התנועה לזכויות דיגיטליות פירסמה מסמך עמדה לרגל דיון בוועדה החוקה בהצע”ח למניעת הטרדות של מוקדי חירום

ב- 27 באפריל 2018 פירסמתי כאן באתר ידיעה בה נכתב, בין היתר, כי “וועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת בראשות ח”כ ניסן סלומינסקי תקיים ביום רביעי, 2 במאי 2018, דיון בהצעת חוק למניעת הטרדות של מוקדי חירום (תיקון), התשע”ז – 2017. הדיון יתקיים במסגרת הכנת הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית”.

לרגל הדיון פירסמה התנועה לזכויות דיגיטליות מסמך עמדה לרגל דיון בוועדה החוקה בהצע”ח למניעת הטרדות של מוקדי חירום. על המסמך חתום עו”ד יהונתן י. קלינגר היועץ המשפטי של התנועה.

בין היתר נאמר במסמך: “הגם שהצעת החוק עצמה דנה בנושא חשוב במיוחד, והוא היכולת לאתר, בזמן אמת, אנשים אשר עשויים להימצא בסכנת חיים, הרי שלדעת התנועה לזכויות דיגיטליות נעדרים המדדים האובייקטיביים להוכחת נחיצות חוק זה, ובהתחשב בעלות התקציבית הגבוהה במיוחד שתושת על משלמי חשבונות הטלפון לצורך יישום החוק, הרי שהתנועה ממליצה כי יערכו בדרכים חלופיות כגון אפליקציה של משטרת ישראל לצורך קבלת ההסכמה לנתוני המיקום.

“ראשית, התנועה מבקשת להבהיר כי אף כי קל מאוד להיתפש לאמירות פופוליסטיות המצביעות על כך שמטרת החוק היא להציל חיים, הרי שנעדרים נתונים אובייקטיביים המראים על שכך המצב.

“שנית, אף הנתונים הקיימים אינם מצביעים על בעייה בחוק; ההיפך הוא הנכון, המספר המועט במיוחד של שימושים בחוק האח הגדול מראים כי הנחיצות של התיקון לחוק אינה קיימת.

“שלישית, החשש לשימוש לרעה בחוק זה מובהק. הקמת מאגר, הגם שהוא זמני, תייצר עוד פרצה לגנב ותעודד ארגוני פשיעה לעודד.

“רביעית, הפגיעה באנונימיות של המתקשרים שאינם מעוניינים לחשוף את זהותם ומיקומם תרתיע אנשים לדווח על עבירות למשטרה.

“ונדון בקצרה בטיעונים אלו.

“ראשית, על הנחיצות הכללית; בידי המשטרה קיימים מלוא הנתונים אודות מספר בקשות האיכון שהוגשו, מספר הבקשות שנועדו להצלת חיים דחופה ומספר המקרים שאכן אדם התקשר למוקד 100 וחייו נלקחו שכן לא היו נתוני איכון. אולם, משטרת ישראל מונעת את הגישה מנתונים אלו מחברי הכנסת. מדוע עושה כן? ובכן, סביר להניח כי לו נתונים אלו היו תומכים בעמדתה, המצב היה אחרת.

“ישבנו וניתחנו את נתוני המשטרה שהועברו למר אמיתי זיו כחלק מבקשת חופש מידע שלו, ואשר היו מסווגים לפי סוג העבירה. מתוך נתונים אלו דלינו כי השימוש בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת) הפך את סעיף 4 לסעיף עוקף בית-משפט, וכי בפועל מספר ההיתרים שניתנו על פי סעיף 4 תחת הכותרת “הצלת חיי אדם” היו 6,530 בשנת 2016, בעוד שבשנת 2012 היו 2,982. להבדיל מהנתונים המפולחים לפי עבירות, בכל הנוגע לצווי בית-משפט, בהן רק 636 צווי בית-משפט נועדו להצלת חיי אדם, גם בנתונים אשר נמצאו בידי משטרת ישראל אין כדי להבין כמה מנתונים אלו הם נתוני “זיהוי”, כמה מנתונים אלו הם נתוני “מיקום” וכמה מהם הם נתוני תקשורת [Metadata]. בהיעדר פילוח ודיון איכותי, הרי שכל שיח זה הוא עקר ואינו יכול לבחון האם הערכים המוגנים (הזכות לחיים והזכות לפרטיות) מאוזנים בצורה נכונה על פי הצעת החוק.

מה שכן ניתן לראות הוא כי בתי-המשפט בפועל הם חותמת גומי. מתוך 24,801 בקשות בשנת 2016, נדחו אך ורק 39 בקשות. כלומר 99.9% מהבקשות מתקבלות.

“עלות הגשתן של הבקשות הייתה כ- 6,000,000 ₪ בשנה. כלומר, עבור 24,801 בקשות מדובר בעלות של 211 ש”ח לכל בקשה. כלומר, בהינתן כי מדי שנה מתקבלות במוקד 100 של המשטרה 8,500,000 שיחות, הרי שהעלות לשירות איכון של מלוא שיחות אלו הוא 1,793,500,000 ₪.

“התנועה לזכויות דיגיטליות מציעה אחד משני פיתרונות שיחליפו את הצעת החוק: הראשונה היא שימוש וולונטרי באפליקציות (או אתר אינטרנט) אשר יספקו את נתוני הזיהוי והמיקום לשוטרים; באמצעות אפליקציה זו ניתן יהיה אף להעביר מידע איכותי יותר כגון שדר וידאו, ומנגד ניתן יהיה להבטיח כי לא תפגע פרטיותם של התושבים שאינם מעוניינים בכך.

“האפשרות השנייה היא יצירה של שני מספרים; הראשון הוא מספר אשר בו אכן מועברים נתוני התקשורת, והשני הוא מספר אנונימי, כאשר מוקד 100 ייוותר כאנונימי“.

[הערה: כל ההדגשות מופיעות כך במקור].