התנועה למשילות ודמוקרטיה הגישה לעליון בקשה לדיון נוסף לגבי פסק הדין בערעור בתביעה נגד הממונה על יישום חוק חופש המידע בהנהלת בתי-המשפט [לגבי “וועדת השתיים”]

התנועה למשילות ודמוקרטיה הגישה (29.1.2019) לבית-המשפט העליון, בשבתו כבית דין גבוה לצדק, בקשה לדיון נוסף לגבי פסק הדין בערעור בתביעה נגד הממונה על יישום חוק חופש המידע בהנהלת בתי-המשפט [לגבי “וועדת השתיים”]. הבקשה הוגשה באמצעות עו”ד שמחה רוטמן.

הרקע: “ביום 18.8.2015 פורסם בעיתון ‘הארץ’ בכתבתה של רויטל חובל, כי החל משנת 2007 פועלת ‘ועדה’ המורכבת משני מתנדבים, שהינם שופט בית-המשפט העליון בדימוס ושופט בית-המשפט המחוזי בדימוס, המסייעים לנשיאת בית-המשפט העליון באיסוף מידע, ביצוע ראיונות והכוונה של שופטים המעוניינים בקידום מבית-משפט השלום לבית-המשפט המחוזי”.

בתשובה לעתירה מינהלית [עת”מ 29791-03-17] אישרה הנהלת בתי-המשפט את הדברים. “תוצרי עבודת וועדת השתיים והמידע הנאסף על-ידה אינם מועברים לכלל חברי הוועדה לבחירת שופטים, אולם ביום 29.9.2016 הודיעה נשיאת בית-המשפט העליון דאז כי היא מסכימה לכך שתמצית המלצות וועדת השתיים יועברו לכלל חברי הוועדה”.

לנוכח מידע זה הגישה המבקשת בקשה לפי חוק חופש המידע לקבלת התכתובות והמסמכים שהעבירה וועדת השתיים לנשיאה דאז מרים נאור או גורם אחר ברשות השופטת בשנת 2016. בקשה זו נדחתה ע”י הנהלת בתי-המשפט.

ביום 6.12.2017 ניתן פס”ד של בית-המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים [עת”מ 29791-03-17] אשר דחה את העתירה המינהלית בעניין זה.

על פסק הדין בעתירה המינהלית הגישה המבקשת ערעור לבית-המשפט העליון [עע”מ 414/18]. ביום 13.12.2018 ניתן פס”ד העליון בערעור. “בפסק דינו קיבל בית-המשפט העליון בערעור את כל טענות המערערת אחת לאחת”, טוענת התנועה למשילות ודמוקרטיה.

עיקרי הבקשה לדיון נוסף בבית-המשפט העליון

“בפסק דינו בערעור 414/18 (שניתן ביום 13.12.2018) קבע בית-המשפט העליון מספר הלכות חדשות ומוקשות העומדות בסתירה להלכות הנוהגות בבית-המשפט בנושאי חופש המידע, עד היום. הלכות אלה חודשו על-ידי בית-המשפט מבלי שניתנה התייחסות לעצם קביעתה של הלכה חדשה, ומבלי שניתנו נימוקים מדוע לא תחול ההלכה הקיימת ומה הצורך בקביעתה של הלכה חדשה. בנסיבות בהן פסק הדין עומד בסתירה להלכה קודמת של בית-המשפט העליון, מבלי שניתן לכך כל נימוק, יש לקבוע דיון נוסף בהלכה החדשה שנקבעה, הן מפאת סתירתה וקשיותה והן מפאת חידושה”, נכתב בהמשך הבקשה.

המבקשת, התנועה למשילות ודמוקרטיה, טוענת כי “בית-המשפט העליון בפסק דינו  קיבל הלכה למעשה את כל טענות המערערת (המבקשת בבקשה זו) והפך את פסק דינו של בית-משפט קמא […] בית-המשפט הנכבד, בפסק הדין נשוא בקשה זו, לא השיב את הדיון לבית-המשפט לעניינים מינהליים או לממונה על-פי חוק חופש המידע בהנהלת בתי-המשפט אשר ידון במסכת העובדתית נוכח הקביעות המשפטיות של בית-המשפט העליון והפיכת פסק הדין של בית-המשפט קמא, אלא דן בכך בעצמו, מבלי שהונחה בפניו התשתית העובדתית לשם כך”.

עוד נטען כי “[…] למרות שכל טענותיה המשפטיות של המבקשת בכתב הערעור התקבלו, קבע בית-המשפט משום מה כי דין הערעור להידחות ולא פסק הוצאות למבקשת בגינו”.

“[…] על רקע מכלול השיקולים הללו החליט בי-המשפט העליון לדחות את הערעור. בכך, סתר בית-המשפט העליון את ההלכות הקיימות, הן לעניין הערכאה המוסמכת לדון במסכת העובדתית בתיק, הן בעצם הניתוח הספציפי של הסייגים והאינטרסים המוגנים העומדים בבסיס מסירת המידע המבוקש, וזאת בלא שהוצגה בפניו תשתית עובדתית לשם קבלת הכרה זו, והן בעובדה שלא קבע כי דין הערעור להתקבל. על כך מוגשת עתירה זו בבקשה לדיון נוסף”.

בהמשך הבקשה נאמר עוד בין היתר כי “[…] ביקורת על רשויות המדינה ועל אישי ציבור היא נשמת אפה של הדמוקרטיה ואין לך רשות או איש ציבור במדינה דמוקרטית החסינים מביקורת”.

“בחינת הליך מינוי שופטים חיוני שייעשה לאור הציבור, בייחוד כאשר מדובר על שופטים המכהנים זה מכבר, שזכותם לפרטיות פחותה, הן נוכח כהונתם בתפקיד ציבורי, והן לנוכח הבחינה המקצועית של תפקידם, כאשר אין סיבה למנוע מהציבור פרטים מקצועיים אלה […] לציבור ישנה הזכות והחובה, לבקר את שופטיו המכהנים ולבחון, האם מבחינה מקצועית ראויים הם לתפקידם אם לאו. מידע מקצועי זה, אינו בגדר מידע פרטי הנתון לרשות השופטים, אלא בגדר מידע ציבורי”.