העליון דחה בקשת רשות ערעור על החלטות של בית-משפט לתביעות קטנות ובימ”ש מחוזי בנושא משלוח של 33 הודעות פרסום בדוא”ל ע”י ידיעות אינטרנט בע”מ ללא הסכמת התובע (לדבריו)

בית-המשפט העליון דחה (27.6.2017) בקשת רשות ערעור [רע”א  2983/17] על החלטות של בית-משפט לתביעות קטנות ובימ”ש מחוזי בנושא משלוח של 33 הודעות פרסום בדוא”ל ע”י ידיעות אינטרנט בע”מ ללא הסכמת התובע (לדבריו).

כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כותבת בין היתר בפסק דינה כי מדובר בבקשת רשות ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 6.3.2017 (רת”ק 58752-11-16). בית-המשפט המחוזי דחה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש – אברהם מנחם קליין – על פסק דינו של בית-המשפט לתביעות קטנות בפתח תקווה מיום 13.11.2016 (ת”ק 30336-12-15).

■ התביעה המקורית הוגשה לבית-המשפט לתביעות קטנות לפיצוי לפי סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשמ”ב – 1982. נטען בה כי ידיעות אינטרנט בע”מ שלחה אל התובע הודעות פרסום בדוא”ל ללא הסכמתו, זאת למרות שביקש ממנה פעמיים להסירו מרשימת התפוצה שלה בדוא”ל ששלח באמצעות לחיצה על הלחצן ‘השב’. התביעה נסבה על 33 הודעות פרסום שנשלחו למבקש על-ידי המשיבה, ובגינן תבע המבקש 33,000 שקל.

■ ביום 13.11.2016 דחה בית-המשפט לתביעות קטנות את התביעה, בקבעו כי המבקש נתן את הסכמתו לכך שיישלחו לו הודעות דוא”ל בעת שנרשם לאתר של המשיבה. לעניין זה נקבע כי אף אם אדם אחר הוא שמסר את פרטיו יכולה הייתה המשיבה להניח כי המבקש נתן הסכמתו ולא מתקיים איפוא אחד מהתנאים שנקבעו לפיצוי, דהיינו שההפרה תהיה ‘ביודעין’.

■ בנוסף, קבע בית-המשפט לתביעות קטנות כי המבקש שלח את בקשותיו באמצעות לחיצה על הלחצן ‘השב’ לתיבת דוא”ל שאינה מנוטרת, במקום לעשות שימוש בקישור הסרה שהופיע בגוף כל אחת מההודעות, ולכן אין לומר שהביע את אי-הסכמתו למשלוח ההודעות אליו.

■ ביום 6.3.2017 דחה בית-המשפט המחוזי את בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית-המשפט לתביעות קטנות. המחוזי קבע כי המקרה לא מעורר שאלה עקרונית וכי אף לא נפלה טעות בפסק דינו של בית-המשפט לתביעות קטנות לגוף הדברים. בית-המשפט המחוזי הצביע על כך שהמשיבה העמידה אפשרות למשלוח הודעת הסרה על-ידי לחיצה על קישור שנשלח בגוף של הודעת הפרסום.

■ בבקשת רשות הערעור לעליון המבקש טוען כי המקרה מעורר שאלה עקרונית שעניינה אופן המשלוח של הודעת הסרה לצורך חוק התקשורת. לשיטת המבקש, חוק התקשורת מבכר את בחירת הנמען באשר לאופן המשלוח של הודעת ההסרה, ולפיכך שגה בית-המשפט המחוזי בקבעו כי יש להעדיף את דרך ההסרה שהעמידה המשיבה. עוד נטען שהמקרה מעורר את השאלה האם הוספת קישור המשמש להסרה מרשימת התפוצה פטרה את המשיבה מציון כתובת דוא’ל למשלוח בקשות הסרה. כמו כן, מעלה המבקש טענות שעניינן שגיאות שנפלו, לשיטתו, בקביעותיו העובדתיות של בית-המשפט לתביעות קטנות ואומצו על-ידי בית-המשפט המחוזי.

■ “לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה … אמות מידה מחמירות אלה אינן מתקיימות במקרה דנן. בניגוד לטענת המבקש, שביקשה לשוות להחלטתו של בית-המשפט המחוזי נופך עקרוני, הכרעותיהן של הערכאות הקודמות היו בעלות אופי יישומי, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה. סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות”.