נמחקה עתירה נגד משרד המשפטים לאחר שהוסכם כי המשרד יעביר לעותר פרפרזות לגבי בקשות מחיקה של רשומות (פוסטים) שאינן ביטחוניות ברשתות חברתיות

ב- 15 בינואר 2019 פירסמתי כאן באתר ידיעה שכותרתה: עת”מ לפי חוק חופש המידע נגד משרד המשפטים: “מזה מספר שנים מפעילה מדינת ישראל מערך של ‘אכיפה אלטרנטיבית’ –  הסדר בו המדינה פונה לפלטפורמות רשת ומבקשת הסרת התכנים שלא נראים לה הולמים. פעילות זו מתנהלת במחשכים”. הידיעה מובאת שוב בהמשכו של אייטם זה.

ב- 19 בדצמבר 2019 נערך בבית-המשפט המחוזי בירושלים בשיבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים דיון בעתירה המינהלית [עת”מ 43906-09-16] שהוגשה בידי תומר אביטל (מייסד כלי התקשורת העצמאי “שקוף”) והיה מיוצג באמצעות עו”ד יהונתן י. קלינגר.

במסגרת הדיון נערך גם דיון שלא לפרוטוקול. בעקבותיו אמר ב”כ העותר כי “לאחר ששמעתי את דברי בית-המשפט ביחס לכ- 200  הפוסטים שנמנים על הקבוצה  שביחס אליהם לא הועלו טענות משיקולי ביטחון, אנו מקבלים את מתווה המשיב [משרד המשפטים], לפיו המשיב ימסור  לעותר פרפרזות ביחס לפירסומים הנדונים”.

בהמשך הדיון אמר עוד ב”כ העותר כי “שמעתי את דברי בית-המשפט ובכל האמור למסה העיקרית של הפוסטים, מה שצוין על-ידי המדינה כ- 99%,  אנחנו נשקול להגיש בקשה חדשה למשיב שאולי תהיה ממוקדת יותר ממה שאנחנו מבקשים לאתר. בנסיבות אלה נבקש להורות על מחיקת העתירה”.

השופט החליט בתום הדיון על מחיקת העתירה, החזר האגרה לעותר וקבע כי לא ישולמו הוצאות.

מגיש העתירה תומר אביטל אמר ל- Read IT Now לאחר מתן פסק הדין: “הממשלה הובילה למחיקת 27 אלף פוסטים מפייסבוק, טוויטר וגוגל במהלך שנתיים. הדיאלוג עם החברות האלו מתנהל במחשכים, באפס פיקוח ציבורי. לאזרח אין יכולת לדעת מהם הפרסומים שהוסרו, מדוע הוסרו ומהם הפוסטים שמחיקתם – סורבה.

“לפיכך עתרנו לבית-המשפט, ביקשנו את התוכן שהוסר, בכפוף לצנזורה, וזאת כדי לוודא שהממשלה משתמשת בכוחה למען ביטחון המדינה, ולא כדי להשתיק ביקורת.

“השופט הסכים איתנו כי הנושא ראוי לדיון ציבורי ולפיקוח. הגענו למתווה שיאפשר חשיפה חלקית של פוסטים שהוסרו ושאינם קשורים לביטחון המדינה.

“לגבי הפוסטים הביטחוניים, בעצת השופט נגיש בקשת חופש מידע חדשה ומצומצמת.

“חשוב לי להדגיש כי אני מעריך את עובדי יחידת הסייבר (בפרקליטות המדינה) ומשרד המשפטים ומשוכנע כי רק טובת הציבור עומדת לנגד עיניהם. שקיפות נוספת תעזור לוודא כי הממשלה אינה עושה שימוש שרירותי ורחב מדי בכוחה במרחב הדיגיטלי”.

תומר אביטל הדגיש כי מבחינתו “פיתרון מיטבי לנושא זה יהיה ייסוד גורם שלישי: למשל, ועדה ציבורית בראשותו של שופט בדימוס. אותו גורם יהיה חשוף לתוכן המלא של הפוסטים אותם המדינה מבקשת להסיר, כדי להבטיח שאכן מדובר במחיקה לגיטימית, ולא בהשתקה של דברי ביקורת במסווה של ביטחון המדינה”.

= = = = = = = = = = =

ידיעה שפירסמתי כאן באתר ב- 15.1.2019:

לבית-המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים הוגשה היום (15.1.2019) עתירה מינהלית לפי חוק חופש המידע נגד משרד המשפטים. את העתירה הגיש תומר אביטל, “עיתונאי עצמאי במערכת ‘שקוף’,  שבעברו היה אחד ממייסדי המיזם החברתי ‘לובי 99’,  בנוסף היה אחד מהמנחים של התוכני, ‘הרשת החברתית’ של רשת 13 וכן  מרצה לעיתונות ואקטיביזם בסמינר הקיבוצים ובמרכז הבינתחומי בהרצליה.

בעתירה [שהוגשה על ידי הקליניקה למאבק בתביעות השתקה מבית התנועה לזכויות דיגיטליות והקריה האקדמית אונו באמצעות עו”ד יהונתן י. קלינגר] נטען בין היתר כי “מזה מספר שנים מפעילה מדינת ישראל מערך של ‘אכיפה אלטרנטיבית’:  הסדר בו המדינה פונה לפלטפורמות רשת כמו פייסבוק, טוויטר וגוגל, ומבקשת את הסרת התכנים שלא נראים לה הולמים.

“פעילות זו מתנהלת במחשכים, וזאת מבלי שיש לאזרח יכולת לדעת מהם הפרסומים שהוסרו,  מדוע הוסרו ומהם הפרסומים שהסרתם סורבה.

“העותר פנה למשיבה וביקש פירוט של מידע זה,  וזאת לצורך הצגתו לציבור במסגרת עבודה עיתונאית.  המשיבה, משום מה, הודיעה כי זו אינה מעבירה מידע זה,  וכי הצגתו דורשת עיבוד רב. מעבר לכך, טענה המשיבה, בצורה תמוהה, כי העברת מידע על אודות הפרסומים שהוסרו תמשיך את אותה הסתה או עבירה שבוצעה”.

“אלא,  שלא כך הדבר:  העותר מבקש את החומרים הגולמיים כדי לנתחם ולהציג ביקורת עיתונאית על העניין. העותר מבקש את המידע כדי לקדם שקיפות בהליך השלטוני של התערבות בביטוי”.

“אשר על כן,  יתבקש בית המשפט הנכבד לקבל העתירה ולהורות על העברת דיווח גולמי הכולל (1)  את תוכן הפרסום שהוסר; (2)  את סעיף העבירה בגינו הוסר הפרסום; (3) העתק מהפנייה של המשיבה לגורם שהסיר את התוכן”.

בהמשך העתירה נאמר בין היתר כי “בשנים האחרונות החלה יחידת הסייבר בפרקליטות המדינה לפעול בצורה שונה מעט מהמשפט הפלילי. כאשר היא מזהה מה שהיא תופשת כעבירה במרחב הוירטואלי, היא פונה לאתר המארח ומבקשת את הסרת התוכן. זו, בקצרה, האכיפה האלטרנטיבית”.

“בשיטה זו, אין חוקר, אין שופט,  אין לחשוד-נאשם-מורשע זכות טיעון, אלא ישנו צד אחד: מדינת ישראל פונה לאתר המארח את התוכן שלדעתה מפר את הוראות הדין ומבקשת את הסרתו. היא עושה זאת ללא צו שיפוטי, וללא כל סמכות בדין”.

“[…] משלא קיימת סמכות בחוק לעצור פרסומים שמהווים עבירה בלי תפיסת העבריין והבאתו למשפט, יצרה לה פרקליטות המדינה סמכות משל עצמה. ויובהר: מטרת עתירה זו אינה לדון בחוקתיות הסדר זה,  אלא רק לקבל מידע על השימושים בהסדר”.

“במסגרת דו”ח סיכום שנה לשנת 2016  ביקשה היחידה הסרה של תכנים,  וזאת בהתאם לדו”ח  השנתי. כלומר, לא מדובר בפעילות שולית, צדית,  אלא במשרה שלמה ומלאה של אדם (אחד לפחות) שתפקידו לאתר, לפנות ולברר האם התכנים הוסרו”.

“עבודה שכזו מחייבת לא רק תיעוד,  אלא הפעלה של הכלים החוקתיים הרגישים כאשר מדובר על עבירות ביטוי, ובמיוחד כאשר 155 מהפרסומים הם ‘לשון הרע’ ו’פגיעה בפרטיות’;  כלומר עבירות שיש לבדוק לעומק לא רק את העבירה אלא גם את ההגנה הקיימת”.

= = = = = = = = = = =