העליון דחה ערעור לגבי החלטת הממונה על ההגבלים העסקיים למתן פטור בתנאים ל’הסדר כובל’ שנערך בין בר בי. טו. די. לבין הוצאת “הארץ”

בית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים דחה ערעור [ע”א  5775/17] שהגישה חברת אינטלקט בע”מ נגד הממונה על ההגבלים העסקיים, חברת בר בי. טו. די. בע”מ והוצאת עיתון הארץ בע”מ.

להלן קטעים מפסק הדין של כבוד השופט נעם סולברג [איתו בהרכב כבוד השופטים ענת ברון ודוד מינץ]:

■ “ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית הדין להגבלים עסקיים מיום 10.7.2017 בה”ע 68849-06-17, בגדרה נדחתה בקשת המערערת להארכת מועד להגשת ערר על החלטת הממונה על ההגבלים העסקיים, שבמסגרתה ניתן פטור בתנאים ל’הסדר כובל’ שנערך בין המשיבות 2 ו-3.

■ “המערערת [אינטלקט] היא חברה העוסקת בהפצה של עיתונים וכתבי עת. המשיבה 2 [בר הפצה] היא חברה פרטית, המספקת שירותי לוגיסטיקה והפצה, בכלל זה הפצת עיתונים וכתבי עת למנויים ולנקודות מכירה ברחבי הארץ. המשיבה 3 [הוצאת הארץ] אף היא חברה פרטית, עיקר עיסוקה בהוצאה לאור של עיתונים וכתבי עת. במהלך השנים הפיצה הארץ בעצמה את העיתונים וכתבי העת שהוציאה לאור, אולם בעת האחרונה הוחלט בהוצאת הארץ לסגור את מערך ההפצה העצמאי של החברה. בשל כך, התקשרה הוצאת הארץ בהסכם עם בר הפצה, במסגרתו סוכם כי בר תפיץ את העיתונים וכתבי העת היוצאים לאור על-ידי הארץ; משך ההתקשרות בין השתיים נקבע לתקופה של 10 שנים, בסיומן תינתן להוצאת הארץ אפשרות להאריך את ההתקשרות ב- 10 שנים נוספות.

■ “ביום 24.1.2017 פנו הארץ ובר הפצה בהודעת מיזוג לאיחוד עסקיהן בתחום הפצת חבילות, ובבקשה לקבלת פטור ל’הסדר כובל’ שנערך ביניהן. ביום 22.3.2017 אושר המיזוג בין החברות, וביום 25.4.2017 החליטה הממונה על ההגבלים העסקיים ליתן להסדר פטור בתנאים מאישור הסדר כובל, וזאת לפי סעיף 14 לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ”ח – 1988. ביני לביני, החלו שתי החברות בהקמת ממשקי עבודה משותפים ביניהן, הארץ שינתה את תהליכי העבודה במערכת שלה, והתאימה אותם לנהליה של בר הפצה.

■ “ביום 3.5.2017 פנתה באת-כוחה של אינטלקט במכתב לממונה, שבו ציינה כי אינטלקט רואה עצמה כמי שנפגעת ‘פגיעת הגבל עסקי’ מההחלטה, “שוקלת” לערור נגדה, ומבקשת לעיין במסמכים שנוגעים לה. באי-כוחה של אינטלקט ובאי-כוחה של הממונה באו בדברים ביניהם, החליפו תכתובות, עד שביום 1.6.2017 הודיע ב”כ הממונה בדואר אלקטרוני לב”כ אינטלקט, כי הגם שהממונה לא השתכנעה כי אינטלקט נפגעה ‘פגיעת הגבל עסקי’ כתוצאה מהחלטותיה, לפנים משורת הדין תיבחן בקשתה לעיון במסמכים. אינטלקט מצדה גמרה בדעתה להגיש ערר על החלטת הממונה, אך אחרה את המועד לעשות כן (היקף האיחור נתון במחלוקת בין הצדדים), ולפיכך  הגישה ביום 30.6.2017 לבית-הדין להגבלים עסקיים ‘בקשה דחופה להארכת מועד להגשת ערר’. ביום 10.7.2017 נתן בית הדין החלטה בעניין, היא מושא הערעור שלפנינו.

■ בהכרעת העליון נאמר כי “לאחר עיון בהחלטת בית הדין, ובחינת טענות ב”כ המלומדים של הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. אבאר מסקנתי.

■ “… אין עוררין על כך שאינטלקט אינה צד להסדר ושהחלטת הממונה לא הומצאה לה. הצדדים חלוקים, בין היתר, על משך האיחור … במחלוקת זו שבין הצדדים אין צורך להכריע, שהרי הכל מסכימים כי הבקשה אכן הוגשה באיחור. להארכת מועד להגשת ערר נדרשים כאמור ‘טעמים מיוחדים’, ובמסגרת בחינתם יש לשקול מספר פרמטרים מרכזיים. משך האיחור מהווה פרמטר אחד בלבד מבין הפרמטרים הללו – אין בו בהכרח כדי להטות את הכף להכרעה כזו או אחרת. משך האיחור, ובלבד כמובן שהערר אכן הוגש באיחור, אינו חזות הכל, בנוסף אליו יש לבחון את הסיבות לעיכוב בהגשת הערר; אינטרס ההסתמכות של בעלי הדין האחרים; סיכויי הערר; מהות ההליך; תום הלב של הצדדים; וכל נתון או עובדה נוספים שיש בהם כדי לסייע בבחינה האמורה. הווה אומר, בקשה להארכת מועד להגשת ערר צריכה להיבחן בכל עניין לגופו, על-פי נסיבותיו, ובהתאם להתנהלות הצדדים בפרקי הזמן הרלבנטיים. ויודגש, לא הרי איחור של ימים בודדים כהרי איחור ממושך יותר, לעניין זה יש ליתן משקל במסגרת הבחינה והאיזון בין מכלול השיקולים.

■ “… אינטלקט לא הודיעה באופן ישיר להוצאת הארץ ולבר הפצה על כוונתה לערור על ההחלטה, יתרה מכך, היא סרבה לבקשת הממונה להעביר אליהן את העתק המכתב מיום 23.5.2017 המצביע על כוונתה זו.

■ “… במצב דברים זה, הארץ ובר הפצה החלו לגבש את אינטרס ההסתמכות שלהן כשהקימו ממשקי עבודה משותפים, וכשביצעו פעולות בעלות השלכות כלכליות ואחרות למימוש ההסדר ביניהן. אמנם נכון, מוטב היה אם השתיים היו ממתינות עד לחלוף המועד להגשת הערר בטרם החלו בצעדים מעשיים, ברם לנוכח העובדה שחלק נכבד מאינטרס ההסתמכות התגבש לאחר חלוף המועד, ובשים לב לכך שאינטלקט הייתה מודעת להחלטת הממונה זמן מה בטרם גילתה על פרסומה ברשומות, יש ליתן משקל להסתמכות הצדדים. בהתחשב במכלול, הצדק עם בית הדין כשקבע שבנסיבותיו של הנדון דידן לא מתקיימים ‘טעמים מיוחדים’ המצדיקים להורות על הארכת מועד להגשת הערר; ממילא אין הצדקה להתערב בהחלטתו בעניין.

■ “אציע איפוא לחברי לדחות את הערעור. אינטלקט תשא בהוצאות המשיבות בסך של 10,000 ₪ לכל משיבה (30,000 ₪ בסך הכל)”.