וועדת הכנסת לפניות הציבור קיימה דיון “פניות ציבור בנושא טעויות בביצוע העברות בנקאיות באינטרנט”; איגוד הבנקים והבנקים עצמם לא הופיעו לדיון

וועדת הכנסת לפניות הציבור קיימה ביום שלישי (7.3.2017)  דיון “פניות ציבור בנושא טעויות בביצוע העברות בנקאיות באינטרנט”. הפניות הן לגבי מקרים בהם הוקלדו מספרים ו/או שמות שגויים וההעברות הבנקאיות המקוונות הועברו ליעדים לא נכונים. היו מקרים בהם הדבר התברר לשולחים רק לאחר זמן מה ולא היה ניתן לעשות דבר בקשר לכך.

יו”ר הוועדה ח”כ ישראל אייכלר ציין בדבריו כי איגוד הבנקים והבנקים עצמם לא הופיעו לדיון זה למרות שהוזמנו ע”י מנהלת הוועדה ואף אישרו מראש הגעתם לדיון.

רונן נסים מהמחלקה המשפטית של בנק ישראל הצביע בדבריו על הקשיים בנושא הצלבה בין מספרי חשבונות לבין השם של בעל החשבון (במטרה לוודא כי הכסף מועבר למקום הנכון).

בסיכום הדיון הקריא יו”ר הוועדה את הדברים הבאים:

א. הוועדה מבקשת מנגידת בנק ישראל לחייב את כל הבנקים המסחריים להצליב בין שם נכון למספר החשבון נכון בהעברות בנקאיות ולוודא במחשב את נכונות הנתונים ע”י הלקוח וזאת לפני ביצוע בפועל של ההעברה הבנקאית.

ב. אם בנק ישראל אינו מוסמך לחייב את הבנקים בכך, הוועדה תציע חקיקה לחייב את הבנקים לעשות זאת וזאת במטרה להגן על הצרכנים.

ג. הוועדה מבקשת מבנק ישראל, מאיגוד הבנקים ומכל אחד מהבנקים לעשות  — בקרב מומחי המחשוב ובתוך שבוע ימים — בדיקת עלות כמה צריכה לעלות הוספת שדה חובה אחד שמצליב בין שם בעל החשבון (אליו מועבר הכסף) לבין מספר החשבון.

מסמך מרכז המחקר והמידע (ממ”מ) של הכנסת: “מידע בדבר הטיפול בטעויות לקוח בעת העברה בנקאית במרשתת (אינטרנט)“

בפני הוועדה הוצגו בדיון עיקרי מסמך של מרכז המחקר והמידע (ממ”מ) של הכנסת שכותרתו ‘מידע בדבר הטיפול בטעויות לקוח בעת העברה בנקאית במרשתת (אינטרנט)‘. המסמך נכתב ע”י ד”ר יסכה מוניקנדם-גבעון מהממ”מ (שהציגה אותו בדיון) והוא אושר ע”י ראש הצוות יובל וורגן.

“מן המידע שהובא בפני הוועדה עולה כי ישנם מקרים בהם הלקוח מבצע טעויות במילוי פרטי חשבון הנמען (מס’ החשבון, מס’ הסניף או מס’ הבנק)  בעת ביצוע העברה בנקאית,  וכתוצאה מכך הכסף לא מועבר לחשבון המיועד אלא לחשבון אחר, שגוי. בהקשר זה נטען, כי בעת הזנת פרטי ההעברה, ציון שם בעל החשבון לא משמש לאימות פרטי ההעברה ולכן גם במקרים של אי-הלימה לא תהיה בידי מבצע הפעולה אינדיקציה לכך שנעשתה טעות,  אלא אם הנמען דיווח לו על כך. בנוסף, התעוררה שאלה סביב אופן ההחזרה של כספים שהועברו בטעות לחשבון שגוי”, נאמר במסמך של הממ”מ.

לצורך הכנת המסמך פנה מרכז המחקר והמידע של הכנסת אל הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל, אל איגוד הבנקים ואל שבעה בנקים מסחריים. “נציין כי בידי הגורמים שהשיבו לפנייתנו בנושא, אין נתונים מדויקים על מספר הטעויות שמבצעים לקוחות בעת העברה בנקאית. להערכת הבנקים, מידי שנה מתבצעות מספר טעויות בודדות בהן אנשים מעבירים כסף לחשבון אחר מזה שהתכוונו להעבירו (…)מתשובות הגורמים השונים עולה כי לא נבדקת ההתאמה בין שם המוטב לבין פרטי חשבונו של נמען ההעברה”.

במסמך מודגש כי “במידה והלקוח שזוכה בטעות אינו מסכים להחזיר את הכסף, הבנק רשאי להעביר את פרטי הבנק המזוכה ללקוח, על מנת שיוכל לפנות לבית המשפט ולהגיש תביעה נגד אותו אדם ונגד הבנק המזוכה, על-מנת שיוכל להתגבר על הסודיות הבנקאית ולהעביר את פרטי הלקוח במסגרת ההליך המשפטי” [ההדגשה – במקור].

בנק ישראל ציין בתשובתו לממ”מ את פסק הדין בתיק תא”מ 19339-04-11 בבית-המשפ השלום בתל אביב [זמן אמיתי בית-הספר לברמנים ואח’ נגד בנק הפועלים] בו כתבה כבוד השופטת כוכבה לוי בין היתר כי “פעולה זו של העברת כספים באמצעות האינטרנט אינה מקימה חובת זהירות מוגברת של הבנק כלפי הלקוח…  הטלת חובה על הבנק לבצע בדיקה ביחס לכל פעולת העברה לצד ג’  תהווה הכבדה יתרה,  שיכול ותגרור עלויות נכבדות ובלתי סבירות ותאיין בכך את היתרונות הכרוכים ביכולותיו של לקוח לבצע פעולות מסוג זה באמצעות האינטרנט”.

לבקשת הוועדה לפניות הציבור פנה מרכז המחקר והמידע של הכנסת לפיקוח על הבנקים בבנק ישראל בשאלה בדבר האפשרות לאימות נתונים באמצעות הצלבת פרטי החשבון עם שם בעל החשבון.  עינב הכט-עמיר מנהלת היחידה לפניות הציבור/אגף בנק-לקוח/הפיקוח על הבנקים/בנק ישראל כתבה במכתב התשובה כי הבנק בדק חלופה זו “וכי עלויות מערכת לאימות נתונים בין שם בעל החשבון למספר החשבון גבוהות מאוד. מסקנתם מבחינה זו הייתה כי עלות בדיקת השמות והחשש מכך שייגרמו סרבול והאטה של העברות כספים ובמקרים מסוימים ההעברות לא תתבצענה, עולים על התועלת ממניעת מקרים בודדים של טעויות בשנה, כאשר יש בידי הלקוח האפשרות להשבת הכספים בסיוע הבנק או בפנייה לבית-משפט”.

בתגובה לכך נאמר במסמך הממ”מ כי “… כאמור,  בנק ישראל ציין שעלויות הקמת מערכת אימות נתונים גבוהות, אך יש לתת את הדעת לכך שעבור הלקוח הפרטי,  עלויות הוצאות משפט על מנת לקבל את כספו חזרה במקרה של טעות, גבוהות אף הן. לפיכך, ייתכן ויש מקום לדיון נוסף בהיבטים שונים של סוגיית אחריות הבנקים כלפי לקוחותיהם,  כגון האפשרות לקיום אחריות משותפת לבנק וללקוח במקרה של טעות המתבצעת באמצעות שירות שמספק הבנק, וכן לבחון את נוהל הטיפול הנהוג כיום בישראל אל מול אופן הטיפול במדינות נוספות ובענפים רלבנטיים”.