ייצוגית נגד בזק בינלאומי: מוכרת ללקוחותיה שירותים שונים בתחום האינטרנט אולם מקצת מהצרכנים ממשיכים להיות מחוייבים במשך חודשים ואף שנים בגין שירות שלא צרכו

ביום שלישי (20.10.2020) בבוקר דיווחתי בחלון המבזקים של אתר זה: הוגשה (20.10.2020) תביעה (ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית) נגד בזק בינלאומי: מוכרת ללקוחותיה שירותים שונים בתחום האינטרנט שהשימוש בהם מחייב ביצוע פעולות מסויימות ע”י הלקוחות (“דריכה”) לשם פתיחת השירות וכתנאי לתחילת השימוש בו; מקצת מהלקוחות אינם מבצעים את ה”דריכה” אולם ממשיכים להיות מחוייבים במשך חודשים ואף שנים בגין שירות שלא צרכו.

התביעה הוגשה לבית-המשפט המחוזי מרכז-לוד. התובעת בתיק זה היא יהודית בן אבי.

בכתב הטענות נאמר בין היתר כי “המשיבה, ספקית האינטרנט הגדולה בישראל, מוכרת ללקוחותיה שירותים שונים בתחום האינטרנט. חלק מאותם שירותים מחייב ביצוע פעולות מסויימות ע”י הלקוח (המכונות בשם “דריכה”), היינו כניסה לקישור מסויים והזנת שם משתמש וסיסמה, וזאת לצורך פתיחת השירות וכתנאי לתחילת השימוש בו.

ואולם, חלק מלקוחות המשיבה אינם מבצעים את פעולת ה”דריכה”, כך שהם אינם  משתמשים בפועל – ואף אינם יכולים להשתמש – באותם שירותים. על אף האמור, המשיבה גובה מאותם לקוחות במשך חודשים ארוכים, ולעיתים אף שנים, תשלומים על אותם שירותי אינטרנט שהלקוחות אינם עושים – ואינם יכולים לעשות בהם – כל שימוש. וזאת תוך שבזק בינלאומי יודעת היטב כי אותם לקוחות לא ביצעו את פעולת ה’דריכה’ ביחס לשירותים שבגינם הם מחוייבים“.

“אותם שירותים, משווקים לציבור הרחב ע”י סוכני מכירות טלפוניים כמו גם סוכני מכירות הפועלים בשטח. בגין כל מכירה של שירותים, מחוייב המנוי בתשלום חודשי בסך שנע בין שקלים בודדים לעשרות שקלים מידי חודש ובגין כל מכירה כאמור, מקבל סוכן המכירות של המשיבה עמלה אותה עמלה, משולמת לסוכני המכירות מידי חודש בגין המכירות שבוצעו בחודש הקודם כך שהשכר של סוכני המכירות מבוסס רובו ככולו על עמלות מכירה אלה”.

“דא עקא, שאם הלקוחות לא ביצעו את פעולת ה’דריכה’ לאותם שירותים בתוך 90 ימים ממועד רכישתם, המשיבה מנכה את עמלות המכירה בגינן, מהשכר של סוכני המכירות שלה. במסגרת תשובתה לבקשה לאישור תובענה ייצוגית שמוגשת בשם עובדי החברה, המתנהלת בבי-הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, טענה בזק בינלאומי כי אם לא בוצעה ‘דריכה’, המשמעות היא שהמכירה בוצעה באופן שגוי או בעייתי, או שהלקוח לא מודע למכירה. ממש כך”.

[הערה: יצויין כי מדובר בהחלטת ביניים שניתנה  ב- 24 באוגוסט 2020 בבית-הדין האיזורי לעבודה בתל אביב בתיק נפרד שהגיש עובד של חברת בזק בינלאומי נגד החברה: ת”צ 46328-06-19, שטינמץ נגד בזק בינלאומי בע”מ. ידיעה על הגשת אותה התביעה בשעתו בבית-הדין לעבודה התפרסמה כאן באתר ביוני 2019].

לדברי כתב הטענות, משמעות הדברים היא “במילים פשוטות, המשיבה שעוקבת ויודעת היטב כי הלקוח אינו עושה שימוש (ואף אינו יכול לעשות שימוש) בשירותי האינטרנט, מצד אחד מקזזת מעובדיה את העמלה ששולמה להם בגין המכירה מאחר שלשיטתה המכירה נעשתה באופן פגום או שהלקוח אינו מודע לה, ומצד שני, כל עוד הלקוח לא ‘התעורר’ והבין שהוא משלם לחינם בעד שירות שלא באמת ניתן לו, המשיבה ממשיכה להתעשר על חשבונו, ולגבות ממנו באין מפריע את התשלום עבור שירות שלא סופק לו בפועל”.

עוד נאמר בכתב הטענות כי לאחרונה התפרסמו בכמה כלי תקשורת ידיעות על כך שמשרד התקשורת “החל לנקוט במהלכים שנועדו למגר את התופעה נשוא הליך זה” שכונתה באותן ידיעות ‘חיוב לקוחות רדומים’.

בהקשר זה נטען מאוחר יותר בכתב התביעה כי “[…] לקוח שלא ביצע פעולת ‘דריכה’ הוא לקוח יותר משתלם עבור בזק בינלאומי מלקוח רגיל, שכן הוא לקוח ‘רדום’ שגם משלם מצד אחד וגם ‘לא עולה’ לבזק בינלאומי כי עלויות המכירה (העמלות) מוחזרות לקופתה של בזק בינלאומי שטוענת כלפי עובדיה שהם לא זכאים לקבלת העמלה. והוא אף לא תופס קיבולת על שרתי החברה. זו סיטואציה שהיא התגלמות האבסורד וההתעשרות שלא כדין על חשבון הצרכנים, ולכן כל העמלות שקוזזו מהעובדים, מהוות ראש נזק עצמאי ונפרד שעניינו התעשרות שלא כדין על חשבון חברה הקבוצה”.

התביעה הוגשה באמצעות עו”ד אוהד רוזן, חגי קלעי ועדי גרינפלד.

[הערה: כל ההדגשות המופיעות בידיעה זו מופיעות כך בטקסט המקורי].