן, ורד ביתן, אלונה כהן, ד”ר חנה ספרן, ניצה אמינוב, נורה אורלוב, צילה גולדנברג, טל הרן, עירית הלביא, אבישי הלביא וחיים שוורצנברג.