עתירה לבג”ץ: ממשלת ישראל מתעלמת מחוק המאבק בתוכנית הגרעין של איראן

הקליניקות המשפטיות במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט הגישו (12.5.2019) עתירה לבג”ץ להוצאת צו על תנאי בטענה שהממשלה אינה מקיימת את הוראות החוק. העתירה הוגשה באמצעות עוה”ד פרופ’ אביעד הכהן ומשה יפה.

העתירה היא נגד מדינת ישראל/משרד האוצר/החשב הכללי רוני חזקיהו, היועץ המשפטי לממשלה ד”ר אביחי מנדלבליט, משרד האוצר ושר האוצר, ממשלת ישראל, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, ועדת השרים למאבק בתוכנית הגרעין של איראן (תשע”ב-2012), שר התחבורה, השר לענייני מודיעין ומ”מ שר החוץ ישראל כץ, שירות הביטחון כללי (שב”כ), מערך הסייבר הלאומי והמטה לביטחון לאומי (מל”ל) במשרד ראש הממשלה, האגף ביטחוני-מדיני במשרד הביטחון.

העותרים טוענים בעתירתם כי ועדת השרים שהייתה אמורה לקום מכוח חוק המאבק בתוכנית הגרעין של איראן, אשר נחקק לפני כשבע שנים, אינה מתכנסת דרך קבע ואולי אינה מתכנסת כלל. ועדה זו הייתה אמורה להפעיל את כל מנגנוני הבדיקה והבקרה לגבי חברות המקיימות קשרים עם גורמים איראניים, ולמנוע מהן להשתתף במכרזי מדינה.

לטענת העותרים, עד היום לא פורסמו ברשומות ובאתר “מטה הסנקציות” שעלה לרשת האינטרנט מכוח החוק שמות כל חברי “הוועדה המייעצת” שהוקמה מכוח החוק; שמות כל חברי “ועדת ההיגוי” שהוקמה מכוח החוק ובעיקר שמות החברות שהוכרזו על ידי ועדת השרים כ”גורם מסייע” או לחלופין שמות החברות והגורמים שניתן להן פטור מתחולת החוק והנימוקים להענקת הפטור.

לפי העתירה, בעקבות חדילת הגורמים המוסמכים, לא מונעים מחברות המקיימות קשרים עם חברות איראניות השתתפות במכרזי מדינה חשובים ביותר בתחומי התשתיות, התחבורה והתקשורת, ומוענקים להן רישיונות וזיכיונות מטעם המדינה, וזאת תוך סיכון אפשרי של האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל.

כדוגמה לכך מביאים העותרים השתתפות חברות בבעלות ממשלת סין במכרזי ענק של מדינת ישראל. לפי העתירה, חברות אלה מקיימות קשרי מסחר עם חברות איראניות שמצויות ב”רשימה השחורה”, רשימת הסנקציות שנקטה ממשלת ארה”ב עם חברות המקיימות קשר מסחרי עם איראן.

באופן ספציפי מפנים העותרים את שימת הלב להליכי מכרז הפעלת ופיתוח הרכבת הקלה בירושלים שמתקיים ממש בימים אלה ובו נוטלות חלק, כך לטענת העתירה, חברות בבעלות ממשלת סין המקיימות קשרים עם האיראנים.

העותרים מציינים שלפי המידע שבידיהם, פעילות זו היא המשך לפעילות יזומה ורבת היקף של חברות בבעלות ממשלת סין המתמקדות באופן מתוכנן ויזום במיזמי ענק כלכליים בישראל, בתחומים חיוניים למשק הישראלי ולביטחונה כגון בתחום הנמלים (כגון בניית נמל אשדוד ותפעול נמל חיפה); רכבות (ייצור קרונות, מערכות, כרייה ותפעול לרכבת קלה, קו הרכבת עכו-כרמיאל); אנרגיה (תחנות כוח, מכרזים של חברת החשמל); תשתיות (כגון מנהרות הכרמל וסלילת כבישים מרכזיים); מים (דוגמת מתקני התפלה); חברות מזון ענקיות (דוגמת חברת “תנובה”), כימיקלים (רכישת מכתשים אגן), תקשורת, סייבר, ועוד.

כסיוע לחששם מצטטים העותרים בפתח עתירתם את דבריו של אפרים הלוי, לשעבר ראש המוסד, שאמר כי הוא “בעד כניסת  חברות סיניות למשק הישראלי, אך סבור שאין לתת להן לפעול בנושאים המשיקים לתחום הביטחוני, ואין לתת להן לרכוש חברות ביטוח וכדומה, השולטות במערכות פנסיה. אני סבור כי אין לתת לסינים שליטה במערכות כלכליות ישראליות כמו רכבת אסטרטגית בין אילת לצפון“.

כמו כן מצוטטים בעתירה דברים שאמר יעקב נגל, לשעבר ראש המטה לביטחון לאומי (מל”ל) ולפיהם “כשמדובר בתשתיות קריטיות של המדינה או בפגיעה באינטרסים של בעלות בריתנו הקרובים צריך פיקוח – ולא משנה אם המדינה היא סין, יפן או כל מדינה אחרת“.

בהמשך העתירה נאמר בין היתר כי “[…] בעקבות פניות שהגיעו אל העותרים מכמה גורמים בנושא העתירות דנן, פנו הקליניקות למשיבים […] בבקשה לקבל מידע על דרך פעולתם של המשיבים בהגנה על מדינת ישראל, שלומה וביטחונה, בכל הנוגע לקשרים שמקיימות חברות המתמודדות במכרזי מדינה עם איראן. משתיקתם המתמשכת של המשיבים עד כה, גם בחלוף זמן רב מעת פנו אליהם העותרים לראשונה, ולאחר שהעותרים פנו אליהם בשנית ובשלישית, ומן המידע שנאסף בקליניקות עולה לכאורה שתהליך קבלת ההחלטות – ובעיקר הבדיקה המקדמית, המעמיקה והיסודית, המתחייבת מכוח הוראות הדין אינה מוקיימת כלל ועיקר, או מקויימת רק בחלקה ובדרך שעשוייה להביא חס וחלילה לפגיעה בחוסנה הכלכלי והביטחוני של מדינת ישראל” [ההדגשה – במקור].

עוד נאמר בעתירה כי “מטבע הדברים, חברות שמעוניינות – בעיקר מטעמים כלכליים – לסחור עם איראן,  לא עושות כן בגלוי, ‘על השולחן’, אלא בדרכי הסוואה משוכללות, דוגמת שרשורי חברות והסתרת פעולות בדרכים שונות ומגוונות. עקב כך נוצר צורך ממשי בעריכת בחינה מדוקדקת, מעמיקה ורצינית – של כל חברה ה’חשודה’ בסחר עם איראן או עם חברות איראניות, במישרין או בעקיפין”.

העותרים ביקשו מבג”ץ לקבוע דיון דחוף בעתירה. כבוד השופט אלכס שטיין פירסם החלטה לפיה “לתגובת המשיבים שתתייחס, ככל שהמשיבים ימצאו לנכון, לזכות העמידה של העותרים, עד ליום 27.6.2019”.