ועדת הרבנים לענייני תקשורת וחברות התקשורת ‘נתונות למתקפה’ של תביעות בערכאות שונות בכל הקשור לקווי טלפון כשרים; הגישור בין הצדדים לתביעה נכשל ולפיכך התיק נקבע להוכחות בסוף השנה

בדיון תזכורת לצדדים שהתקיים היום (12.5.2019) בבית-המשפט המחוזי בתל אביב הסתבר כי הליך גישור, עליו הוסכם בין הצדדים הראשיים בדיון קודם לפני שלושה חודשים, לא צלח ולפיכך לא נותר אלא לקבוע שני מועדים להוכחות בסוף השנה האזרחית הנוכחית ובתחילת השנה הבאה.

בידיעה שפירסמתי כאן באתר ב- 13.2.2019 כתבתי בין היתר כי “בית-המשפט המחוזי בת”א אישר (13.2.2019) לנהל הליך גישור בן חודשיים בתיק התביעה נגד ועדת הרבנים לענייני תקשורת ושבע חברות תקשורת (בנושא חסימת מספרי טלפון להתקשרות מטלפונים “כשרים”).

מדובר בתיק המרצת פתיחה [ה”פ 10103-01-18] שהגישו ימות המשיח בע”מ ומנחם לנצ’נר נגד החברות סלקום ישראל, בזק החברה הישראלית לתקשורת, פלאפון תקשורת, פרטנר תקשורת, גולן טלקום, הוט מובייל ורמי לוי שיווק השיקמה תקשורת ונגד ועדת הרבנים לענייני תקשורת.

[…] השופטת “שלחה את התובעים, ואת עורכי הדין המייצגים את הוועדה לקיים התייעצות מחוץ לאולם כשבמשך כשעתיים וחצי המתינו כל אותה העת, באפס מעשה, עורכי הדין נציגי שבע חברות הטלקום שלא היו שותפים למו”מ. בסופו של דבר הודיעו הצדדים לשופטת כי הם מבקשים לקיים הליך גישור בן חודשיים ובאמצע חודש אפריל הם צפויים להודיע לבית-המשפט מה העלה הגישו ביניהם”.

כבר בתחילת הדיון היום בפני כבוד השופטת כבוד השופטת אסתר נחליאלי חיאט הסתבר כי תהליך הגישור לא צלח. עו”ד משה מורגנשטרן, המייצגת את וועדת הרבנים לענייני תקשורת אמר כי כפי שהודיע ממש לאחרונה בכתב לבית-המשפט נפתרה בעיית הייצוג של הוועדה וכי הוא בא-כוחה ואולם לאחרונה יש שורה של תביעות והליכים במספר ערכאות נגד הוועדה ו”תום לב אין כאן”. הוא ציין כי מרשתו “נמצאת תחת מתקפה תקשורתית מצד אתרי אינטרנט וכן של עיתונים חרדיים שונים”.

הוא הסביר בדיון כי “רצינו גישור על אמת”, אבל אין לדעתו עוד טעם בהמשך תהליך הגישור מול התובעים וכי “אולי נגיע להבנות עם חברת ימות המשיח אבל יש כבר שורה של אנשים בתור לתבוע אותנו” ולפיכך לדעתו צריכה להיות הכרעה עקרונית של בית-המשפט.

גם כמה מבאי כוח חברות התקשורת שנכחו בדיון ציינו כי מרשותיהן נתונות למתקפת תביעות גדולה בנושא הקווים הכשרים ו”אנחנו מתעסקים עם זה כל היום”. הייתה גם בקשה של אחת מחברות הסלולר לסילוק על הסף של התביעה כולה אולם השופטת לא הסכימה לכך.

עו”ד ישי זילברברג המייצגת את חברת סלקום ציין את חברת 019 טלזר שאומנם אינה בין הנתבעות אך אמר כי הקווים של חברת ימות המשיח נמצאים אצלה וכי החברה שיגרה מכתב לסלקום שהיא עומדת לתבוע את סלקום בשל חסימת הקווים הכשרים.

במהלך הדיון ציינה השופטת כי חברת רמי לוי שיווק השיקמה תקשורת [משיבה מס’ 7 ברשימת המשיבים] לא הגיעה לדיון כשם שהיה בעתירה שהוגשה לבית-המשפט העליון.

בהחלטתה מהיום כתבה השופטת בין היתר כי בדיון הקודם, בו הייתה אמורה כבר לשמוע חקירות המצהירים, הגיעו הצדדים להסכמה על תהליך גישור. ואולם, הסתבר כי לא רק שלא התקיים תהליך גישור אלא שוועדת הרבנים אינה סבורה כיום שיש לקיים הליך כזה משום שלא יהיה בכך לקדם את המחלוקת הרוחבית שבין התובעים לבינה. “על כן אני נאלצת לשמוע את המצהירים משני הצדדים וקובעת מועדים לכך”. המועדים שנקבעו הם בחודשים דצמבר 2019 וינואר 2020.

= = = = = = = = = = = = =

ב- 29.4.2019 פירסמתי כאן באתר את הידיעה הבאה:

בית-המשפט העליון בשיבתו כבית-דין גבוה לצדק דחה (18.4.2019) עתירה למתן צו על-תנאי ובקשה לצו ביניים שהגיש אליעזר בן אפרים נגד משרד התקשורת, שר התקשורת איוב קרא, מנכ”ל המשרד נתנאל (נתי) כהן, פרטנר תקשורת וועדת הרבנים.

בפסק הדין כותבים השופטים [כבוד השופט נועם סולברג ואליו הצטרפו כבוד השופטים ג’ורג’ קרא ועופר גרוסקופף]:

■ “עתירה למתן צו על-תנאי, צו ביניים וצו ארעי, במסגרתה מבוקש להורות למשיבים לפתוח לחיוג ממכשירי טלפון ‘כשרים’ קווי טלפון שנחסמו על-ידי המשיבה 4 [חברת פרטנר תקשורת], לבקשת המשיבה 5 [וועדת הרבנים לענייני תקשורת]. על-פי הנטען בעתירה, בין הקווים שנחסמו נמצא מספר הטלפון של בית העסק שמפעיל העותר, כמו גם מספרי טלפון של תחנות משטרה, תחנות כיבוי והצלה, בתי-חולים, קופות חולים, ישיבות, בתי-מדרש, מוסדות צדקה וחסד של הקהילה החרדית, בתי עסק ומיליוני מספרים נוספים.

■ “לטענת העותר, ‘עסקינן במעשה פרוע וחמור ביותר של הפרת חוק, ביריונות וסיכון ממשי לחיי אדם, אשר קשה להאמין כי מתרחש במדינת ישראל שנת 2019′ (סעיף 1 לעתירה; ההדגשה במקור). לדבריו, חסימת קווי הטלפון מהווה הפרה של החוק, תוך פגיעה בחופש העיסוק, והפרה של זכויות הטיעון, הקניין והשוויון.

■ “בהחלטתי מיום 28.2.2019 (יום הגשת העתירה), ביקשתי תגובה מקדמית מטעם המשיבים.

■ “ביום 2.4.2019, עוד בטרם חלף המועד להגשת התגובות המקדמיות, הגיש העותר בקשה נוספת למתן צו ארעי. לא למותר לציין, כי בבקשה זו היה העותר מיוצג, להבדיל מן העתירה עצמה, שהוגשה על-ידו באופן עצמאי לכאורה (רק לכאורה, שכן מ’כותלי ביתה’ ניכר שנכתבה על-ידי אדם בעל השכלה משפטית; כפי שיפורט להלן, דומה כי זהו אכן מצב הדברים). במסגרת הבקשה מבוקש ליתן צו ארעי דחוף, המורה למשיבים 3-1 [משרד התקשורת, השר והמנכ”ל] לעשות שימוש בסמכותם ולהורות לפרטנר לפתוח לחיוג קווי טלפון השייכים למוקדי חירום שונים, בכלל זה מוקדי חירום לנפגעות ונפגעי אלימות ותקיפות מיניות ומוקדי חירום לסיוע נפשי.

■ “ביום 11.4.2019 הגישה פרטנר בקשה להארכת מועד קצרה לשם הגשת תגובתה, עד יום 16.4.209. במקביל הגיש משרד התקשורת בקשה להארכת מועד, במסגרתה ביקש, מטעמי יעילות דיונית, להגיש את תגובתו המקדמית פרק זמן סביר לאחר הגשת תגובתה של פרטנר, שבידיה מצוי חלק ניכר מן התשתית העובדתית הרלבנטית לעתירה.

■ “נמסר על הסכמת ב”כ העותר לבקשת הארכה, ככל שהיא נוגעת למספרי הטלפון המופיעים בעתירה. יחד עם זאת, בכל הקשור לתגובה לבקשה למתן צו ארעי בעניין קווי הטלפון של מוקדי החירום, היתנה את הסכמתו למתן הארכה המבוקשת במתן צו ביניים, המורה על פתיחתם המיידית של כל מוקדי החירום לשיחות ממכשירי טלפון ‘כשרים’. זאת, לנוכח העובדה ש’בכל יום שחולף נגרם נזק ממשי ומהותי לילדים, לילדות, לנשים ולגברים, מן הציבור החרדי המחזיקים טלפונים ‘כשרים’ ואשר זקוקים לסיוע מיידי מאחד מאותם מוקדי חירום שנחסמו לקבלת שיחות’.

■ “בהחלטתי מיום 14.4.2019 נעתרתי לבקשת הארכה הקצרה של פרטנר, וציינתי כי לאחר מכן תינתן החלטה בבקשה הארכה של משרד התקשורת. ביום 16.4.2019 הגישה פרטנר תגובה מקדמית, במסגרתה טענה כי יש לדחות את העתירה על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים.

■ “במסגרת זאת טענה פרטנר, כי העתירה אינה אלא המשך להמרצת פתיחה שהוגשה לפני למעלה משנה בבית-המשפט המחוזי בתל אביב, ועודנה תלויה ועומדת. המרצת הפתיחה, שהוגשה על-ידי חברת ימות המשיח בע”מ ואדם בשם מנחם לנצ’נר, נגד פרטנר, ועדת הרבנים וחברות תקשורת גדולות נוספות, עוסקת אף היא בחסימת קווים לחיוג ממכשירי טלפון ‘כשרים’. לטענת פרטנר, עיון בעתירה ובנספחיה מלמד, כי המבקשים בהמרצת הפתיחה הם אלו שעומדים מאחורי העתירה, בעוד העותר אינו אלא ‘איש קש’. כך, למשל, בסעיפים 42 ו-47 לעתירה מפרט העותר על פניותיו של מר יעקב לנצ’נר לשר התקשורת ולמנכ”ל משרד התקשורת, עובר להגשת העתירה. אותו לנצ’נר משמש כמנכ”ל חברת ימות המשיח, ומצהיר מטעמה בהמרצת הפתיחה. לעתירה אף צורפו צילומי מסך של ההתכתבויות בין מר לנצ’נר לבין שר התקשורת ומנכ”ל משרדו (נספחים י”ג ו-ט”ו), וברור כי הללו הועברו לעותר ישירות מלנצ’נר עצמו. זאת ועוד, הטענות המועלות בעתירה דומות לאלו שהועלו בהמרצת הפתיחה, חלקן הועתקו באותו נוסח ממש. בנסיבות אלו, שהעותר נמנע בכוונת מכוון מלגלות על דבר קיומה של המרצת הפתיחה, והסתיר את הקשר בינו לבין המבקשים בהמרצת הפתיחה, דין העתירה להידחות על הסף. לכך יש להוסיף את העובדה שהעותר אינו מנוי של פרטנר (בניגוד לאמור בעתירה); כי טענותיו כלליות; וכי לא מיצה הליכים עובר להגשת העתירה.

■ “אשר לבקשה למתן צו ארעי מיום 2.4.2019 טוענת פרטנר, כי מספרי הטלפון של מוקדי החירום המפורטים בבקשה נחסמו לחיוג זה מכבר (חלקם לפני כשלוש וחצי שנים), ונפתחו לאחרונה ביום 10.4.2019. לפיכך לוקות טענות העותר בהקשר זה בשיהוי כבד, מה גם שלא היתה הצדקה להציגן כעניין דחוף ובהול, תוך הסתרה של מועד חסימת הקווים. לבד מטענות הסף טוענת פרטנר כי דין העתירה להידחות לגופה, בשל העובדה שהיא פועלת בהתאם להוראות הדין.

■ “להשלמת התמונה יצוין, כי בקשת ארכה להגשת תגובה מקדמית הוגשה גם מטעם ועדת הרבנים, בטענה שלא עלה בידה לאתר עדיין עורך דין שייצג אותה. במקביל הוגשה תגובה מטעם הרב צבי פרידמן, חבר הוועד המנהל של ועדת הרבנים. בתגובתו הבהיר, כי לעת הזאת אין גורם המוסמך להגיש עמדה רשמית מטעם ועדת הרבנים, מפאת חוסר הסכמה פנימי בין חברי הוועדה. לגופם של דברים טען, כי לעמדתו (האישית) יש להורות על פתיחת קווי הטלפון שנחסמו. על-פי האמור בתגובת פרטנר, המחלוקת בתוך ועדת הרבנים הובאה גם לפתחו של בית המשפט המחוזי במסגרת הדיון בהמרצת הפתיחה, שאף הפנה את חברי הוועדה להליך של גישור. כך או אחרת, אין הדברים צריכים לשם הכרעה בעתירה שלפנַיי.

■ “דין העתירה להידחות על הסף, מחמת חוסר ניקיון כפיים. העותר נמנע מלגלות על דבר קיומה של המרצת הפתיחה, עובדה רלבנטית ומהותית לבירור העתירה. הסתרת עובדה זו, כשלעצמה, מצדיקה את דחיית העתירה על הסף. אמנם כן, יתכן כי הגשת העתירה הביאה לשינוי מסוים במדיניות חסימת הקווים (כזה הוא לכאורה מצב הדברים ביחס לקווי הטלפון של מוקדי החירום שפתיחתם נתבקשה במסגרת הבקשה למתן צו ארעי מיום 2.4.2019, ונפתחו ביום 10.4.2019). מכל מקום, אין בכך כדי להכשיר את אופן התנהלותו של העותר.

■ “זאת ועוד: נזהיר עצמנו מלחשוד בכשרים, אולם דומה כי יש יסוד לטענתה של פרטנר, לפיה העותר פועל לכאורה כשלוחם של המבקשים בהמרצת הפתיחה; כך עולה מנוסח העתירה, כך עולה מנספחיה.

■ “לכך יש להוסיף, כי זו אינה הפעם הראשונה שבה מתעורר חשד באשר לאופן התנהלותם של המבקשים בהמרצת הפתיחה. כפי שציינה פרטנר בתגובתה המקדמית, לאחרונה, ביום 8.4.2019, דחה יו”ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-21, המשנה לנשיאה ח’ מלצר, עתירת בחירות שהוגשה על-ידי מפלגת זהות, באמצעות בא-כוחם של המבקשים בהמרצת הפתיחה. עתירה זו עסקה אף היא בחסימתם לחיוג של קווי טלפון ממכשירים ‘כשרים’, ונדחתה על הסף מחמת הסתרת דבר קיומה של המרצת הפתיחה. על כל פנים, משלא ביקשנו את תגובת העותר לדברים, ובשים לב לעובדה שהראיות לכך הן ‘נסיבתיות’, לא נחפז להסיק מסקנות.

■ “אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. אין בתוצאה זו משום הבעת עמדה לגופה של הסוגיה המועלית בעתירה. זו תוכל להתברר במקרה מתאים, על-ידי עותר נקי כפיים, ככל שתהא לו עילה שבדין לעתור לבית-משפט זה,.

* בית-המשפט קבע כי העותר אליעזר בן אפרים יישא בהוצאות חברת פרטנר תקשורת בסך של 15,000 ₪, ובהוצאות לאוצר המדינה בסך של 10,000 ₪.

= = = = = = = = = = = = =

ב- 3.5.2019 פירסמתי כאן באתר את הידיעה הבאה שכותרתה: “טלקום ניוז”: מה שהחל כ- “בג”ץ טרי וחמור ביותר“, נמשך ב”שאלה דחופה” בנושא הבג”ץ שנשלחה ל”צמרת משרד התקשורת”, הסתיים ב”קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה”

שתי ידיעות נפרדות שפורסמו במועדים שונים במארס ובאפריל באתר ‘טלקום ניוז’ של אבי וייס כוללות עתה עדכון (זהה) קצר בן שתי שורות בלבד. העדכון הזהה הזה פורסם בשני המקומות ביום שני השבוע, 29 באפריל 2019.

בניגוד למקובל אצלו, אבי וייס הסתפק הפעם בפרסום מועד העדכון ללא פרסום שעת העדכון לצידו.

ומדוע הוא נמנע מלפרסם את השעה המדוייקת בה פירסם את העדכון הזה? לדעתי הדבר נובע מכך שאבי וייס יודע היטב כי מי שקדם לו בפרסום מכלול הדברים, הוא האתר Read IT Now: ב- 29.4.2019 בשעה 12:28 פירסמתי באתר ידיעה שכותרתה: בג”ץ דחה עתירה נגד משרד התקשורת, שר ומנכ”ל המשרד, פרטנר תקשורת וועדת הרבנים בנושא חסימת קווים “כשרים.

פסק הדין פורסם במקור ע”י בית-המשפט העליון ב- 18.4.2019. לצערי לא הבחנתי בו, בזמן אמת, באתר בית-המשפט העליון. פירסמתי אותו לאחר שאחד מקוראי האתר שלי היפנה את תשומת ליבי לכך, כאמור, 11 ימים לאחר מכן.

במקרה, רק במקרה, אבי וייס פירסם עדכון [עדכון, לא ידיעה מלאה] על פסק הדין הזה באותו יום בו אני דיווחתי על פסק הדין הזה. מה ההסבר של אבי וייס לכך שהוא פירסם – 11 יום אחר שניתן פסק הדין – את דבר דחיית העתירה? [זאת למרות שהוא הגדיר את העתירה הזאת כשהוגשה כ”בג”ץ טרי וחמור ביותר” ובעקבותיו שלח מה שהוא מכנה ‘שאלה דחופה ל’צמרת משרד התקשורת’]. מי שמאמין למקריות הזו, שיבושם לו.

מה שהחל בידיעה לגבי “בג”ץ טרי וחמור ביותר”, נמשך ב”שאלה דחופה” בנושא הבג”ץ שנשלחה ע”י אבי וייס ל”צמרת משרד התקשורת”, הסתיים – כך נראה – ב”קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה”.

אני מציע לכם להקליד “אבי וייס” או “טלקום ניוז” במנגנון החיפוש של Read IT Now. תקבלו שפע של אייטמים שיאירו את עיניכם.

= = = = = = = = = = = = = = = = = =

■ כאמור, ב- 13 בפברואר 2019 פירסמתי ידיעה כאן באתר תחת הכותרת: ינוהל הליך גישור בן חודשיים בתביעה נגד ועדת הרבנים לענייני תקשורת (בנושא חסימת מספרי טלפון להתקשרות מטלפונים “כשרים “ […] הידיעה התבססה על מה שראיתי ושמעתי בדיון שנערך בבית-המשפט המחוזי בתל אביב יפו.

אבי וייס העורך של ‘טלקום ניוז’ הגדיר (ב- 19.3.2019) את הדיון הזה, משום-מה, כ”דיון טרי ביותר וחסוי, שהתקיים ממש לפני מספר ימים, שאנו חושפים כאן לראשונה […] כעת אנו חושפים אותו לאור יום“. משום-מה, כיוון שבכל השעות סביב אותו דיון לא נראה אבי וייס באולם בית-המשפט או בסביבתו [ההדגשות – במקור].

וכבר כתבתי על כך בהרחבה שלא היה זה דיון חסוי ואין מדובר בחשיפה ראשונה של האדון אבי וייס, שדווקא מייחס לאחרים את הביטוי ‘חדשות כזב’.

= = = = = = = = = = = = = = = = = =