העליון דחה בקשת רשות ערעור מצד DBS נגד נגה תקשורת, פרטנר וסלקום ובקשה למתן סעד זמני [לאסור על המשיבות לעשות שימוש בסידרת הטלביזיה ‘מריו’ שהופקה עבורה ע”י YES]

■ ב- 26.2.2018 בשעה 18:04 דיווחתי בחלון המבזקים של אתר זה כי שופט העליון ניל סולברג על בקשת רשות ערעור מצד די.בי.אס. שרותי לוויין (1998) נגד נגה תקשורת, פרטנר וסלקום: “בקשת הרשות לערער, המחזיקה 50 עמודים – ארוכה יתר על המידה … החלטת בית-המשפט המחוזי מושא הבקשה מחזיקה 18 עמודים; אין הצדקה או טעם להאריך ולהרחיב שלא לצורך. מוטב לאחוז את השור בקרניו; מוטב כך למבקשת, למשיבות, לבית-המשפט ולכלל המתדיינים. המבקשת תגיש אפוא את בקשתה מחדש עד ליום 4.3.2018, שאם לא כן ימחק ההליך ללא צורך בהחלטה נוספת. אורכה של בקשת הרשות לערער לא יעלה על 15 עמודים. אבהיר מראש: בקשה להגדלת מספר העמודים – תידחה”.

■ ב- 28.2.2018 בשעה 18:17 דיווחתי בחלון המבזקים של אתר זה כי שופט העליון דחה היום בקשת רשות ערעור מצד די.בי.אס. שירותי לוויין (1998) נגד נגה תקשורת, פרטנר וסלקום ובקשה למתן סעד זמני [לאסור  על המשיבות לעשות שימוש בסידרת הטלביזיה ‘מריו’ שהופקה עבורה ע”י YES]; תישא בהוצאות המשיבות (בגין תשובתן לבקשה לסעד זמני) בסך של 8,000 ₪ לכל אחת.

■  להלן קטעים מההחלטה בתיק רע”א 1639/18 שנכתב ע”י כבוד השופט ניל סולברג:

+ בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת”א 39368-02-18 מיום 23.2.2018, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת [yes] למתן צו מניעה זמני, שיאסור על המשיבות לעשות שימוש בסידרת הטלביזיה ‘מריו’. לבקשת הרשות לערער נכרכה גם בקשה לסעד זמני זהה, עד להכרעה בבקשה. כפי שיפורט להלן, הזמן דוחק ונדרשת הכרעה במהירות; לפיכך יובאו הדברים להלן בתמצית המחויבת.

+ המשיבה 1 [נגה] הפיקה עבור yes את סידרת הטלביזיה ‘מריו’, בת 40 פרקים. לטענת yes, ההסכמים בינה לבין נגה מקנים לה בלעדיות על שידור הסידרה עד לשנת 2025. ואולם, נגה החלה לשדר את פרקי הסידרה למנויי המשיבה 2 [סלקום] והמשיבה 3 [פרטנר]. לפיכך הגישה yes תביעה לבית-המשפט המחוזי, ועמה בקשה לצו מניעה זמני שיאסור על שידור הסידרה או על העמדתה לרשות הציבור בכל דרך שהיא, עד להכרעה בתביעה. מדובר, לטענתה, בהפרה של זכויות היוצרים שלה, ולפי דיני זכויות היוצרים היא זכאית לסעד של צו מניעה. שידור הפרקים על-ידי סלקום ופרטנר החל ביום 13.2.2018, מדי יום (בימים ראשון עד חמישי); התביעה הוגשה ביום 18.2.2018; החלטת בית-המשפט המחוזי ניתנה ביום 23.2.2018; בקשת הרשות לערער הוגשה ביום 25.2.2018, ותוקנה למחרת, ביום 26.2.2018. מכאן, כאמור, הצורך בהכרעה מהירה.

+ בהחלטה מפורטת ומנומקת בחן בית-המשפט את סיכויי ההליך ואת מאזן הנוחות. אשר לסיכויי ההליך, אין חולק כי בשנת 2012 נכרת הסכם בין נגה לבין yes שעניינו בהפקת תכניות מקור ל- yes על-ידי נגה, ואשר בו הוסכם כי yes זכאית לזכויות בלעדיות על הפקות אלו לתקופה מסוימת מאז הפקתן. ברם, קיים מסמך נוסף שנחתם על-ידי הצדדים לאחר מכן, שממנו ניתן להבין כי זכויות אלו נשללו מ-yes. בית-המשפט קבע כי קיימת מחלוקת כנה בין yes לבין נגה באשר לפרשנות אותו מסמך נוסף ובאשר להשלכותיו על זכויות הצדדים. לפיכך נקבע כי ‘משמעותו של מכתב זה טעונה פרשנות של ממש בהליכי משפט לגופם ולאו דווקא בהליכי ביניים’ (פיסקה 29 להחלטה).

+ בהקשר זה התייחס בית-המשפט להחלטה שניתנה ביום 4.1.2018 בהליך אחר בבית-המשפט המחוזי [ת”א 57955-12-16; (ההחלטה המקבילה)], גם היא בבקשה למתן סעד זמני, בקשר לסכסוך אחר על זכויות בסידרת טלביזיה, ואשר התייחסה גם היא לאותו מסמך נוסף. גם בהחלטה המקבילה נקבע כי קיימת מחלוקת ממשית על פרשנות המסמך, אולם בהחלטתו ראה בית-המשפט לקבוע – לצורך הכרעה בבקשה לסעד זמני – כי המסמך אינו חל על הפקות כדוגמת הנדון דידן (כעמדת yes). אף על-פי כן, ראה בית-המשפט בהחלטה דנן שלא להכריע בשאלה זו; בית-המשפט קבע כי האמור בהחלטה המקבילה הולם ומתאים לנסיבות של הנדון שם, אך לא לנסיבות סידרת ‘מריו’.

+ … בנוסף לשיקולים הללו, דן בית-המשפט בעיתוי הגשת הבקשה וקבע כי yes השתהתה באופן משמעותי ביותר בהגשת הבקשה לצו מניעה, באופן המצדיק כשלעצמו את דחייתה. בית-המשפט שוכנע כי לקראת שידור הסידרה אצל סלקום ופרטנר, שודרו קדימונים עוד בסוף חודש ינואר 2018. לפיכך yes ידעה, או שהיה עליה לדעת, כי בכוונת סלקום ופרטנר לשדר את פרקי הסידרה. גרסת yes לפיה לא הייתה מודעת לקדימונים אלו, נמצאה בלתי סבירה; לא יתכן ש-yes מתנהלת בחלל ריק מבלי לעקוב אחר הפרסומים של החברות המתחרות בה. לפיכך, הפניה לבית-המשפט רק ביום 18.2.2018, לאחר שכבר שודרו כמה פרקים של הסידרה, מהווה שיהוי משמעותי שיש ליתן לו משקל הולם. סוף דבר: לאור השיהוי הגדול ושיקולי מאזן הנוחות – דחה בית-המשפט המחוזי את הבקשה למתן צו מניעה זמני.

+ … ביום 26.2.2108 הוריתי למשיבות להגיש תשובה לבקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. התשובות הוגשו היום. לאחר שעיינתי בתשובות אלו, נחה דעתי כי דין הבקשה לסעד זמני להידחות; הוא הדין לגבי בקשת רשות הערעור עצמה. די בתשובת המשיבות לבקשה למתן סעד זמני על מנת להיווכח, כי דין בקשת הרשות לערער להידחות, אף מבלי להיזקק לתשובת המשיבות לגופו של עניין.

+ ההחלטה בעניין שלפנינו אינה קלה. הצדק עם yes בטענתה כי החלטת בית-המשפט המחוזי מאיינת, הלכה למעשה, את אפשרותה לזכות בסעד העיקרי שביקשה בכתב התביעה – צו מניעה קבוע שיאסור על שידור פרקי הסידרה על-ידי המשיבות. אני אף מוכן להניח לטובת yes כי ביחס לחלק מן השיקולים שנשקלו על-ידי בית-המשפט, אפשר היה ליתן משקל רב יותר לטובת yes. ברם, כפי שאפרט בקצרה להלן, מכלול השיקולים כולם אינו מצדיק להתערב בהחלטת בית-המשפט המחוזי.

+ אין לכחד; נקודת המוצא לפרשנות ההסכמים נוטה באופן משמעותי לטובתה של yes. כך עולה גם מעיון בהסכמים וגם בשים לב להחלטתו של השופט בכר ולתוכנה. סיכוייה של yes גבוהים, ולטעמי בית-המשפט המחוזי העריך אותם הערכת חסר. ברם, זהירותו של בית-המשפט המחוזי מלקבוע ממצא ברור בהקשר  זה – מובנת וראוייה.

+ בבחינת מאזן הנוחות, שומה על בית-המשפט לשקול מזה ומזה את הנזקים שיגרמו לכל אחד מן הצדדים אם יינתן הסעד הזמני, אם לאו. לשם כך, נדרש להתבונן בתמונה המלאה. ראשית, הסידרה המדוברת: ‘מריו’ שודרה ב-yes בשנת 2015; היא שודרה אצל הוט – בהסכמת yes או שלא בהסכמתה – בשנת 2017. מכתבי הטענות עולה כי מאז ששודרה בשתי הפלטפורמות, ניתנת הסידרה לצפייה באמצעות ה- VOD של פלטפורמות אלו. שתי החברות הללו מהוות את עיקרו של שוק הטלביזיה, ואילו סלקום ופרטנר מהוות את שוליו. דומני כי במונחים טלוויזיוניים, ניתן לומר בזהירות כי אין מדובר בסחורה חדשה, וזכות הבלעדיות בה, מעבר לשוויה הכספי, אינה עתידה להשפיע השפעה דרמטית על מצבת הלקוחות של yes ועל המוניטין שלה … אינני סבור אפוא שהפגיעה שתיגרם ל-yes בקשר למוניטין ולבריחת לקוחות היא פגיעה בעלת משקל; מאידך גיסא, זכויות השידור שלה לבטח ניתנות לפיצוי כספי, כפי שאכן קבע בית-המשפט המחוזי.

+ הלכה למעשה, עסקינן בסידרה שהחלה להיות משודרת על בסיס יומי, ומבוקש כעת להורות על הפסקת השידור. פגיעה כזו במשיבות היא פגיעה חריפה, תדמיתית וכלכלית, במיוחד בשים לב לכך שמדובר ב’שחקני המשנה’ בשוק הטלביזיה, מתחרות צעירות עם בסיס מנויים קטן. יש לשקול גם את התסבוכת הכלכלית שעלולה להיווצר ביחס שבין סלקום ופרטנר לבין נגה, עם מתן סעד כזה. דומני כי הקושי לשקם נזק שכזה בפיצוי כספי, גדול באורח משמעותי מן הקושי להחזיר את מצבה של yes לקדמותו אם תזכה בדין.

+ עיתוי פנייתה של yes לבית-המשפט גרם לכך שבקשתה היא, הלכה למעשה, למתן צו המשנה את המצב הקיים. כידוע, לא בנקל ייעתר בית-המשפט לצו זמני מעין זה, כל עוד ניתן לכמת את הנזקים הנטענים לנזק כספי … כזהו המצב שלפנינו, וגם מטעם זה סבורני כי אין עילה להתערב בהחלטת בית-המשפט המחוזי.

+ … יש להכריע בבקשה על יסוד מאזן הנוחות שבין הצדדים. בחינת הפגיעה האפשרית בשני הצדדים, מזה ומזה, מלמדת כי משהחלה הסידרה להיות משודרת, אין הצדקה בשלב מקדמי זה להורות על הפסקת השידורים. הנה כי כן, בסופו של העיון בטענותיה של yes שבתי לנקודת הראשית, שלפיה הערכאה הדיונית היא זו אשר שמעה את הצדדים מכלי ראשון, איזנה וחקרה, והגיעה למסקנה שאליה הגיעה. לא שוכנעתי כי קיימת עילה להתערב במסקנה זו.

+ בקשת רשות הערעור נדחית אפוא, ועמה הבקשה לסעד זמני. המבקשת תישא בהוצאות המשיבות (בגין תשובתן לבקשה לסעד זמני) בסך של 8,000 ₪ לכל אחת.