משרד האוצר פירסם את תזכיר חוק ניירות ערך (חתימה אלקטרונית)

משרד האוצר פירסם (14.4.2019) את תזכיר חוק ניירות ערך (חתימה אלקטרונית), התשע”ט – 2019. המועד האחרון להגשת הערות על התזכיר הוא 5 במאי 2019.

לגבי מטרת החוק המוצע והצורך בו נאמר בתזכיר הצעת החוק כי “חוק חתימה אלקטרונית, התשס”א – 2001, קבע עד לאחרונה כי כל חתימה הנדרשת על פי חיקוק ניתן לבצעה באמצעות חתימה מאושרת בלבד – הוראה החלה גם על הדיווח במערכות הרשות.

“בהתאם לכך, חוק ניירות ערך, התשכ”ח – 1968, והתקנות הרלבנטיות מכוחו קובעים כי מסמכים אשר מועברים במערכת הדיווח האלקטרוני, במערכת הדואר האלקטרוני המאובטח, ובמערכת ההצבעה האלקטרונית – נדרשים כולם לחתימה מאושרת.

“הקשיים הכרוכים בשימוש בחתימה המאושרת הובילו לחקיקת חוק חתימה אלקטרונית, (תיקון מס’ 3), התשע”ח – 2018 אשר נכנס לתוקפו בפברואר 2018. במסגרת תיקון זה נקבע, בין היתר, כי חתימה הנדרשת לפי חיקוק יכולה להתבצע גם באמצעות חתימה אלקטרונית אחרת ובלבד שמתקיימות, ברמת ודאות מספקת בנסיבות העניין, התכליות לדרישת החתימה בהתאם לאותו חיקוק.

“התיקון האמור מאפשר להעביר את מערכות הרשות למערכת הזדהות חלופית, ולייתר את הצורך בחתימה מאושרת, על כל הכרוך בכך. לשם כך מוצע לתקן את חוק ניירות ערך באופן שיאפשר את המהלך האמור. לאחר תיקון החוק, יהיה צורך בתיקון תקנות וכן בתיקון כללי הרשות המסדירים את המערכות הרלבנטיות והתאמתן לאמצעי ההזדהות שייבחר”.

בתזכיר נאמר כי “לתיקונים המוצעים לא צפויה השפעה על תקציב המדינה” וכי לתיקונים המוצעים לא צפויה השפעה על ההיבט המנהלי והתקן במשרד האוצר או ברשות ניירות ערך”. באשר להשפעת החוק המוצע על חוקים קיימים, הרי שיש צורך בתיקון חוק ניירות ערך, התשכ”ח – 1968.

בדברי ההסבר לתזכיר הצעת החוק נאמר בין היתר כי “חוק חתימה אלקטרונית, התשס”א – 2001, מסדיר את אופן החתימה הדיגיטלית המוכר לצרכים משפטיים שונים, והוא מבחין בין כמה סוגים של חתימה אלקטרונית, וביניהם:

חתימה אלקטרונית מאובטחת – חתימה על מסמך באמצעי טכנולוגי המאפשר הצמדה של סימון דיגיטלי ייחודי לבעל אמצעי החתימה והנמצא בשליטתו הבלעדית, מאפשר את זיהויו, ומזהה שינויים שנעשו במסמך לאחר החתימה עליו;

חתימה אלקטרונית מאושרת  – חתימה אלקטרונית מאובטחת, אשר בנוסף על האמור לעיל מחייבת את זיהויו הבלעדי של החותם באמצעות גורם מאשר חיצוני, אשר ינפיק לחותם תעודה אלקטרונית ייחודית, אשר רק באמצעותה תוכל להתבצע החתימה. התעודות האלקטרוניות שעימם נעשה שימוש במערכות הרשות מאוחסנות על גבי אסימון (token) שהינו התקן נישא בעל חיבור מסוג USB.

“[…] החיוב בשימוש בחתימה מאושרת כרוך בעלויות לא מבוטלות ובתהליכים מורכבים. כך, גורמים מדווחים מחויבים לפנות לגורם מאשר, לשאת בתשלום שנגבה על ידו, ולבצע מולו תהליך הזדהות על בסיס שתי תעודות רשמיות של כל נושא משרה האחראי על תהליך הדיווח. תוקף התעודה הוא שנים בודדות, כך שתהליך זה חוזר על עצמו מדי תקופה זו. נוסף על כך, המחויבות לחתימה המאושרת יוצרת תלות של הרשות ושל הגורמים המפוקחים על ידה בגורם המאשר, שהינו חברה חיצונית.

“התפתחויות טכנולוגיות אחרות מאפשרות שימוש באמצעים אחרים, המעניקים וודאות בדבר זיהויו של החותם, ואינם מחייבים תלות בגורם מאשר חיצוני או בתעודה אלקטרונית המאוחסנת על גבי אסימון. לכך יש להוסיף שינויים טכנולוגיים אשר יצרו קושי נוסף בשימוש בחתימה המאושרת. כך, לדוגמה, נפוצים בשוק התקנים שאינם מכילים שקעי USB ואינם בעלי מערכת הפעלה שמאפשרת אחסנה של תעודה אלקטרונית והתקנה של רכיבי תוכנה מתאימים לצורך כך, כגון טלפונים חכמים, מחשבי לוח (טבלטים) או מחשבים ניידים מסוימים. בשל כך, לא ניתן לחתום על מסמכים באמצעות התקנים אלו.

“הקשיים הכרוכים בשימוש בחתימה המאושרת הובילו לחוק חתימה אלקטרונית (תיקון מס’ 3), התשע”ח – 2018, אשר נכנס לתוקפו בפברואר 2018. במסגרת תיקון זה נקבע, בין היתר, כי חתימה הנדרשת לפי חיקוק יכולה להתבצע גם באמצעות חתימה אלקטרונית שאינה מאושרת, ובלבד שמתקיימות, ברמת ודאות מספקת בנסיבות העניין, התכליות לדרישת החתימה בהתאם לאותו חיקוק.

“התיקון האמור מאפשר להעביר את מערכות הרשות למערכת הזדהות חלופית, ולייתר את צורך בחתימה מאושרת על כל הכרוך בכך. לשם כך מוצע לבצע תיקון בחוק ניירות ערך אשר יאפשר את המהלך האמור. לאחר תיקון החוק, יהיה צורך בתיקון תקנות וכן בתיקון כללי הרשות המסדירים את המערכות הרלבנטיות והתאמתן לאמצעי ההזדהות שייבחר”.