נשיאות הכנסת אישרה הנחת הצע”ח של 19 ח”כים: הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – הגנה על פרטיות של קטינים)

נשיאות הכנסת אישרה ב- 27.2.2017 הנחה על שולחן הכנסת הצע”ח של 19 ח”כים: הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – הגנה על פרטיות של קטינים).

הצעת החוק הוגשה ע”י חברות וחברי הכנסת יפעת שאשא ביטון, טלי פלוסקוב, אכרם חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, רחל עזריה, איתן כבל, איילת נחמיאס ורבין, מירב בן ארי, רועי פולקמן, שולי מועלם-רפאל, ענת ברקו, אברהם נגוסה, מכלוף מיקי זוהר, מרדכי יוגב, יעקב מרגי, אורי מקלב, יוליה מלינובסקי ותמר זנדברג.

בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר כי “מחקרים בתחום הפסיכולוגיה של הילד מעידים כי ילדים זקוקים לפרטיות לצורך התפתחותם התקינה ולגיבוש זהותם העצמית והעצמאית. לעיתים, עיקרון היסוד של הפרטיות (הזכות “להיעזב לנפשך”) הוא תנאי הכרחי לגדילתו של ילד.

“האינטרנט בכלל, והרשתות החברתיות בפרט, הם חלק אינטגרלי ומרכזי בחייהם של ילדים ובני נוער. במקביל ליתרונות הרבים הנובעים כתוצאה משימוש של ילדים ובני נוער ברשת, שימוש זה טומן בחובו גם אתגרים וקשיים מסוגים שונים. אחד האתגרים המרכזיים נוגע לסוגיית השמירה על פרטיות ילדים ברשת ולהגנה על ילדים מפני פגיעות העשויות להתרחש כתוצאה מחשיפת מידע הנוגע אליהם ברשת. במקביל, מחקרים מעידים כי ילדים ובני נוער מבקשים פרטיות, לרבות ברשת.

“מנגד, ילדים (בעיקר בגילאים צעירים) נחשבים, ככלל, ככאלו שאין בידם את היכולת הקוגניטיבית והנפשית להבין את מורכבות והיקף השימוש במידע ברשת ולהתמודד עם הסכנות הקיימות ברשת. במסגרת השימוש ברשתות החברתיות נוטים ילדים ובני נוער לחשוף מידע אישי רב באופן שעלול לחשוף אותם לסכנות של פדופיליה, גניבת זהות ובריונות רשת (cyberbullying), וכן לשימוש מניפולטיבי במידע לצורך השפעה על הרגלי הצריכה שלהם ועל דעותיהם.

“החקיקה והוראות הדין בישראל אינן כוללות התייחסות ייחודית לסוגיית ההגנה של פרטיות ברשת ביחס לקטינים. בניגוד למצב בישראל, סוגיה זו מוסדרת בצורות שונות במרבית שיטות המשפט הזרות, באופן המעניק למידע הנוגע לקטינים הגנה משמעותיות יותר מזו הניתנת לבגירים.

“הצעה זו מבוססת על מחקר מעמיק (“פרטיות ילדים בעידן האינטרנט” עו”ד סאני כלב, הועד המנהל של איגוד האינטרנט הישראלי, אוקטובר 2016) ממנו עולה כי הסדרת הנושא חייבת לבטא הכרה בזכותם לפרטיות של ילדים ובזכותם לשלוט במידע הנוגע אליהם, תוך כינונן של רשתות הגנה המכירות בסיכונים הקיימים ברשת ובמגבלות הטבעיות של ילדים, באופן שיגן על ילדים מפני פגיעות קשות ובלתי הכרחיות בפרטיותם ובחייהם.

“כל האמור מחייב הכרה בזכות לפרטיות של ילדים – הן מצד הורי הילדים והן מצד המדינה, שחובתה לאפשר לילדים להביא זכות זו לידי ביטוי, ויש לעגן אותה במסגרת חוק הגנת הפרטיות, התשמ”א – 1981”.

בין היתר מוצע בהצעת החוק להוסיף “סעיף הצהרתי בפרק א’ לחוק לפיו הזכות לפרטיות היא זכות העומדת במפורש ובאופן מיוחד לקטינים, וכי פרטיותם של קטינים תהא זכאית להתייחסות ייחודית ולהגנה משמעותית. מטרתו של סעיף זה לקבוע ערכית כי פרטיותם של קטינים זקוקה להגנה חזקה יותר מזו של בגירים, אשר לעיתים מוותרים עליה תמורת הטבות שונות. השינוי המוצע מבהיר גם להורים או לאפוטרופוס כי ויתור על פרטיות של ילד יכול להיעשות על פי דין בלבד, וחובה עליהם לשקול זאת”.

עוד נאמר בהצעת החוק כי “על מנת לתת תוקף להגנת היתר שיש להעניק לפרטיות של קטינים ביחס לבגירים, מוצע להחמיר את הסנקציות המוטלות, הן בהליך הפלילי והן בהליך האזרחי, בגין פגיעה בפרטיות קטין ביחס לסנקציות המוטלות בגין הפגיעה בפרטיותו של בגיר”.

בנוסף, “ככלל, ילדים אינם מודעים לסיכונים ולהשלכות של השימוש שנעשה במידע הנוגע אליהם, וזאת במיוחד כשמדובר במידע אישי שנאסף לצורכי פרסום או במסגרת שירותים הפונים לילדים. גם הורים – האמונים על השמירה על זכויות ילדיהם – לא מגינים על פרטיות ילדיהם בצורה מספקת.

“גורמים רבים אוספים מידע על אודות ילדים ברשת כחלק מהשימוש השוטף של הילדים ברשת, במשחקים, באפליקציות, ברשתות חברתיות ועוד. מסמכי המדיניות של גופים אלה, במידה וקיימים, מנוסחים לא פעם בצורה המקשה על הפרט להבין את ההשלכות של הסכמתו לשימוש במידע הנוגע אליו. הדבר נכון שבעתיים שמדובר בילדים. לפיכך, יש לחייב גורמים האוספים מידע אודות ילדים ברשת לנסח מסמכי מדיניות פרטיות באופן המסביר את אופן פעילותם ואת הסיכונים העלולים להיגרם במסגרת פעילות זו ולבקש הסכמה לאיסוף ושימוש במידע על אודות ילדים. מסמכי הפרטיות ובקשת ההסכמה המיועדים לקהל של ילדים, ינוסחו בשפה בהירה ופשוטה המתאימה לגיל קהל היעד, לרבות שימוש בציורים והמחשות.

“עוד מוצע כי במסגרת הליך קבלת ההסכמה יחויבו גורמים האוספים מידע אודות ילדים ברשת, לפרסם אזהרה קצרה ונקודתית בדבר השימוש הצפוי במידע הנאסף על ידם ובדבר ההשלכות של מתן ההסכמה. זאת, בדומה לחובה המשפטית המוטלת על היצרנים והיבואנים של מוצרי הטבק בישראל להטביע אזהרת בריאות על גבי אריזת מוצר המשווק בארץ (סעיפים 7 ו- 9 לחוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק, התשמ”ג – 1983).

“מוצע לקבוע כי על אוסף המידע להפריד בין קבלת הסכמה לעצם איסוף המידע אודות ילדים (בכל גיל) ובין קבלת הסכמה להעברת המידע לגורמים שלישיים ולקבל למעשה שתי הסכמות נפרדות. במסגרת הליך קבלת ההסכמה להעברת המידע על אוסף המידע יובהר לאלו גורמים המידע עשוי להיות מועבר, ולאלו מטרות. הפרדה שכזו תאפשר להורים וילדים שליטה טובה יותר בהליך מתן ההסכמה – באופן שיאפשר להם להבין טוב יותר את משמעות הסכמתם. כללים דומים לכללים המפורטים כאן קיימים במסגרת ה-   General Data Protection Regulation, GPDR האירופאי והדין הקנדי.

“בנוסף, מובהר כי כל מידע, ובוודאי מידע אישי, הנאסף והמעובד לצורך יישום כלל זה, יהיה אך ורק לצרכי אימות המידע ולא לצרכים אחרים”.