העליון קיבל ערעור של בזק וקבע כי מסרון ששלחה אינו פרסומי אלא שירותי

בית-המשפט העליון אישר בקשת רשות ערעור שהגישה בזק החברה הישראלית לתקשורת בע”מ וקיבל את הערעור שהגישה נגד פסיקה של בית-משפט מחוזי בתביעה שהוגשה נגדה (ובקשה לאשר כתובענה ייצוגית).

מדובר בבקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 9.1.2018 (כבוד השופטת שושנה אלמגור) ב- ת”צ 60132-03-15 שהגישו רן זינגר ורענן בשן ואח’ נגד בזק.

כבוד השופטת ענת ברון [שאליה הצטרפו השופטים ניל הנדל ויוסף אלרון] כותבת בין היתר בפסק הדין [רע”א  1154/18] שניתן ב- 5.6.2019:

“לאחר עיון בכתובים ומששמענו את טיעוני באי-כוח הצדדים ושיקפנו בפניהם את התרשמותנו, קיבלו את המלצת בית-המשפט לאחר התייעצות עם מרשיהם – לפיה, בקשת רשות הערעור מתקבלת וכך גם הערעור; ומשמע שההחלטה נושא הערעור מבוטלת והבקשה שהגישו המשיבים לאישור תובענה כייצוגית נדחית.

“במצב דברים זה, הוסיפו והסכימו הצדדים כי אין עוד תוחלת לבקשת אישור נוספת שהם צד לה (ת”צ 32203-04-18), ובהתאם תוגש בקשת הסתלקות לבית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שלפניו מתנהל ההליך.

“המונח ‘דבר פרסומת’ מוגדר בסעיף 30 א(א)(1) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ”ב – 1982, כ’מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת’. ככלל סעיף 30א לחוק התקשורת, הידוע בכינויו ‘חוק הספאם’, אוסר על ‘מפרסם’ לשלוח ‘דבר פרסומת’ ללא קבלת הסכמה מפורשת ומראש של הנמען. הוראה זו, כפי שעולה גם מדברי ההסבר שקדמו לחקיקתה, מכוונת להתמודד עם התופעה הפסולה של הפצה המונית של הודעות פרסומת הנשלחות לנמען שלא ביקש לקבלן ואינו חפץ בהן, תוך חדירה לפרטיות, גרימת מטרד ונזקים.

“בקשת האישור שהפנו המשיבים כלפי בזק עניינה במסרון הנשלח מאת האחרונה ללקוחותיה בעת שהם פונים למוקד הטלפוני של בזק לקבלת שירות. לטענת המשיבים מדובר ב’דבר פרסומת’ האסור במשלוח בלא קבלת רשות ומראש מאת הנמען; עמדה זו נתקבלה על דעת בית-המשפט המחוזי.

“סברנו כי יש ממש בערעור משורה של טעמים, ודי אם נציין את העיקריים שבהם. בראש ובראשונה, משום שעל פניו מטרתו של המסרון נושא בקשת האישור, היא באופן מובהק שירותית ולא פרסומית; ומשכך, הוא אינו עונה על הגדרת ‘דבר פרסומת’. המסרון נועד ליידע את מי שפונים למוקד הטלפוני של בזק לצורך קבלת שירות, על דבר קיומו של אתר שירות ייעודי בשם ‘בזק שלי’, שאותו מפעילה בזק במרחב האינטרנטי – אתר שבאמצעותו ניתן לקבל שירות ותמיכה במגוון רחב של נושאים – תוך שהמסרון מפנה לקישור לאתר. באתר עצמו אין תוכן שיווקי; השירות ניתן ללא המתנה לנציג שירות; ללא תשלום; בכל ימות השבוע ומסביב לשעון (24/7); ועל פניו מדובר בשיפור והנגשת השירות ללקוח […] יוסף לכך שגם שיקולי מדיניות מורים על דחיית בקשת האישור, שכן לא להודעות מסוג המסרון ששלחה בזק נועד ‘חוק הספאם’, ודומה כי הותרת ההחלטה על כנה לא רק שלא תיטיב עם ציבור הלקוחות הנדרש לקבלת השירות מבזק אלא ההיפך מכך. יצוין כי בהינתן האמור, גם אין רבותא בעילות האחרות שנזכרו בבקשת האישור.

“כאמור בפתח הדברים, בקשת רשות הערעור נתקבלה בהסכמה וכך גם הערעור. עוד כמוסכם,  ההוצאות שנפסקו בבית המשפט המחוזי ושולמו זה מכבר למשיבים יוותרו על כנן. אין צו להוצאות בערכאתנו”.

הערות עורך Read IT Now:

■ ב- 9 במארס 2018 פירסמתי כאן באתר ידיעה שכותרתה “בזק הגישה לעליון בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע החלטת המחוזי בת”א שהכירה בתביעה נגדה כתובענה ייצוגית”. הידיעה כללה גם קטעים מפסק הדין של בית-המשפט המחוזי לגבי הוגשה בקשת רשות ערעור.

■ בידיעה זו יש אזכור לתביעה אחרת [ת”צ 32203-04-18]. לגבי תביעה זו, ב- 25 באפריל 2018 פירסמתי ידיעה כאן באתר שכותרתה “הוגשה תביעה (ובקשה להכיר בה כתובענה ייצוגית) של 2 תובעים נגד בזק בשם כל לקוחות החברה שקיבלו מסרון פרסומי מטריד ממנה וזאת בעקבות מסירת מס’ הטלפון הסלולרי שלו לבזק”.