נדחתה עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים נגד שר התקשורת ומשרד התקשורת

בית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים נגד שר התקשורת ומשרד התקשורת. את העתירה [בג”ץ 7957/20] הגישו אב ובתו שייצגו את עצמם ושמותיהם נשארו עלומים.

כבוד השופט יצחק עמית כתב בפסק הדין שפורסם ב- 7.1.2021 (אליו הצטרפו כבוד השופטים עוזי פוגלמן ויוסף אלרון]:

“העתירה שלפנינו מכוונת נגד הליך השימוע שפורסם על ידי משרד התקשורת ביום 9.9.2020 בעניין “הוראות לעניין איסור חסימת אפשרות החיוג למספרים מסוימים”. העותרים מלינים, בין היתר, על אופן פרסום השימוע וכן על כך שנקבע כי התייחסויות לשימוע תשלחנה בדואר אלקטרוני לכתובת ייעודית. נטען כי הן החשיפה לפרסום השימוע והן משלוח תגובה אליו מחייבות שימוש באינטרנט, הנוגד את אורח חייו של הציבור החרדי.

“העובדות הצריכות לעניין תוארו בהרחבה בבג”ץ 6507/20 ועדת הרבנים לענייני תקשורת נ’ שר התקשורת (26.11.2020) ולא נחזור עליהן כאן. בקצירת האומר, ענייננו בשימוע העוסק בתיקון מוצע לרישיונות למתן שירותי טלפון. התיקון מציע להוסיף מספר הגבלות חדשות לבעלי רישיונות למתן שירותי טלפון, וביניהן האיסור לחסום את האפשרות לחייג למוקדי חירום ומצוקה וכן למספרי טלפון שהוקצו למדינה ומוסדותיה. התיקון הוצע לאחר שהתקבלו תלונות במשרד התקשורת בנוגע לחסימת האפשרות של בעלי “מספר כשר” לחייג למספרי טלפון אלה. השירות של “מספר כשר”, הנפוץ בקרב הציבור הדתי והחרדי, מסופק באמצעות מכשיר ייעודי המגביל פעולות מסוימות, ובין היתר, את האפשרות להתקשר למספרי טלפון שנחסמו על ידי ספק התקשורת בתאום עם ועדת הרבנים לענייני תקשורת – עמותה “הפועלת על מנת לקיים מסלולי תקשורת התואמים להשקפת העולם החרדי” (שם, בפסקה 2).

“בתגובתם המקדמית, המשיבים עמדו על כך שביום 1.11.2020 פנה עותר 1 למשיב 2 [משרד התקשורת], בין היתר כדי להודיע על כוונתו לבקש להצטרף לעתירה בעניין ועדת הרבנים וכן כדי להלין על כך שלא ניתן להגיב לשימוע באמצעות הפקסימיליה. יוער כי בהתאם למסגרת הזמנים שהוקצתה להגשת התייחסויות לשימוע, בשלב זה ניתן היה להגיב אך לחלק מן התיקונים שהוצעו במסגרת השימוע. למחרת, ביום 2.11.2020, נמסר לעותר, בין היתר, כי ניתן להגיב לשימוע גם באמצעות הפקסימיליה ולשם כך הועבר לו מספר רלוונטי. עוד צוין כי אף שמשרד התקשורת נעתר לבקשת העותר להגיב לשימוע באמצעות הפקסימיליה, בפועל העותר העביר אלפי טפסי התנגדות לשימוע באמצעות הדוא”ל. זאת, לצד תגובות נוספות לשימוע, שהתקבלו באמצעות הדוא”ל, מגורמים שונים בציבור החרדי. לשיטת המשיבים, היקף התגובות שהתקבלו באמצעות הדוא”ל מהציבור החרדי בכלל ומהעותר בפרט מעידים כי הן דרכי פרסום השימוע והן מתן האפשרות להגיב לשימוע באמצעות הדוא”ל היו סבירים ואף אפקטיביים בפועל. עוד הוסיפו המשיבים כי נכון ליום 31.12.2020 טרם התקבלה החלטה סופית בעניין השימוע.

“דין העתירה להידחות על הסף, מחמת היותה עתירה מוקדמת. הלכה מושרשת היא כי אין בית-משפט זה נדרש להשגות אודות אופן התנהלותו של הליך שימוע בטרם קבלת החלטה של הרשות המוסמכת בעניין […] המועד המתאים לבחינת טענות העותרים, באשר לפגמים הנטענים שנפלו בהליך השימוע, באופן פרסומו ובדרכים שניתן היה להגיב לו הוא לאחר קבלת החלטה סופית של משרד התקשורת בעניין התיקונים המוצעים. טענותיהם של העותרים תשמרנה, והם יוכלו לתקוף את הליך השימוע במועד המתאים לכך.

“זאת ועוד. גם בעניין ועדת הרבנים הועלו טענות בנוגע לאופן פרסום השימוע אך העתירה נדחתה על הסף בהיותה עתירה מוקדמת. דומה אפוא כי העתירה שלפנינו היא בבחינת “שידור חוזר” של אותן טענות ודין העתירה להידחות אך בשל כך.

“דין העתירה להידחות גם לגוף הדברים. כפי שנכתב בתגובת המשיבים, ביום 30.8.2020 התקיימה ישיבה של נציגי משרד התקשורת ונציגי ועדת הרבנים לענייני תקשורת בה נמסרו פרטים על אודות התיקון המוצע. דבר השימוע הובא לידיעת כתבי תקשורת, וביניהם עיתונאים וכתבים מהמגזר הדתי-חרדי, וקיבל ביטוי הן בעיתונות החרדית המודפסת (העיתונים המפורטים בסעיף 16 לתגובה) והן באתרי אינטרנט שנחשבים כנצפים ומקובלים במגזר. העובדה שהתקבלו תגובות לשימוע באמצעות הדוא”ל מגורמים שונים בציבור החרדי לרבות העותרים עצמם, כמו גם העובדה שמשרד התקשורת אפשר משלוח התייחסויות לשימוע גם באמצעות מכשיר הפקסימליה – כל אלה מצביעים הן על האפקטיביות של פרסום השימוע ועל המודעות לקיומו והן על נגישות ואפשרות להגשת תגובות ועמדות בהתייחס לשימוע, כך שלא אלמן ישראל.

“העתירה נדחית אפוא על הסף, ועמה הבקשה למתן צו ביניים, ולא מצאנו מקום לאפשר תשובה של העותרים לתגובה. העותרים ישאו בהוצאות המשיבים בסך 2,000 ₪.”

= = = = = = = = = =

הערות עורך Read IT Now:

+ על החלטת בג”ץ לגבי עתירת וועדת הרבנים לענייני תקשורת, 6507/20, פירסמתי ידיעה כאן באתר ב- 27.11.2020 בבוקר, יומיים לפחות לפני שמומחה הטלקום אבי וייס עורך ‘טלקום ניוז’ פירסם אייטם בנושא זה באתר שלו.

+ בג”ץ: העתירה החסוייה נגד משרד התקשורת – ב- 20.11.2020 פירסמתי כאן באתר את הידיעה הבאה: לפני מספר ימים הוגשה לבית-המשפט העליון עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים. ההליך [7959/20] הוגדר כ’חסוי’ ואין פרטים רבים על מהותו.

העותרים מוגדרים כ’פלונית’ ו’פלוני’ והם מייצגים את עצמם. המשיבים הם שר התקשורת יועז הנדל ומשרד התקשורת. לא פורסמה עילת העתירה.

בהחלטה שניתנה ב- 17 בנובמבר 2020 קבע כבוד השופט יצחק עמית כי “אין מקום ליתן צו ביניים. התיק יועבר למזכירות לצורך טיפול בבקשה למתן פטור מאגרה”.

יום למחרת קבעה כבוד הרשמת דר להב כי “המשיבים [שר התקשורת ומשרד התקשורת] רשאים להשיב לבקשה שבכותרת [לגבי פטור מאגרה] עד ליום 29.11.2020”.

עדכון – 27.11.2020: הסבר אפשרי ניתן למצוא בהחלטה אחרת של בית-המשפט העליון [6507/20, בתחילת ידיעה זו]: כבוד השופטת ענת ברון כתבה בהחלטתה מיום 11.11.2020 (המתייחסת לבקשה של פלונית ופלוני להצטרף לעתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים): “לפניי בקשה להצטרף לעתירה מטעם אב ובתו, שמעלים טענות לעניין אופן פרסום השימוע שבמוקד העתירה, כמו גם בנוגע לדרך הגשת התייחסויות לשימוע. אלא שטענות המבקשים חורגות מגדר הטיעון שהותווה בעתירה, והוא הדין ביחס לסעדים המבוקשים על ידם. במצב דברים זה, אינני רואה מקום להיעתר לבקשה והיא נדחית”.

אגב, ב- 25.11.2020 פורסמה החלטתה של כבוד הרשמת דר להב לגבי העתירה של האב ובתו כי “בנסיבות העניין, נוכח עמדת המשיבים [שר התקשורת ומשרד התקשורת], ומבלי שיהיה בכך כדי להעיד על סיכויי ההליך, אני פוטרת את העותרים מתשלום האגרה בהליך שבכותרת”.

+ עתה נותר לראות אם מומחה הטלקום אבי וייס עורך ‘טלקום ניוז’ שוב ‘יקבל השראה’ ממה שהוא קורא כאן באתר זה ויפרסם אייטם משלו בעניין באתר שלו תוך שהוא מנכס לעצמו את הדברים.