נדחתה תביעה קטנה (בהיקף 33,000 ₪) נגד פרטנר תקשורת בעילה של הפרת הפרטיות כביכול

בית-המשפט לתביעות קטנות בתל אביב דחה לאחרונה תביעה קטנה שהגיש גיא זומר נגד חברת פרטנר תקשורת בגין הפרה כביכול של פרטיותו.

כבוד הרשמת  הבכירה חן מאירוביץ כתבה בין היתר בפסק דינה [ת”ק 217-01-20]

“[…] המסכת העובדתית בין הצדדים נטועה ביום 18.10.2019 מועד בו הצטרף התובע לשירותי הנתבעת לשירותי טלפון נייד במסגרת פעילותה כ- 012.

“הצטרפות התובע לשירותי הנתבעת הייתה באמצעות אתר האינטרנט של הנתבעת ובעת רישומו לשירות הוא הזין את כתובת הדואר האלקטרוני […] לטענת התובע, כאשר פנה לנתבעת לברר מדוע לא קיבל את מסמכי ההתקשרות נודע לו שהמסמכים נשלחו לכתובת דואר אלקטרוני הדומה לכתובת [שמסר בעת הרישום] אך תוך השמטת סימן הפלוס, ועל בסיס זאת טוען התובע כי הנתבעת שלחה את מסמכי ההתקשרות הכוללים את פרטיו האישיים לאדם אחר, ובכך הפרה את פרטיותו.

“מנגד טענה הנתבעת כי דין התביעה להידחות מארש ופרטיות התובע לא הופרה שכן הוא בחר להירשם לשירותיה תוך ציון כתובת דוא”ל שאינה תקנית להנחיות פשוטות של רישום לאתר, ולכן מסמכי העיסקה שלו מעולם לא נשלחו לכתובת דואר כלשהי ומשכך לא נפגעה פרטיותו”.

בהכרעתה כותבת הרשמת הבכירה כי “לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי את טיעוני הצדדים ושקלתי טענותיהם, הגעתי לכלל מסקנה שדין התביעה להידחות”.

“[…] מעיון בכתב התביעה כמו גם טיעוני התובע בדיון ניכר כי הוא שם חלק נכבד מיהבו בהוכחת תביעתו על כך שהכתובת שהוזנה על-ידו הייתה כתובת דואר תקנית. התובע הסביר ששימוש בכתובת מעין זו הכוללת את סימן הפלוס הייתה כלי טכנולוגי ‘הגנתי’ שמגן על בעל הכתובת שהוזנה, ומבטיח שהמידע האישי שלו שכרוך ברישום ובכתובת לא יזלוג ויועבר לגופים שונים, אלא יישלח בסופו של יום לכתובת שהזין אך ללא סימון הפלוס.

“התובע טען כי מרבית השרתים של אתרי האינטרנט מאפשרים רישום של כתובת אלקטרונית תוך הזנת הסימון פלוס ואף הדגים – בזמן הדיון – באמצעות מחשב נייד רישום כזה לאתר של חברה אחרת.

“מנגד הדגים נציג הנתבעת באמצעות טלפון נייד שניסיון משלוח דוא”ל מכתובתו לכתובת שהוזנה – העלתה הודעת שגיאה.

“בעת הדיון הבהרתי לצדדים שישנם רבדים של המחלוקת הנוגעים לנושאים טכנולוגיים שאינם בידיעתו השיפוטית של בית-המשפט, כולל באשר לאופציית רישום כתובת דואר אלקטרוני באופן שונה, שיוביל לאותו יעד ולכן גם עתה, כל הכרעתי מבוססת על טיעוני הצדדים ואין לי אלא את מה שהובא בפניי”.

הרשמת מפרטת בפסק הדין את טענות  התובע. באשר לטענות הנתבעת היא מציינת בין היתר כי “[…] לטענתה, בחירתו של התובע לבצע רישום על-ידי הכתובת שהוזנה נעשתה על-ידו ביודעין ובמתכוון תוך ניסיון מתחכם, בניגוד להנחיות שבאתר הנתבעת”.

“[…] על בסיס כל שהונח בפניי לא שוכנעתי כי עלה בידי התובע להוכיח תביעתו […] אין מחלוקת, בסופו של יוםן, שאם פרטי התובע נקלטו בכתובת הרשומה, הרי שאין כל הפרה של פרטיותו מאחר ומדובר בכתובת שאינה תקנית”.

“ביסוס התביעה על חשש של התובע לאחר כל זאת לפיה, בסופו של יום פרטיו בכל זאת נשלחו לצד שלישי אין בו די מבחינה ראייתית באופן שיביא לקבלתה.

“[…] בשקלול כלל הנתונים […] מטה את הכף למסקנה לפיה פרטיו של התובע לא נשלחו לצד שלישי וכפועל יוצא מכך לא הופרה פרטיותו. אשר על כן התביעה נדחית ולפנים משורת הדין איני עושה צו להוצאות”.