עורך ‘טלקום ניוז’ אבי וייס מַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל במשרד התקשורת

+ ב- 20 בספטמבר 2018 פירסם אבי וייס עורך ‘טלקום ניוז’ אייטם במסגרתו כתב בין היתר: המנכ”ל נתי כהן השמיץ ללא כל בושה בפני הציבור את כלל עובדי משרד התקשורת, שרבים מהם “עושים עבודת קודש” ממש “סביב השעון” לטובת הציבור.

+ ב- 26 באוקטובר 2018 פירסם אבי וייס עורך ‘טלקום ניוז’ אייטם במסגרתו כתב בין היתר: (התודות לממונה על חופש המידע במשרד, מוניר קזמל, שעושה עבודת קודש ציבורית במסירות וביעילות).

+ ב- 27 באוקטובר 2018 פירסם אבי וייס עורך ‘טלקום ניוז’ אייטם במסגרתו כתב בין היתר: בעבר, יחידת חופש המידע במשרד התקשורת הייתה “בית קברות” למידע ולטיוח אין סופי, בניגוד לחוק ולתקנות. זה נגמר. רק אמש נתנו מחמאה למוניר ואחזור על זה שוב כאן:  התודות לממונה על חופש המידע במשרד, מוניר קזמל  שעושה עבודת קודש ציבורית במסירות וביעילות.

= = = = = = = = = = = = = = = = = =

עם כל הכבוד לממונה על יישום חופש המידע במשרד התקשורת בפרט ולכלל עובדי משרד התקשורת, סביר להניח שהם כולם עושים את מלאכתם, בדיוק כמו שאר העובדים במגזר הציבורי.

לא ברור מהיכן הקביעה הזאת שמדובר בעבודת קודש. לא פחות. אכן התחושה שלי היא שיש תפנית בעמדת משרד התקשורת לגבי נושא של חופש המידע. איני יודע אם הדבר נובע מהדיון שנערך בוועדה המיוחדת בכנסת ליישום הנגשת המידע הממשלתי ועקרונות שקיפותו לציבור [כפי שדיווחתי בשעתו כאן] או מהחלטה עקרונית שהתגבשה במשרד התקשורת לגבי תחום זה.

העובדה שאבי וייס וידידו סיני ליבל [שאבי וייס מכנה אותו כ”מגן הצרכנים” ולאחרונה סיני ליבל הכתיר עצמו כ”תובע ציבורי”, לא פחות] מקבלים מידע בתשובה לפניותיהם אל מוניר קזמל בהתאם לחוק חופש המידע – אינה הופכת את הדברים ל”עבודת קודש” אלא לעבודה עפ”י הנהלים.

= = = = = = = = = = = = = = = = = =

באשר ל’עבודת הקודש’ של מוניר קזמל, אני מבקש להזכיר לקוראים עובדות שאינן שנויות במחלוקת: ב- 17 באוגוסט 2018 פירסמתי ידיעה כאן באתר שכותרתה: משרד התקשורת טרם פירסם את הדו”ח השנתי שלו לגבי יישום חופש המידע במשרד בשנת 2017.

ב- 27 באוקטובר 2018 פירסמתי כאן באתר ידיעה שכותרתה: משרד התקשורת פירסם הדו”ח השנתי שלו לפי חוק חופש המידע לשנת 2017 [באיחור של יותר מ- 3.5 חודשים].

זה לא הפריע לאבי וייס, בלי שום בושה, לפרסם את הדברים כאילו הוא זה שמפרסם בלעדית והראשון לדווח עליהם.

על כך כבר הגבתי וכתבתי כאן באתר: ב- 21.8.2018 כותב אבי וייס בין היתר: “בהמשך הכתבה אביא כמה דוגמאות למהלכים, שהמשרד לא פירסם אודותם בחודש האחרון. די בכך שאציין, שהמשרד לא פרסם את דו”ח סיכום 2017 (כנדרש לפי “חוק חופש המידע” עד 1.6) וגם לא הסביר לציבור למה זה לא פורסם. לי זה די ברור למה: כשעוסקים בקצב בחלוקת הטבות במיליארדים ל’מקורבים לצלחת’, ומקשיבים רק ‘לבעלי עניין’, אז אין זמן לדווח באופן שקוף לציבור…  זה די ברור מי לא מעוניין בשקיפות: מי שחושב, שאם הוא יסתיר את מעשיו, לא יגלו את העבירות המשמעתיות, האתיות ואולי הפליליות, שהוא מבצע בתפקידו“.

אם כך, אני שואל כאן את אבי וייס ישירות: אם לשיטתך אתה פירסמת בלעדית שמשרד התקשורת מתמהמה בפרסום הדו”ח השנתי, מדוע לא ציינת מיהו  בדיוק הגורם במשרד התקשורת שבאחריותו פירסום הדו”ח השנתי? האם לדעתך אין זה הממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד?

= = = = = = = = = = = = = = = = = =

ועוד דבר שראוי לשים לב אליו: ב- 27 באוקטובר 2018 פירסמתי כאן באתר ידיעה במסגרתה תהיתי “לא ברור מדוע במשרד התקשורת היו זקוקים ל- 90 יום של הארכות מועד לתשובה על בקשה פשוטה לכאורה למידע עפ”י חוק חופש המידע בנושא חבילות שידור?”.

היום אני מפרסם ידיעה נוספת בה נאמר כי למשרד התקשורת נדרשה כשנה להעביר מידע פשוט לפי חוק חופש המידע.

איני בטוח שבשני המקרים הללו האשמה היא אך ורק מנת חלקו של הממונה על יישום חופש המידע במשרד התקשורת אבל שניהם קצת מערערים, לדעתי, את הקביעה של אבי וייס בדבר אותה “עבודת הקודש”.

= = = = = = = = = = = = = = = = = =