מחקר באוני’ בן-גוריון: ככל שהצרכנים מחזיקים בסמרטפון יותר זמן כך הם מוכנים לשלם יותר עבור הטכנולוגיה החדשה בשוק וכדי שהטיפול במכשיר הישן יהיה נכון מבחינה סביבתית

מחקר שנערך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב חקר וניסה למצוא מהו הזמן האידיאלי בעיני הצרכן להחלפת מוצר אלקטרוני והשוו אותו לזמן הנכון מבחינה חברתית וסביבתית. לשם כך, בדקו החוקרים את רמת הפיגור הטכנולוגי של כל צרכן וזאת באמצעות  השאלה: אם יכולת לקבל את הטלפון החכם (סמרטפון) המתקדם ביותר בשוק תמורת הטלפון הנוכחי שלך ועוד סכום כסף נוסף, מהו הסכום המקסימלי אותו היית משלם עבור הטכנולוגיה החדשה? המחקר גם בדק מהו סוג המכשיר שהצרכן מחזיק בעת המחקר, ומשך הזמן שהוא מחזיק בו.

לדברי עורכי המחקר, בשל חידושים טכנולוגיים תכופים של מוצרים אלקטרוניים נוצרת כיום תחושת ‘פיגור טכנולוגי’ אצל הצרכן. תחושה זו גורמת לצרכן להרגיש שהמוצר שנמצא בידיו נחות מבחינה טכנולוגית מהמוצר החדש שנכנס לשוק ולכן הוא משדרג את המוצר. זאת לאו דווקא בשל קלקול או שחיקה של המוצר הישן כפי שהיה נהוג בעבר.

טלפונים סלולריים, קונסוליות משחקי ווידיאו, טלוויזיות ומחשבים, נזרקים בדרך כלל כאשר הצרכנים קונים גרסה מתקדמת יותר טכנולוגית. למשל, הצרכנים משדרגים את הטלפון הסלולרי מדי שנה או שנתיים. המוצרים שנזרקים הופכים לפסולת אלקטרונית, שהיא אחד מסוגי הפסולת המסוכנים לסביבה ומכילה חומרים רעילים.

החוקרים — ד”ר רן בן מלכה, פרופ׳ ישראל לוסקי ופרופ׳ מיקי מלול — הראו במחקר שלהם כי יש קשר בין זמן אחזקת המכשיר הנוכחי למוכנות לשלם עבור הטכנולוגיה החדשה. כלומר: ככל שאנחנו מחזיקים יותר זמן בטלפון הנוכחי שלנו, כך המוכנות שלנו לשלם עולה (כלומר הפיגור הטכנולוגי גדל).

המחקר מצא גם כי אנחנו מושפעים יותר מזמן אחזקת המכשיר ופחות מכמה המכשיר הנוכחי שלנו ישן וכי המוכנות לשלם על טכנולוגיה חדשה מושפעת גם מגיל, הכנסה, השכלה ומודעות סביבתית.

בהיבט החברתי-סביבתי של המחקר, נבדקו היבטים סביבתיים בהקשר של פסולת אלקטרונית. כלומר: האם הצרכן הישראלי יהיה מוכן לשלם סכום כסף נוסף על מוצרים אלקטרוניים בעת קנייתם (כמו סמרטפונים ומחשבים), על מנת שיעשה טיפל סביבתי נכון כדוגמת איסוף ומחזור של הפסולת האלקטרונית.

מקרב הנשאלים במסגרת המחקר, 91.6% היו מוכנים לשלם סכום נוסף על טיפול סביבתי נכון בפסולת הנוצרת ממוצרים אלקטרוניים. תוצאה זו מפתיעה בשל הרתיעה שיש לציבור ממיסים או תשלומים נוספים על מוצרי צריכה, אך ניתנת להסבר בכך שהתשלום לא הולך ישירות להכנסות הממשלה אלא נאסף בצורה נפרדת ומועבר ישירות למטרה לשמה הוא נאסף.