נדחתה עתירת חופש מידע שהגישה התנועה לאיכות השלטון נגד משרד הביטחון בנושא הצוללות למצרים

בית-המשפט המחוזי בתל אביב בשיבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים דחה עתירת חופש מידע שהגישה התנועה למען איכות השלטון בישראל נגד משרד הביטחון והממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד בנושא הצוללות למצרים.

כבוד השופטת גיליה רביד כתבה בין היתר בפסק דינה [עת”מ 45848-07-19]:

“בעתירה זו לפי חופש המידע עתרה העותרת, התנועה לאיכות השלטון, למסור לידיה את המסמכים הבאים:

+ העתק מסמך האישור הישראלי לעיסקת הצוללות בין החברה הגרמנית למצרים;

+ מסמך המתעד את החלטת הגורמים הישראליים לאשר את עיסקת הצוללות בין החברה הגרמנית למצרים, לרבות הנימוקים העומדים בבסיס ההחלטה.

“העותרת פנתה לקבלת המידע הנ”ל בחודש דצמבר 2018 ומשלא קיבלה מענה הוגשה העתירה דכאן בחודש יולי 2019, כשבעה חודשים לאחר הפנייה הראשונה.

“בתאריך 25.11.2019 (לאחר הגשת העתירה) הודיעה משיבה 2 [הממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד הביטחון] לעותרת במענה לפנייתה הנ”ל, כי בתום הבדיקות שערכה לא אותרו במשרד הביטחון המסמכים שהתבקשו כאמור. לדבריה, הבדיקות כללו בירור מול האגפים הרלבנטיים במשרד הביטחון, בדיקה ממוחשבת וכן בדיקה פיזית של מסמכים. צויין כי השיהוי במתן מענה נבע מהצורך לערוך בדיקות נוספות ולעבור על כמות גדולה של מסמכים. על רקע תשובה זו פנתה ב”כ המשיבות בבקשה למחיקת העתירה.

“ב”כ העותרת הביע התנגדות למחיקת העתירה, לדבריו, מדובר בשני מסמכים שהם מסמכים קיימים, זאת על-פי מיטב ידיעתה של העותרת, בהסתמך על פירסומים שונים בתקשורת. לגישת העותרת, כך בקצרה, העובדה שהתשובה התעכבה זמן כה רב, תוך גרירת רגליים, והוגשה במועד שבו הייתה המשיבה אמורה ליתן תשובה לעתירה – אומרת דרשני.

“לדבריה, עיון בתשובת משיבה 2 מעלה תהיות בנוגע להפעלת הסמכות לפי חוק חופש המידע. התשובה כי המסמכים לא אותרו היא תשובה ערטילאית וחמקמקה שלא ברור ממנה האם המסמכים קיימים אך לא אותרו, או שמא כלל לא קיימים”.

השופטת קובעת בפסק דינה כי לאחר ששמעה את הצדדים, “אין מנוס מהמסקנה שהעתירה מיצתה את עצמה. אין חולק שניתן מענה לפניית העותרת […]  סימני השאלה שהציבה העותרת למול התשובה שקיבלה הם בבחינת תהיו בעלמא, שכן אין בפני בית-המשפט אינדיקציה של ממש שהרשות מסתירה מידע ביודעים. חזקת תקינות פעולות המנהל עומדת לה. לא ניתן גם לומר, על בסיס תשובת המשיבות, השרשות לא ערכה פעולות איתור סבירות.

“במסגרת העתירה הנוכחית לא נותר איפוא סעד נוסף שבית-המשפט יכול לתיתו ולכן, כאמור, העתירה מיצתה את עצמה ודינה להימחק”.

“[…] במכלול השיקולים והאיזונים, אני מחייבת את המשיבות לשלם לעותרת הוצאות משפט ושכ”ט עו”ד בסכום כולל של 10,000 ₪.”