העליון דחה של חברת Google בקשת ערעור על החלטת מחוזי שלא לסלק על הסף תביעה שהוגשה נגדה ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית

בית-המשפט העליון דחה בקשת ערעור [רע”א  4243/19] של חברת Google LLC (לשעבר, Google Inc) על החלטה של מחוזי בנושא תביעה שהוגשה נגדה ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית.

כבוד השופטת ענת ברון כותבת בין היתר בהחלטתה מיום 16 ביולי 2019:

■ “בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 22.5.2019 (כבוד השופט רחמים כהן, ת”צ 63902-12-17) בגדרה נדחתה בקשת המבקשת לסלק על הסף את בקשת האישור שהופנתה כלפיה.

■ “ביום 31.12.2017 הגיש המשיב 1, תומר ברם, בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המבקשת, Google LLC ונגד המשיבה 2, חברת Apple Inc. עניינה של בקשת האישור בטענה כי גוגל ניצלה פגמים שנפלו בין יוני 2011 לפברואר 2012 באבטחת דפדפן “Safari” מתוצרת אפל (המותקן על מכשירים אלקטרוניים מתוצרת אפל) על מנת לשתול קבצים המכונים “Third-Party Cookies”, שכל תכליתם איסוף מידע על אודות המשתמש בין היתר לצרכי שיווק ופרסום. לפי המתואר בבקשת האישור, Internet Cookies הם קבצים שנשתלים בדפדפן המשתמש, ה”זוכרים” ביקורים קודמים של המשתמש באתר הרלוונטי ומשחזרים עבורו את הגדרות עמוד האינטרנט; כאשר ישנם קוקיז שנועדו לעקוב אחר הרגלי הגלישה של המשתמש ולאסוף מידע על אודותיו. קוקיז שנשתלים על ידי גורם שאינו האתר שבו גולש המשתמש מכונים  Third-Party Cookies (קוקיז צד שלישי) – וזה כאמור סוג הקבצים שלפי הנטען נשתל על ידי גוגל באמצעות “הפרצה” בדפדפן.

■ “בבקשת האישור נטען כי במעשים המתוארים, הפרו גוגל ואפל את פרטיות המשתמשים באופן העולה כדי הפרה של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וחוק הגנת הפרטיות, התשמ”א – 1981. כן נטען כי מדובר בהפרה של הוראות דין נוספות ובהן כאלה המעוגנות בחוק המחשבים, התשנ”ה-1995 וחוק הגנת הצרכן, התשמ”א – 1981; וכי הדבר עולה כדי הפרת חוזה, חוסר תום לב במשא ומתן ובקיום חוזה, עשיית עושר ולא במשפט, רשלנות, הפרת חובה חקוקה והטעיה.

■ “זמן קצר לאחר שבקשת האישור הוגשה, ביקשה גוגל כי בית משפט יורה על סילוקה ביחס אליה […] בין גוגל לבין הקבוצה המיוצגת לא מתקיימת מערכת יחסים של “עוסק ולקוח” – ודי בכך על מנת לדחות את בקשת האישור כלפי גוגל. כן נטען כי העילות שבמוקד בקשת האישור התיישנו זה מכבר, שכן אין חולק שהתקופה הרלוונטית לבקשת האישור הסתיימה עוד בפברואר 2012 ותקופת ההתיישנות שנקבעה בחוק הגנת הפרטיות עומדת על שנתיים בלבד; וזהו טעם נוסף לדחיית בקשת האישור על הסף.

■ בתשובה לבקשת חברת גוגל טען התובע כי “[…] בין גוגל לחברי הקבוצה מתקיימים יחסי עוסק-לקוח מאחר שגוגל כפתה עליהם שירות של “חשיפה לפרסומות שיש לה עניין בהן תוך גלישה ברשת האינטרנט”. כן נטען כי יש לדחות את הטענה לסילוק בקשת האישור מחמת התיישנות, שכן מרוץ ההתיישנות החל רק במועד שבו התברר לחברי הקבוצה דבר העילה שעומדת להם כלפי גוגל; וממילא טענה זו אינה רלוונטית למרבית העילות שביסוד בקשת האישור שביחס אליהן תקופת ההתיישנות היא בת 7 שנים.

■ “בהחלטה מיום 22.5.2019 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת הסילוק […] נקבע כי מכיוון שעל הפרק שאלות בעלות חשיבות בנוגע להגדרת יחסי עוסק-לקוח שמן הראוי לבררן לגופן ולהסיר חוסר ודאות בנדון – דין בקשת הסילוק להידחות.

■ “[…] מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. במסגרת הבקשה, חוזרת גוגל על הטענות שהועלו לפני בית המשפט המחוזי – וטוענת כי מאחר שהסוגיות שנטענו בבקשת הסילוק הן משפטיות ואינן דורשות בירור עובדתי, נדרש היה לדון בהן כבר כחלק מהדיון בבקשת הסילוק ואין טעם לקיים הליך שלם של דיון בבקשת האישור לגופה.

■ “[…] דין הבקשה להידחות, אף בלא להידרש לתשובה. נקודת המוצא לדיון היא שהכלי הדיוני של סילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה כייצוגית שמור למקרים קיצוניים שבהם ניכר על פני הדברים כי “אין בבקשה ולא כלום”, שבקשת האישור אינה אלה “בקשת סרק”, או מקום שבו מועלית טענת הגנה השומטת את הקרקע מתחת לבקשת האישור כולה

■ “[…] השאלה אם מערכת היחסים הנטענת בין גוגל לקבוצה המיוצגת אכן נכללת בגדר פרט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות היא סוגיה נכבדה, שדורשת בירור עובדתי ומשפטי מעמיק. בנסיבות אלה, נראה כי בדין נמנע בית המשפט מלהכריע בה באופן מקדמי ונפרד מהדיון בבקשת האישור, שהוא כשלעצמו הליך מקדמי; ובכל מקרה מדובר בהחלטה שמצויה בגדרי שיקול דעתה של הערכאה הדיונית, שלא נמצא טעם להתערב בה. העובדה שבית המשפט “דחה” את מועד הדיון בטענה זו אינה מפחיתה ממעמדה או מסיכוייה, ואף אין בה כדי להשליך על סיכויי בקשת האישור גופה; וההחלטה מתמצה בכך שמדובר בסוגיה שאינה מתאימה למסגרת הדיונית של סילוק על הסף. אלה הם פני הדברים אף ביחס לטענה “הדיונית” שהעלתה גוגל שלפיה נדרש היה לדחות את טענת “השירות הכפוי” משזו לא נזכרה בבקשת האישור.

■ “[…] סוף דבר, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה לבקשה, אין צו להוצאות”.

* הערת עורך Read IT Now: ב- 13 בינואר 2018 פירסמתי כאן באתר ידיעה על הגשת התובענה הייצוגית.