העליון דחה בקשת רשות ערעור של עובד פרטנר תקשורת לשעבר: ביצע העבירות “תוך ניצול מעמדו כנותן שירות מטעם חברת פרטנר, ולמעשה אף מכתים את שמה של החברה”

בית-המשפט העליון דחה [24.2.2019] בקשת רשות ערעור של עובד פרטנר תקשורת לשעבר על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים.

כבוד השופט יוסף אלרון כותב בין היתר בהחלטתו [רע”פ  1060/19]:

■ “בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים (השופטים ר’ כרמל, כ’ מוסק ו- ש’ רנר) בעפ”ג 16653-07-18 מיום 29.1.2019 במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית-משפט השלום בירושלים (השופט א’ סלע) בת”פ 39991-05-14 מיום 23.5.2018.

■ “המבקש הורשע, על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן, בריבוי עבירות זיוף בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין, התשל”ז – 1977; ריבוי עבירות הונאה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ”ו – 1986; וכן בריבוי עבירות של גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין.

■ “בית-משפט השלום גזר על המבקש עונש של 12 חודשי מאסר בפועל; עונש של 6 חודשי מאסר על תנאי, לבל יבצע את העבירות בהן הורשע, למשך 3 שנים; קנס בסך 5,000 ש”ח או 30 ימי מאסר תמורתו; וכן פיצוי לחברת האשראי בסך 35,000 ש”ח.

■ “על-פי הנטען בכתב האישום המתוקן, בתחילת שנת 2014, חברוּ המבקש ואחיו לצורך זיוף כרטיסי אשראי ‘בהיקף משמעותי’ של מקרים, ועשו שימוש בכרטיסים המזויפים לצורך משיכת כספים ממכשירי בנקט וכספומט ב- 8 בנקים ברחבי הערים ירושלים ותל אביב.

■ “עוד עולה מכתב האישום כי המבקש עבד בתקופה הרלבנטית בחברת פרטנר תקשורת בע”מ ומכר קווי טלפון בעמדת מכירה ניידת, בעיקר לתיירים, אשר שילמו עבור הקו באמצעות כרטיסי אשראי. לצורך הזיוף, הצטייד המבקש בקורא כרטיסי אשראי המכונה ‘שפתיים’, והתקינוֹ לצד המחשב הנייד אותו קיבל מחברת פרטנר.

■ “מששילמו התיירים עבור רכישת קו הטלפון ומסרו למבקש את כרטיס האשראי שלהם, הלה העביר את הכרטיס גם במכשיר קורא הכרטיסים וכך נשמרו פרטי האשראי במחשב. בהמשך, ביקש המבקש במרמה מלקוחותיו התיירים להקיש את ארבע ספרות הקוד הסודי של כרטיס האשראי במחשב, וזאת בטענה כי אלו נחוצות לצורך ביצוע החיוב.

■ “על מנת לזייף את כרטיסי האשראי, רכש המבקש ‘כרטיסים מגנטיים לבנים’ אליהם העתיק את פרטי האשראי של לקוחותיו, והדביק על גבי כל כרטיס מועתק מדבקה עליה כתב את הקוד הסודי שנמסר לו.

■ “המבקש ואחיו פקדו כספומטים שונים, עשו שימוש ב-165 כרטיסי האשראי ומשכו סכום כולל של 69,500 ש”ח וכן ניסו למשוך 181,700 ש”ח נוספים.

■ “בגזר דינו, בית-משפט השלום […] עמד על פגיעתם הרעה של מעשי המבקש ואחיו על היקפם המשמעותי, ביצועם בתכנון ובתחכום רב, וכן ציין את דבר הפגיעה בתיירים, אותם הגדיר כ-“אורחים לשעה במדינה” – באופן הפוגע בתדמיתה. בנוסף, ציין את חומרתם היתרה של המעשים, כאשר המבקש מנצל את מקום עבודתו לשם ביצוע העבירות.

■ בית-המשפט המחוזי “[…] דחה את הערעור וקבע כי מעשיו החמורים של המבקש מצדיקים את העונש שנגזר עליו […] יש לזקוף לחובתו את ‘מספרם הגדול של הכרטיסים, סכומי הכסף העצומים, ריבוי העבירות והתחכום שבו בוצעו’.

■ שופט העליון קבע כי “דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי לא תינתן רשות ערעור ב’גלגול שלישי’ אלא במקרים נדירים וחריגים במסגרתם מעוררת הבקשה שאלה עקרונית בעלת השלכות ציבוריות החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, או בנסיבות המעלות חשש מפני עיוות דין או אי-צדק חמור שנגרם למבקש.

■ “[…] זאת ועוד, העונש שהוטל על המבקש הולם את חומרת מעשיו ואינו חורג ממדיניות הענישה הנוהגת, אלא אף מקל עימו. המבקש תכנן את מעשיו בתחכום רב, תוך הכנה מראש של האמצעי להעתקת כרטיסי אשראי, בכוונה להונות תיירים תמימים ברחובות ירושלים, ולגנוב מהם סכומי כסף רבים, תוך ניצול מעמדו כנותן שירות מטעם חברת פרטנר, ולמעשה אף מכתים את שמה של החברה. חומרת מעשיו באה לידי ביטוי לא רק בכך, אלא גם בהיקף המשמעותי של העבירות שביצע, במסגרתן זייף לא פחות מ-165 כרטיסי אשראי שונים ומשך באמצעותם עשרות אלפי שקלים. הבקשה נדחית אפוא”.