נציג ה- OECD בדיון בכנסת: ממליץ להשאיר את מערכת החינוך בישראל פתוחה במקרה של גל שלישי; הלמידה מרחוק לא מצמצמת את הפערים אלא מרחיבה אותם

הוועדה המיוחדת בכנסת לזכויות הילד בראשות ח”כ יוסף ג’בארין קיימה ביום שלישי (1.12.2020) דיון שכותרתו: “מחשב לכל ילד – אמצעי קצה ותשתיות אינטרנט – ישיבת מעקב“.

במהלך הדיון ביקש יו”ר הוועדה ממשרד החינוך דיווח מעודכן על פעילותו המשרד לאפשר לתלמידים את הלמידה מרחוק.  סם קפלן מנהל אגף תשתיות במשרד החינוך אמר כי “כרגע נרכשו 132,720 מחשבים. תהליך החלוקה החל לפני חמישה שבועות ועד כה חולקו 85 אלף מתוכם, שזה 70%.

“אספנו בקשות מכל בתי הספר באוגוסט-ספטמבר, ופנו אלינו 3,700 בתי-ספר, שזה רובם ככולם של בתי הספר, בניכוי המוסדות החרדים אשר מעדיים לעבוד עם טלפונים ולא מחשבים.

“קצב החלוקה נע בין 11 אלף ל- 20 אלף מחשבים בשבוע, והיא מתבצעת בעודנו מדברים. יש עדיפות ליישובים המוחלשים, לפי המדד החברתי כלכלי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ”ס) ולבתי-ספר שלפי מדד הטיפוח של בתי הספר, יש בהם יותר תלמידים נזקקים. מתוך 3,700 בתי הספר שפנו, הגענו כבר ל- 2,116, ובסוף השבוע בטח נהיה קרוב ל-  2,200. החלוקה תגלוש לתוך ינואר 2021, בגלל בעיית מלאי במחשבים שמגיעים לארץ, בשל צמצום היקף טיסות המטען”.

“יש גם את חברינו במפעל הפיס שכבר הקצו לרשויות מקומיות עוד 14 אלף מחשבי לוח (טבלטים), בנוסף למחשבים שאנו מחלקים, והם פועלים בתיאום מלא איתנו.

עוד חשוב לציין את עמותת מחשב לכל ילד שבשנה הקרובה תחלק  40-50 אלף מחשבים ניידים, ובימים אלה מתחברת אלינו העמותה של שרי אריסון שמתכוונת לחלק כ- 20 אלף טבלטים, למיטב הבנתי. כלומר, כבר עברנו את ה- 200 אלף אמצעי קצה שיוחלקו השנה לתלמידים, והחל משבוע הבא נאסוף עוד בקשות למחשבים, ובהתאם לצביר הבקשות שנקבל מבתי-ספר, רשויות מקומיות ובעלויות של בתי-ספר, נדע בדיוק מה חסר ונתכנן את ההמשך”.

יו”ר הוועדה שאל כמה מתוך 132 אלף המחשבים שכבר הגיעו מיועדים לתלמידם הערבים ומכילים את השפה הערבית? וקפלן השיב: “שליש ממה שקיים כיום, וכשנגיע ל- 150 אלף זה יגיע לרמה של  בין 50 ל- 60 אלף מחשבים עם ערבית.  כלומר 33-35 אחוזים מהמחשבים כאשר תלמידי המגזר הם כ- 22% מאוכלוסיית התלמידים, אבל אנחנו הולכים לפי הבקשות ולפי הקריטריונים שמוליכים אותנו בהקצאה”.

ד”ר שרף חסאן ראש ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי אמר כי “על פי המיפוי שאנו ערכנו, רק בחברה הערבית יש צורך ב- 150 אלף מחשבים. אם משרד החינוך מייעד כשליש מהמחשבים שרכש לחברה הערבית, כפי שנאמר, אז עדיין יש פה 100 אלף ילדים ללא פיתרון”.

זאב גולדבלט מהנהגת ההורים הארצית טען בדיון כי “משרד החינוך פשוט ספר בתי אב במקום תלמידים בסקר שערך. ילדים מאותה בית נשאלו אם יש להם מחשב בבית ואינטרנט, והשיבו כל אחד בחיוב, אבל הם לא יכולים ללמוד על המחשב האחד בו זמנית. כך הגענו לפער שבין הערכת משרד החינוך לצורך ב- -150 אלף מחשבים, במקום 400 אלף כפי שאנו מצאנו”.

לסיכום הדיון בנושא זה אמר היו”ר כי “הוועדה מבקשת ממשרד החינוך את פירוט הפעולות לחלוקת אמצעי הקצה ותקשוב בתי הספר כדי לעמוד על תמונת המצב, ותמשיך לעקוב אחר הנושא בישיבות המשך. הוועדה מצביעה שוב על הפער המאוד גדול בין הצרכים בפועל, כפי שעולים מנציגי השטח, לבין המענים הניתנים ע”י משרד החינוך. המענה המתוכנן, כולל המגזר השלישי מגיע לכ- 200 אלף אמצעי קצה, בעוד הצורך הוא כ- 400 אלף”.

= = = = = = = =

בדיון השתתף גם אנדריאס שלייכרמנהל מינהלת החינוך בארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי  [Organisation for Economic Co-operation and Development, OECD]  .

“אלה ודאי זמנים קשים, לא רק בישראל אלא למערכות חינוך בכל העולם. מערכות הלמידה מרחוק הפכו לקו החיים למערכות החינוך אבל לא ענו לכל הצרכים החברתיים. לצד חידושים חברתיים וטכנולוגיים מעניים שיצר המשבר, אנו רואים החמרה באי השוויון. המשבר אולי לא יצר אותו, אבל החמיר אותו מאוד”.

“ישראל נמצאת די באמצע במצב מערכת החינוך לפי פיז”ה, ביחס למדינות אחרות, אבל כאשר מסתכלים בתוך המדינה, יש הבדל עצום בין ציוני ילדים ממשפחות מהעשירון העליון לילדים ממשפחות מהעשירון התחתון. הממוצע נראה בריא אבל הפערים וחוסר השוויוניות בלמידה מאוד גדולים וחזקים בפנים. ולכל מי שאומר שמדובר בשאלה של עוני ולא של חינוך, אציין שילדים מעוטי יכולות בפורטוגל מקבלים ציון טוב בהרבה מילידם מעוטי יכולת, במצב כלכלי דומה, בישראל, ואילו הילדים בפרובינציות העניות של סין, הם במיקום גבוה מהממוצע הישראלי. המסקנה היא שגם אם אי אפשר לשנות את העוני, אפשר לשנות את רמת החינוך”.

“ישראל היא גם בקצה המדידה של משמעות בחירת בית הספר לרמת החינוך. בישראל זה משנה מאוד, בעוד בפינלנד כמעט לא משנה לאיזה בית-ספר תלך, תקבל אותה רמת חינוך גבוהה. ישראל מקבלת גם ציון נמוך, בדומה לארה”ב, ביכולת להתאים בין צרכים ומשאבים, כלומר קהילות מעוטות יכולות מקבלות גם פחות משאבים ומורים פחות טובים”.

“בהקשר של המגיפה, בתי-ספר רבים בישראל אומרים שאין להם מספיק אמצעים ללמידה מרחוק, ורובם, כמובן, במקומות מעוטי יכולת.  בסין 90% מהמורים יודעים לעשות שימוש בטכנולוגיה ללימוד מרחוק. בישראל זה לא כך, אבל אתם לא לבד, אחת המדינות בתחתית הרשימה היא מדינת הייטק ממש, יפן, אבל המורים בה לא יודעים לעשות זאת. פער הגדול הוא לא תמיד תוצאה ממחסור במשאבים, אלא גם מחוסר היכולת של בתי-ספר ומורים לעשות בהם שימוש”.

יו”ר הוועדה שאל את נציג הארגון האם מערכות החינוך במדינות אחרות פתוחות או סגורות, ומה דעתו על המצב. תשובתו הייתה כי בגל הראשון, בפברואר מארס, רוב המדינות סגרו את מערכת החינוך, אך כעת, בגל השני, כמעט כל המדינות באירופה השאירו את מערכת החינוך פתוחה.

“לא ידעו זאת בגל הראשון, אבל כיום יש ראיות שבתי הספר, במיוחד של הילדים הצעירים יותר, אינם מקור של הפצת המחלה. אני גר בצרפת, ויש אצלנו בעיית הדבקות חמורה, אבל בלי הספר בטוחים, בזכות נהלים של ריחוק חברתי. המדינות הבינו כי הסיכון שילדים לא הולכים למסגרת החינוך הוא גדול מבחינת הפערים החברתיים, הרבה יותר מאשר להפסיד חומר לימוד”.

יו”ר הוועדה: “אז המלצתך למקבלי ההחלטות בישראל היא להימנע מסגירת מערכת החינוך בישראל במקרה של גל שלישי?”

שלייכר: “בהחלט. היות שהלמידה מרחוק לא מצמצמת את הפערים אלא מרחיבה אותם, זהו הדבר הנכון לעשות”.

יו”ר הוועדה ח”כ ג’בארין סיכם את הדיון באומרו כי “שמענו בדאגה ממר שלייכר נציג ה- OECD את הנתונים והערכתו, מהם עולה שמדינת ישראל היא מבין המדינות עם הפערים הסוציו אקונומיים הגדולים ביותר מבין מדינות ה- OECD  ואת דאגתו שקורונה החריפה את הפערים הללו, שגם קודם היו גדולים. בשם הוועדה, אני מודה לו על השתתפותו בשם הוועדה. הוועדה קוראת לאימוץ ההמלצה שלו להשקיע את מירב המשאבים בבתי הספר במקומות המוחלשים וגם את המלצתו על הצורך לגבש תכניות ייחודיות לחיזוק מערכת החינוך גם לתקופה שאחרי המשבר”.

* הערה: הדברים מבוססים על הודעה לעיתונות המתפרסמת באתר הכנסת.