העליון דחה בקשת ערעור של אסיר שביקש ששב”ס יאפשר לו להכניס לתאו דיסקים צרובים לצורכי לימוד עצמי (בתחום ההנדסה ומדעי המחשב) במחשבו האישי

שופט בית-המשפט העליון עוזי פוגלמן דחה בקשת ערעור של אסיר שביקש ששב”ס יאפשר לו להכניס לתאו דיסקים צרובים לצורכי לימוד עצמי (בתחום ההנדסה ומדעי המחשב) במחשבו האישי. מדובר בבקשת רשות ערעור [רע”ב  7497/16] על החלטה של החלטת בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד (עת”א 10844-07-16 מיום 15.9.2016).

כבוד השופט בית-המשפט העליון עוזי פוגלמן כותב בין היתר בהחלטתו כי שירות בתי-הסוהר (המשיב) “המשיב סירב לבקשת המבקש לאפשר לו להכניס דיסקים צרובים לצורכי לימוד עצמי במחשבו האישי. עתירתו של המבקש בעניין זה לבית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד – נדחתה. בית המשפט קבע כי לא נפל פגם בהחלטת המשיב, משנהלי המשיב הרלבנטיים לעניין אינם מתירים הכנסת דיסקים צרובים כפי שמבוקש; וכי הכנסת דיסקים צרובים – המהווה סיכון ביטחוני המחייב בדיקתם – תטיל מעמסה כבדה על המשיב המחזיק במשמורתו אסירים רבים. עוד הוטעם כי המבקש רשאי להכניס ספרים וחומרי לימוד אחרים בביקורי משפחה, בהתאם לפקודת נציבות שירות בתי-הסוהר.

“המבקש טוען כי בתחום לימודי ההנדסה ומדעי המחשב שאותם הוא לומד מתפרסמים תדיר חומרים עדכניים – כגון מאמרים, הרצאות מוקלטות וקודים פתוחים – בהתאם לטכנולוגיה המתפתחת וכי בשל ‘אופיו’ והיקפו של החומר הלימודי אותו הוא מבקש להכניס, לא ניתן להכניסו אלא באמצעות דיסקים צרובים.

“המבקש טוען לקיומה של הפליה בין אסירים ‘הלומדים במסגרת ממוסדת’ לבין אלה הלומדים באופן עצמאי, שכן הראשונים רשאים להכניס דיסקים לימודיים לבית הכלא בהתאם לקבוע בפקודת נציבות שירות בתי-הסוהר”.

האסיר טען כי “מצב זה מייצר אף הפליה בין אסירים המצויים בתחילת דרכם בלימודי המחשב לבין אלה הלומדים זאת באופן מתקדם או עצמאי; וכמו כן, נטען כי ישנם מקרים שבהם התאפשר לאסירים אחרים להכניס דיסקים צרובים. “המבקש מוסיף ומציין כי משאין בשירות בתי-הסוהר ‘אסירים אוטודידקטיים’ רבים – שינוי המדיניות בעניין כפי כמבוקש ממילא לא צפויה להעמיס על שב”ס. נוסף על כך, טוען המבקש כי יש לראות בדיסקים צרובים ‘בעלי אופי לימודי’ כציוד לימודי ממשפחה שמותר להכניסו, בהתאם לקבוע בפקודת נציבות שירות בתי-הסוהר.

לטענת האסיר, “האיסור על הכנסת דיסקים צרובים לצרכי לימוד עצמי אף עלול לפגוע בשיקום המבקש בעתיד משום שיקשה עליו למצוא עבודה בתחום המחשבים שבו הוא מתכוון לעסוק כשישתחרר מהמאסר”.

שירות בתי-הסוהר כתב בתשובתו כי בעבר נדחתה עתירה אחרת של המבקש לפני בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד שעסקה באותו עניין וכי המבקש לא ביקש לערער על החלטה זו, ובבקשתו הנוכחית לא הראה כל שינוי נסיבות המצדיק עיון מחדש בהחלטת בית המשפט בעתירה הראשונה. עוד נטען כי היה על המבקש לציין במסגרת הבקשה דנן את דבר קיומה של העתירה הראשונה וההחלטה שניתנה בה – וכי אף מטעם זה דין הבקשה להידחות על הסף. כמו כן, טוען המשיב כי דין הבקשה להידחות משום שאינה מעלה כל שאלה כללית מעבר לעניינו הפרטני של המבקש, ומשכך אינה עומדת באמות המידה שנקבעו בפסיקתו של בית משפט זה. “לגופו של עניין, טוען המשיב כי החלטתו סבירה וראויה בנסיבות העניין, וכי מדיניותו שלא לאפשר הכנסת דיסקים צרובים מצויה בלב שיקול הדעת הרחב המסור לו בפקודת שירות בתי-הסוהר. עוד נטען כי לעמדת המשיב, הכנסת דיסקים צרובים – לרבות לצורכי לימוד – מהווה סיכון בטחוני וכרוכה במעמסה ביטחונית לא סבירה”.

השופט החליט לדחות את בקשת רשות הערעור משום שלא הזכיר את בקשתו הקודמת שנדחתה. “התנהלות זו של המבקש לוקה בחוסר ניקיון כפיים”. לדברי השופט, “המבקש לא הצביע על שינוי נסיבות שיש בו כדי להצדיק הידרשות מחודשת לעתירתו בדבר הכנסת דיסקים צרובים לצורך לימודי, חרף נהלי המשיב האוסרים זאת (…) הבקשה נדחית איפוא בהינתן הנסיבות הפרטיקולריות עליהן עמדנו. מכאן שאיני נדרש לגופה של השאלה בדבר הכנסת דיסקים צרובים לצרכי לימוד עצמי האסורים בהחזקה לפי נהלי המשיב”.