עוד מילקוט הכזבים של אבי וייס עורך ‘טלקום ניוז’: פירסם אייטם ‘ראשונים לדווח’ למרות שהמידע כבר פורסם שבע שעות לפניו ב- Read IT Now

אבי וייס עורך ‘טלקום ניוז’ ממשיך ‘לקבל השראה’ מאתר זה של Read IT Now והוא שובר את כל חוקי ההסתברות הקיימים העולם למקריות של פרסומים דומים בשני מקומות שונים [שאחד מהם שלו (האתר Telecom News) ואת השני (Read IT Now) הוא מתיימר שלא לקרוא ולא להכיר כלל).

ובמה דברים אמורים? ביום שלישי, 22.12.2020, בשעה 16:36, פירסם אבי וייס באתר שלו אייטם שכותרו: ביהמ”ש העליון סירב לדרישת מש’ התקשורת להטיל הוצאות על עותרת נגדו.

את האייטם שלו הוא סיווג בתחילה כ’ראשונים לדווח’. אם תחפצו לקרוא אותו כעת, תצטרכו לגלוש במעמקי האתר שלו במדור ‘חדשות מקומיות’.

ומדוע פירסם את האייטם הזה? משום שהסיפור משתלב מצויין באג’נדה שלו נגד משרד התקשורת וגם בהקשר של חברת דואר ישראל.

נשאלת השאלה מדוע פסק הדין שניתן בעליון ב- 16 בדצמבר 2020, ופורסם על-ידו באתר שלו, פתאום מתפרסם ב- 22.12.2020 אחרי הצהריים, Out of the Blue, כְּרַעַם בְּיוֹם בָּהִיר, מבלי שאבי וייס פירסם קודם לכן מלה וחצי מלה על הפרשה הזו? למומחה הטלקום והעורך הראשי (צ’יף) – הפיתרונים.

= = = = = = = = =

העוּבְדּוֹת: 

ועכשיו, אחרי שהתרשמתם עמוקות מהאייטם שאבי וייס היה הראשון לדווח עליו, הגיע הזמן לדעת מהי האמת, האחת והיחידה:

דיווח לגבי העתירה הראשונה שהגישה התאחדות בעלי המלאכה והתעשייה בישראל- המרכז הארצי פורסם לראשונה בעיתון ‘ישראל היום’.

יצרתי קשר עם עו”ד ערן שפינדל ב”כ ההתאחדות [עימו היה לי קשר קודם לגבי עתירה מינהלית של ההתאחדות נגד פייסבוק, עליה דיווחתי בשלוש ידיעות באתר] וקיבלתי ממנו את נוסח העתירה אולם כיוון שבדרך כלל איני מפרסם ידיעות בנושאים שכבר דווח עליהם באתרים אחרים, לא פירסמתי ידיעה בנושא.

ב- 6 בנובמבר 2020 פירסמתי כאן באתר ידיעה לגבי הגשת העתירה השנייה של ההתאחדות.

ב- 22 בדצמבר 2020, בשעה 09:25, – כאמור, שבע שעות לפני פרסום ה’ראשונים לדווח’ של מומחה הטלקום – פירסמתי ידיעה כאן לגבי דחיית העתירה השנייה לבג”ץ.

אציין עוד כי היה מדובר בימים האחרונים של חג החנוכה ומסיבות אישיות מיעטתי מאוד באותם הימים לפרסם ידיעות באתר שלי. לפיכך נדחה פרסום הידיעה שלי ליום שני, 22.12.2020 בבוקר. במקרה, ממש במקרה, אבי וייס לא פירסם את האייטם שלו מוקדם יותר אלא המתין אף הוא עד ל- 22.12 אחר הצהריים. אמרתי: שבירת חוקי הסטטיסטיקה וההסתברות.

או שייתכן שמדובר במקרה נוסף של כזב מבית היוצר של כזבלן, ששוב קיבל השראה מהאתר שלי, כפי שהדבר קורה בשבע השנים האחרונות מאז שייסד את ‘טלקום ניוז’.

= = = = = = = = =

חלק מהידיעה שאני פירסמתי ב- 22.12.2020 בבוקר: 

בית-המשפט העליון דחה שוב עתירה של התאחדות בעלי המלאכה והתעשייה בישראל- המרכז הארצי למתן צו על תנאי נגד משרד התקשורת ודואר ישראל. יחד עם זאת נדחתה בקשת משהת”ק להטיל תשלום הוצאות על העותרת.

כבוד השופט ניל הנדל (אליו הצטרפו כבוד השופטים ג’ורג’ קרא ועופר גרוסקופף) כתב בפסק הדין [בג”ץ 7531/20] שניתן ב- 16.12.2020:

“מונחת לפנינו עתירה למתן צו על תנאי, שבמסגרתה טוענת העותרת – התאחדות בעלי המלאכה והתעשייה בישראל – כי חברת דואר ישראל מעניקה שירות משרדי מסוים במחיר “שובר שוק” ובניגוד לדין.

“עתירה דומה, שהוגשה לבית-משפט זה בחודש יולי השנה, נדחתה מחמת אי-מיצוי ההליכים מול משרד התקשורת.

“בסמוך לדחייתה פנתה העותרת שוב למשרד התקשורת. בראשית חודש אוגוסט השיב משרד התקשורת לעותרת וביקש מידע נוסף, שהעותרת שלחה לו באמצע חודש אוגוסט.

“העתירה הנוכחית הוגשה בראשית חודש נובמבר, מבלי שהעותרת פנתה פעם נוספת למשרד התקשורת כדי לברר היכן הדברים עומדים.

“והיכן עומדים הם, ומה קרה בחודשיים ומחצה שחלפו מאז הקשר האחרון בין הצדדים? משרד התקשורת השיב לשאלה זו בתגובתו: בסוף חודש אוגוסט נערכה פנייה לדואר ישראל, לשם התייחסות לטענות העותרת ולדוגמאות שסיפקה. הדואר השיב לפנייה בתחילת חודש ספטמבר, ובאמצעו של חודש זה ענה לו משרד התקשורת שתשובתו מצריכה הבהרה נוספת ומפורטת יותר. הדואר היה אמור להשיב בתוך חודש, אך ביקש ממשרד התקשורת להאריך את מועד בחודש נוסף לנוכח תנאי התעסוקה שיצר משבר הקורונה וחגי תשרי. ואכן, ההתייחסות הועברה באמצע חודש נובמבר – כשבוע וחצי לאחר הגשת העתירה דנן. בשלב זה עדיין נבחנת תשובתו המפורטת של הדואר למשרד התקשורת.

“מן התמונה דלעיל ניתן ללמוד שניים. ראשית, בשלב זה דין העתירה להידחות, שכן הנושא עדיין נבחן ברשות הרלוונטית וטרם התקבלה החלטה עניינית בטענותיה של העותרת.

“שנית, ובניגוד לטענת משרד התקשורת, המקרה אינו מצדיק הטלת הוצאות על העותרת, הגם שהיה מקום כי תפנה פעם נוספת בטרם הגשת העתירה כדי לברר מה קרה בחודשיים ומחצה שחלפו מאז הקשר האחרון בין הצדדים.

“סוף דבר, העתירה נדחית בהיותה מוקדמת ומכיוון שטרם מוצו ההליכים הרלוונטיים. אין צו להוצאות”.

ב- 17 בדצמבר 2020, יום לאחר מתן ופרסום פסק הדין, ניתנה החלטה נוספת של העליון בנושא זה: “עיינו בתגובת משיבה 1 [דואר ישראל] ובבקשתה, שהגיעו לעיוננו לאחר מתן פסק הדין בעתירה, שבגדרו נדחתה העתירה נגד משיבה 1 על הסף.

“בנסיבות העניין, אין מקום להוסיף ולדחות כעת את העתירה גם מטעמי סף נוספים על אלה שהוזכרו בפסק הדין, כגון אי צירוף בתי דפוס קונקרטיים, או לעשיית צו להוצאות.

“כאמור בפסק הדין, הנושא עדיין נבחן במשרד התקשורת וטרם התקבלה החלטה עניינית בטענותיה של העותרת, ודי בכך – וביתר נימוקי פסק הדין – בנסיבות העניין”.

+ ב- 6 בנובמבר 2020 פירסמתי כאן באתר ידיעה על הגשת העתירה השנייה (בידיעה יש התייחסות גם לעתירה הראשונה).

= = = = = = = = =