לוח הזמנים בפרשת האזרח הרוסי אלסיי בורקוב העצור בישראל והוכרז כבר הסגרה לארה”ב

ב- 16 באוגוסט 2019 פירסמתי כאן באתר ידיעה שכותרתה: העליון אישר הסגרת אזרח רוסי [המבוקש בארה”ב וברוסיה] לארה”ב הנאשם בעקבות חקירת השירות החשאי לגבי אתר אינטרנט למכירת נתוני כרטיסי אשראי.

ב- 11 באוקטובר 2019, לאחר שפורסמו ידיעות בכלי התקשורת בדבר הקשר שבין גזר דינה של הישראלית נעמה יששכר וההאקר הרוסי אלכסיי בורקוב, פירסמתי כאן אייטם נוסף בו איזכרתי את הידיעה הראשונה.

להלן לוח הזמנים המשפטי לגבי אותו אזרח רוסי בפרשת הסגרתו לארצות הברית, כבקשתה [הדברים מתבססים על מסמכי בית-המשפט העליון]:

■ ביום 13.8.2015 חבר מושבעים פדרלי גדול (Federal Grand Jury) במחוז המזרחי של מדינת וירג’יניה בארצות הברית הגיש כתב אישום נגד המערער; וכן הוצא נגדו צו מעצר על ידי בית המשפט המחוזי במחוז זה. ביום 4.2.2016 הוגש כתב אישום מתוקן נגד המערער.

■ ביום 10.12.2015 העלה המערער אלכסיי בורקוב תמונה לחשבון המשתמש שממנה עלה כי הוא שוהה בישראל.

■ שלושה ימים לאחר מכן, ביום 13.12.2015, נעצר אלכסיי בורקוב בנמל התעופה בן גוריון, וזאת בעקבות בקשה מצד ממשלת ארצות הברית למעצרו הזמני עד להגשת בקשת ההסגרה מטעמה, שהוגשה ביום 9.2.2016; ביום 11.4.2016 הוגשה בקשת הסגרה משלימה ראשונה; וביום 8.9.2016 הוגשה בקשת הסגרה משלימה שנייה. בקשת ההסגרה הוגשה בהתאם להוראות אמנת ההסגרה בין ממשלת מדינת ישראל ובין ממשלת ארצות הברית של אמריקה.

■ לפי פסק הדין של בית-המשפט העליון, “במהלך הדיון לפני בית-המשפט המחוזי הוצגה גם הקלטה של התחקור שנערך למערער לאחר מעצרו ביום 13.12.2015, וכן תמלול לשפה האנגלית של אותה חקירה”.  עוד צויין באותו פסק דין כי “במקרה שלפנינו, אין חולק כי זכותו הראשונית של המערער להיוועץ עם עורכת הדין שמונתה לו מטעם הסנגוריה הציבורית מומשה […] מן הדברים עולה כי זכותו של המערער להיוועץ בעורך דין לא נפגעה כלל ועיקר. המערער נועץ בעורכת דין מטעם הסנגוריה הציבורית טרם חקירתו בידי סוכני השירות החשאי”.

■ בפברואר 2016 הוגש לבית-המשפט המחוזי בירושלים החומר המשפטי לגבי בקשת ההסגרה של בורקוב לארה”ב [תה”ג (תיק הסגרה) 35574-02-16].

■ מהחלטת בית-המשפט העליון עולה כי “עובר למתן פסק הדין, ביקש המערער לעכב את הדיון בעתירה וזאת לנוכח טענתו כי הוגשה בקשת הסגרה מקבילה בעניינו מצד רוסיה, שלה הוא מסכים. בהחלטה מיום 1.5.2017 קבע בית-המשפט המחוזי כי אין בבקשת ההסגרה מטעם רוסיה, ככל שאכן הוגשה, כדי לעכב את הדיון בעתירה להכרזה על המערער כבר-הסגרה לארצות הברית”.

■  בהקשר זה ראוי לציין כי שופטי הדיון כתבו בפסק דינם: “במהלך הדיון לפנינו, הציג בא-כוח המערער מכתב מאת ראש מחלקת ההסגרה במשרד המשפטים הרוסי מיום 28.12.2018, שבו נכתב כי ביום 13.3.2017 שלח משרד התובע הכללי ברוסיה למשרד המשפטים הישראלי בקשה להסגרתו של המערער לרוסיה, וזאת עקב העובדה כי הוגש נגדו כתב אישום ברוסיה בגין ביצוע עבירות זהות במהותן לאלו שבהן הוא מואשם בארצות הברית. עוד נכתב שבתגובה השיב משרד המשפטים הישראלי, כי לנוכח בקשת ההסגרה מטעם ארצות הברית אין באפשרותו להיענות לבקשת ההסגרה מטעם רוסיה”. מאוחר יותר באותו פסק דין של העליון נאמר: “יש לדחות גם את טענת המערער בדבר ‘היעדר הנמקה’ להחלטת המשיב שלא להיענות לבקשת ההסגרה שלכאורה הוגשה מטעם רוסיה. דין הטענה להידחות כבר מן הטעם שבקשה כזו לא הוצגה לנו, ומשכך הדיון הוא תיאורטי”.

■ ביום 19.7.2017 ניתן פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט משה יועד הכהן). באתר הנהלת בתי-המשפט לא ניתן לקרוא את פסק הדין.

■ במועד כלשהו בשנת 2017 הוגש לבית-המשפט העליון ערעור [ע”פ 6899/17] על פסק הדין של המחוזי. הערעור הוגש ע”י ב”כ של בורק, עו”ד מיכאל עירוני ועו”ד חיים רייכבך.

■ ב- 10.9.2017 החליט רשם בית-המשפט העליון, כבוד השופט גלעד לובינסקי זיו, כי נימוקי הערעור יוגשו עד ליום 15.11.2017.

■ ב- 12.11.2017 החליט רשם בית-המשפט העליון, כבוד השופט גלעד לובינסקי זיו: “אעתר זו הפעם לבקשת הארכה [של ב”כ המערער] חרף התנגדות המשיבה [מדינת ישראל], כך שהמועד להגשת נימוקי הערעור מוארכים עד ליום 15.1.2018. מובהר לבא כוח המערער כי הוא מצופה לעמוד במועד החדש שנקבע ולהימנע מהגשת בקשות ארכה נוספות”.

■ ב- 23 בינואר 2018 פירסם רשם בית-המשפט העליון, כבוד השופט גלעד לובינסקי זיו, החלטה בה נאמר בין היתר: “הערעור נקבע לשמיעה ליום 20.9.2018 בשעה 11:30. במטרה לייעל את הליכי השמיעה ולחסוך בזמן שיפוטי מתבקשים באי-כוח הצדדים להגיש לבית המשפט, ולמסור זה לזה, עיקרי טיעון קצרים בכתב שיכללו פרוט הטענות, הפניות לאסמכתאות משפטיות וכן מובאות מן הפרוטוקול ומן המוצגים שבדעתם לסמוך עליהן”.

■ ב- 11 בפברואר 2018 פירסמה הרשמת ליאת בנמלך החלטה בה נאמר: “המשיבה עותרת להקדמת מועד הדיון. המשיבה עמדה בבקשתה על החשיבות שיש בניהול הליך הסגרה באופן זריז ומהיר. טעם זה יש לו אכן משקל, אולם יצוין כי מהות ההליך נלקחה בחשבון בעת קביעת מועד הדיון, כך שהתיק נקבע לשמיעה לאחר תום פגרת הקיץ, מועד המוקדם מזה שבו נקבעים תיקים על פי הסדר “הרגיל”. עוד יוזכר כי יומנו של בית המשפט עמוס לעייפה והקדמת מועד הדיון שנקבע תגרור דחייה של דיון בתיק אחר. מבלי להקל ראש בנימוקי הבקשה דומה בעיני כי אין מקום להורות כן. לצד האמור – מתבקש היומן שלא לדחות את מועד הדיון בערעור למועד המאוחר מזה הקבוע כעת”.

■ ב- 14 באוגוסט 2018 פירסם רשם בית-המשפט העליון, כבוד השופט גלעד לובינסקי זיו, החלטה בה נאמר: “חרף האמור בהחלטה מיום 23.1.2018, עד ליום זה לא הוגשו עיקרי טיעון מטעם המערער. המערער יסיר מחדלו ויגיש את עיקרי הטיעון עד ליום 20.8.2018″. [הערה: ההדגשה  אינה במקור].

■ ב- 26 באוגוסט 2018 פירסמה רשמת בית-המשפט העליון שרית עבדיאן את ההחלטה הבאה: “ממערכת ‘ניהול תיקים’ וכן מבדיקה מול מזכירות בית המשפט עולה כי בא-כוח המערער אישר טלפונית את קבלת החלטתו של כבוד הרשם גלעד לובינסקי זיו מיום 14.8.2018 כבר ביום 16.8.2018, וזאת בניגוד לנטען בבקשה. מכל מקום, בהתחשב במועד הקבוע לדיון ובחגי תשרי הסמוכים לו, המערער יגיש את עיקרי טיעוניו עד ליום 28.8.2018”.

■ ב- 6 בספטמבר 2018 אישר כבוד השופט עוזי פוגלמן בקשה להארכת מועד מטעם המשיבה [מדינת ישראל].

■ ב- 20 בספטמבר 2018 ניתנה החלטה של הרכב העליון שכלל שלושה שופטים: “בהיעדר זמינות של מתורגמן לשפה הרוסית, יידחה הדיון לבקשת בא כוח המערער, למועד אחר, לפני כל הרכב. המזכירות מתבקשת לזמן מתורגמן לשפה הרוסית לדיון הנדחה”. [הערה: ההדגשה  אינה במקור].

■ ב- 5.8.2019 ניתן, כאמור, פסק הדין של העליון בערעור, כפי שדיווחתי עליו.