ערוץ 20 משך עתירה מינהלית שהגיש נגד יו”ר המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין ונגד משרד התקשורת בנושא קנס כספי שהוטל עליו

ערוץ יהודי ישראלי בע”מ [ערוץ 20] משך עתירה מינהלית שהגיש נגד יו”ר המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין ונגד משרד התקשורת בנושא קנס כספי שהוטל עליו. העתירה [עת”מ 40366-05-18] נדונה בבית-המשפט המחוזי בירושלים בשיבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים.

ב- 17 במאי 2018 דיווחתי בחלון המבזקים של אתר זה כי ערוץ יהודי ישראלי בע”מ [ערוץ 20] הגיש היום (17.5) בבית-המשפט המחוזי בירושלים עתירה מינהלית (עת”מ) נגד ד”ר יפעת בן-חי שגב יו”ר המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין (במשרד התקשורת) ואח’.

להשלמת הפרטים יצויין כי הנתבעים היו: ד”ר יפעת בן-חי שגב יו”ר המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין [הערה: בינתיים סיימה את תפקידה]; המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין במשרד התקשורת; משרד התקשורת/המשרד הראשי; התנועה ליהדות מתקדמת בישראל; התנועה המסורתית בישראל.

באתר News1 דווח בשעתו כי הערוץ “מבקש לבטל עיצום כספי בסך 100,000 שקל שהוטל עליו בנימוק שאינו נותן ביטוי לזרם הרפורמה ולזרם הקונסרבטיבי; טוען שיו”ר המועצה, יפעת בן-חי שגב, הטילה את הקנס בחוסר סמכות ותוך כניעה ללחצים”.

במסגרת הבקשות שהוגשו בעתירה זו הורה כבוד השופט עודד שחם בתחילה למשיבים להגיש תגובה על הבקשה להוצאת צו ביניים.

ב- 22 בנובמבר 2018 פירסם כבוד השופט החלטה לגבי הבקשה להוצאת צו ביניים בה כתב בין היתר: “[…] העותרת מבקשת לעכב את ביצוע התשלום של עיצום כספי שהוטל עליה ביום 8.8.2017. העתירה שבכותרת סבה על העיצום האמור.

“מצד סיכויי ההליך, עולה מן העתירה על צרופותיה, ובלא לקבוע מסמרות בשלב זה, כי בפי העותרת טענות ראויות לבירור בהליך זה. ככל שניתן להתרשם, עוצמת הטענות אינה מבוטלת. בה בעת, מעיון בחומר עולה, כי גם בפי המשיבות טענות רציניות הראויות לבירור.

“מצד מאזן הנוחות, נטען כי תשלום הקנס יכביד מאוד על התנהלות הערוץ הייעודי למורשת ישראל אשר שידוריו נמצאים במוקד ההליך. על פי הטענה, הערוץ סובל כבר עתה מגרעונות כבדים ונתקשה לשלם את הכספים. ברם, לטענה זו לא הונחה כל תשתית של ממש. לביסוסה לא הוצג תיעוד. בנסיבות אלה, משקלה אינו רב. לא נטען גם, כי יש חשש שאם יבוצע התשלום כעת, לא יושבו הכספים אם תתקבל העתירה. מבחינה זו, לא הונחה תשתית ממשית העשוייה להצדיק עיכוב בביצועו של חיוב כספי”.

“לכך יש להוסיף, כי הגשת הבקשה הנוכחית נגועה בהשתהות של ממש. העתירה שבכותרת הוגשה בחודש מאי 2018. הבקשה לצו ביניים הוגשה כחמישה חודשים אחרי כן. להשתהות זו לא ניתן הסבר ברור. בהקשר זה לא נעלם מעיניי כי בעת שהליך בעניין הנדון היה תלוי ועומד בבית-המשפט הגבוה לצדק, הודיעו המשיבות כי נוכח קיומה של בקשה תלויה ועומדת לצו ביניים, לא הוטלו עיצומים נוספים בגין הפרה נמשכת, או בגין אי העברת דיווח.

“[…] בנסיבות אלה, יש ממש בטענות המשיבים, כי באי התשלום על-ידי העותרת היה מימד של עשיית דין עצמית. הדברים אמורים ביתר שאת, נוכח העובדה, אשר אינה שנוייה במחלוקת, שבהחלטה של המשיבה 1 מיום 30.8.2018 לדחות בקשה של העותרת לעיון חוזר, הוטעמה הדרישה לשלם לאלתר את העיצום שנקבע.

“[…] מקבילית הכוחות המתקבלת מכל האמור מלמדת, כי אין הצדקה מספקת להורות על עיכוב ביצועו של העיצום הכספי. משכך, הבקשה נדחית”.

בפסק דינו מיום 5.12.2018 כותב כבוד השופט עודד שחם: “בהמשך להודעת העותרת ועל יסודה, אני מורה על מחיקת העתירה. נוכח האופן בו הגיע ההליך לסיומו, אין צו להוצאות”.