העליון הורה לקיים דיון בפני הרכב בבקשה של חברת הלוויין YES לעיכוב ביצוע החלטה שנתקבלה בבית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בתיק תובענה ייצוגית

בית-המשפט העליון הורה לקיים דיון בפני הרכב בבקשה של חברת הלוויין YES [או, די.בי.אס. שרותי לוויין (1998) בע”מ] לעיכוב ביצוע החלטה שנתקבלה בבית-המשפט המחוזי. כך נאמר בהחלטה של כבוד השופטת ענת ברון מ- 11 ביולי 2019.

= = = = = = = = = = = = = = = =

ב- 15 בפברואר 2019 פירסמתי כאן באתר את הידיעה הבאה: לבית-המשפט העליון הוגשה בקשה של חברת די.בי.אס. שרותי לוויין (1998) בע”מ לעיכוב ביצוע החלטתו של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 31.12.2018 (כבוד השופטת אסתר שטמר) ב- ת”צ 40006-06-15 שהגיש משה הנדל.

בהחלטת בית-המשפט המחוזי (לגביה הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע) נאמר בין היתר:

■ “בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה המחיר שגבתה המשיבה מלקוחותיה עבור ביטול רכישת ‘שידורים מוספים’ או ‘ערוצים מוספים’, שהם ערוצים שניתן לרכוש מעבר לחבילת הערוצים הבסיסית. בעיקר מדובר בערוצי ספורט. המשיבה מוכרת בשם המסחרי ‘yes’.”

■ “המבקש טען כי אין אפשרות להתקשר עם המשיבה לרכישת השידורים המוספים, אלא לפי תעריף חודשי. למרות זאת, כאשר המזמין מבטל את ההזמנה, הוא מחוייב לפי תעריף יומי בסכום שמהווה חמישית מן הסכום החודשי, והוא גבוה פי 6 מן הסכום היומי המחושב לפי מחיר חודשי מחולק ב- 30 ימים. אם הלקוח מבטל את רכישת הערוץ תוך 4 ימים – עליו לשלם את המחיר היומי שנקבע עבור ימים אלו. אם הוא מבטל את המנוי החל מהיום החמישי – עליו לשלם את מלוא המחיר החודשי. המבקש טען כי המחיר היומי פיקטיבי וכל מטרתו לעקוף את הוראות חוק הגנת הצרכן.

■ “[…] המשיבה הכחישה את טענות המבקש וטענה כי הערוצים הנוספים בהם מדובר הם ערוצי פרימיום שעלות הפקתם גבוהה. מנויים רבים מבקשים לצפות בהם למשחק מסויים או לפרק זמן מסויים, שאז עדיף תעריף יומי שמביא לתשלום נמוך יותר מן התשלום החודשי המלא. למרות שלפי רישיונה ולפי הסכם ההתקשרות עם המנויים רשאית המשיבה  לגבות תשלום עבור חודש שלם, גם אם המנוי ביקש להסיר אותו ערוץ קודם לכן, הנהיגה המשיבה בנוסף למחיר החודשי גם מחיר יומי, שיאפשר את רכישת הערוצים המוספים למשך יום עד ארבעה ימים. החל מן היום החמישי יש לשלם את מחיר החודש כולו. התעריף היומי מפורסם לצד המחיר החודשי בכל ערוצי השיווק. ההוראות בהסכם ההתקשרות נועדו למנוע מצב שבו מוזמן הערוץ לשידור מסויים, שלאחריו מבוטלת ההזמנה.

■ “[…] הראיות שהציגה המשיבה מלמדות על כך שחלק ניכר מרוכשי ערוצי הספורט הנוספים מתכוונים לרכוש אותם לפרק זמן קצר, שנע עד ארבעה ימים […] תוצאות בדיקה שנערכה בקשר לצריכת הערוצים בשנה שקדמה להגשת בקשת האישור נמצא כי עשרות אלפי מנויים הזמינו את הערוצים הנוספים והסירו אותם תוך חמישה ימים, ורובם כעבור יום אחד. נמצא כי זהו דפוס פעולה מקובל, ורוב המנויים שהוסיפו ערוץ מוסף והסירו אותו תוך פחות מ- 14 יום, עשו כן כמה פעמים בשנה (בממוצע – 3 פעמים בשנה) […] מכאן למדה המשיבה כי המנויים קיבלו בדיוק את שהזמינו – צפייה למשך פרק זמן של ימים אחדים.

■ “[…] ברי כי המבקש לא מילא תפקיד משמעותי בהגשת בקשת האישור. בחקירתו התברר כי תפקידו כתובע מייצג אינו נהיר לו, כי לא ערך בירור בעצמו אלא בהנחיית בא כוחו, ואולי אף כי אינו יודע שבדעתו לייצג קבוצה כל אלו אינם לזכותו, אומנם, אך אינם פוסלים אותו מלהיות תובע מייצג. חשיבותם לפסיקת גמול, שלא יהיה זכאי לו בשלב זה.

■ בסיכום ההחלטה נכתב כי התביעה הייצוגית מאושרת. חברת DBS תישא בשכר הטירחה של ב”כ הקבוצה בגין שלב זה של הדיון בסכום כולל של 50,000 ₪. “לנוכח תרומתו הצנועה של המבקש לתוצאה, והעובדה שלא מצא לנכון למסור את מלוא המידע אודות ההתקשרות עם המשיבה כבר בבקשת האישור, לא ראיתי מקום לזכותו בגמול בשלב זה של הדיון”.

השופטת הורתה לצדדים להגיש לעיונה נוסח מוצע של הודעה לפרסום החלטת האישור. המודעה תפורסם בשני עיתונים יומיים בעלי תפוצה רחבה וכן באתר המרשתת של המשיבה בקישור ישיר מדף הבית. נקבע קדם דיון למשפט בחודש אפריל 2019.