העליון דחה בקשת ערעור בנושא SPAM נגד השקמה אן. ג’י. אן תקשורת בינלאומית 015; אותו שופט דחה ב- 3/2017 בקשה אחרת באותו נושא של אותו אדם נגד אותה חברה

ב- 24 במארס 2017 פירסמתי כאן באתר ידיעה שכותרתה הייתה ” העליון דחה בקשה לרשות ערעור נגד השקמה אן.ג’י.אן תקשורת בינלאומית 015; קיבל קביעת ערכאות נמוכות כי החברה הפיצה מסרונים עבור אחרים אך אינה נחשבת כ’מפרסם’.”

הידיעה כללה את הציטוט הבא של כבוד השופט ניל הנדל מבית-המשפט העליון: “… לא מצאתי מקום לקבל את הבקשה לעיכוב הליכים בבקשת רשות הערעור שבפניי עד אשר תוכרע בקשת רשות ערעור על תיק אחר (רע”א 2035/17 מירום נ’ השיקמה אן.ג’י.אן תקשורת בינלאומית 015 בע”מ) … ברי כי אין בכך כדי להביע דעה באשר לסיכויי קבלתה של בקשת רשות ערעור בהליך אחר, אם זו תוגש”.

ב- 27 ביוני 2017 פורסמה החלטה של כבוד השופט ניל הנדל בבקשת רשות הערעור שהגיש אותו אדם  נגד חברת השקמה אן. ג’י. אן תקשורת בינלאומית 015 . השופט כותב בין היתר בהחלטתו:

■ “מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (רת”ק 1145-01-17), בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בהרצליה (ת”ק 42665-01-16), שדחה את תביעת המבקש לפיצוי בגין מסרונים שנשלחו לו, לטענתו, בניגוד לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ”ב – 1982.

■ “בבקשה זו המבקש טוען כי המשיבה מהווה ‘מפרסם’, כהגדרתו בסעיף 30א לחוק. זאת, מכיוון שלמשיבה אין רישיון ספציפי המתיר לה לשגר מסרונים, ולפי המבקש, לא ניתן להסתפק ברישיון כללי כדי להיכנס בגדרי החריג להגדרה החוקית של ‘מפרסם’. המבקש אף ביקש לצרף אסמכתא בעניין זה, שלא הוגשה בהליכים הקודמים.

■ “אינני מביע עמדה באשר למצב המשפטי בדבר סוג הרישיון הנדרש כדי להיכנס בגדרי החריג להגדרת המפרסם. שאלה זו אינה בהכרח פשוטה, וכדי להשיב עליה יהיה צורך לתת את הדעת לתכליות החוק, בדגש על תכלית צמצום תופעת הספאם … בהקשר זה, אף אין לשלול את האפשרות, ואינני מביע כל עמדה, כי שניים עשויים לבצע יחדיו את מלאכת הפרסום, כהגדרתה בחוק.

■ “ואולם, אנו מצויים בדיון בגלגול שלישי, ויש לבחון את טיב הראיות שהיו מונחות בפני הערכאה הדיונית. אין מקום להתמקד בשלב זה בטענות ובראיות חדשות שהמבקש מעוניין להוסיף בבקשת רשות הערעור. בהקשר זה, יושם אל לב כי בית-המשפט לתביעות קטנות ציין כי הטענות שהעלה המבקש במסגרת כתב התביעה מטעמו לא היו בהירות. אף הראיות שהוצגו היו ‘חלקיות ובלתי שלמות’, ולא אפשרו לקבוע מסמרות בדבר היקף הרישיון שקיבלה המשיבה. בית-המשפט המחוזי דחה גם כן את בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש, בקובעו כי לא נפלה טעות בהחלטת הערכאה הדיונית בהתאם לראיות שהונחו בפניה. אם כן, ברי כי ישנו פער ברור וניכר בין הטענות והראיות שהניח המבקש בפני ערכאות קמא, לבין הטענות והראיות שמבקשות להתברר במסגרת הליך זה.

■ “ואדגיש. ייתכן כי במישור הכללי הסוגיה העולה בבקשה עשויה לעורר שאלה משפטית. בבית-המשפט לתביעות קטנות מתנהלות תביעות חשובות, שמעוררות שאלות הראויות לדיון. אף אין להתעלם מן האופי הלא-פרוצדורלי שמאפיין את בית-המשפט האמור. עם זאת, לא השתכנעתי כי נפלה טעות בפסק דינה של הערכאה דיונית, על סמך החומר שהוצג בפניה. מעיון בבקשה המונחת בפניי מתבהר כי המבקש מעוניין בהזדמנות נוספת לטעון טענות חדשות במסגרת תביעתו. לא הונח הסבר מניח את הדעת לסיבה שבגינה לא נטענו הטענות האמורות בפני בית המשפט לתביעות קטנות, ותעיד על כך הבקשה לצירוף אסמכתא שהוגשה במסגרת בקשה זו”.

הידיעה המלאה שפירסמתי כאן באתר ב- 24.3.2017:

העליון דחה בקשה לרשות ערעור נגד השקמה אן.ג’י.אן תקשורת בינלאומית 015; קיבל קביעת ערכאות נמוכות כי החברה הפיצה מסרונים עבור אחרים אך אינה נחשבת כ”מפרסם”

בית-המשפט העליון דחה בקשה לרשות ערעור [רע”א  10163/16] נגד חברת  אן.ג’י.אן תקשורת בינלאומית 015. המבקש הגיש תביעה על סך 1,000 ₪ לבית-המשפט לתביעות קטנות בירושלים (ת”ק 2850-11-15) נגד השקמה אן.ג’י.אן תקשורת בינלאומית 015 ונגד אור הקסם בע”מ . זאת לאחר שקיבל למכשיר הטלפון הנייד שברשותו מסרון אחד שהכיל דבר פרסומת מטעם אור הקסם 2, בלא הסכמתו כשהמסרון הופץ בידי חברת הטלקום. כבוד הרשם אופיר יחזקאל דחה את התביעה ביולי 2016.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה לבית-המשפט המחוזי בירושלים (רת”ק 39921-07-16). כבוד השופט דניאל דחה בנובמבר 2016 את הבקשה. יחד עם זאת נאמר בסוף פסיקתו כי “בנסיבות העניין, ומשהמשיבה לא פעלה ביעילות הראוייה לטעמי להסרת המבקש מרשימות התפוצה … לא יינתן צו להוצאות”.

כבוד השופט ניל הנדל מבית-המשפט העליות כותב בין היתר בפסק דינו: “…בית-המשפט לתביעות קטנות דחה את תביעת המבקש בקובעו כי המשיבה, שעוסקת במתן שירותי הפצה למסרונים, אינה מהווה ‘מפרסם’ כהגדרתו בסעיף 30א(א) לחוק. זאת מכיוון שהיא נכנסת בגדרי החריג המופיע בסיפא של הסעיף של ביצוע ‘בעבור אחר, פעולת שיגור של דבר פרסומת כשירות בזק לפי רישיון כללי’.

“במסגרת בקשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי, המבקש הגיש גם בקשה לצרף ראיות בדבר רישיון המשיבה. בית המשפט קמא דחה את הבקשה לצירוף ראיות באומרו כי היה עליהן להיפרש בפני הערכאה הדיונית. כן דחה, כאמור, את הבקשה לרשות ערעור”.

לדברי שופט העליון הנדל, “בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי מצריכה טעם מיוחד החורג מגבולות התיק הקונקרטי בגינו מוגשת הבקשה. אין זה המקרה. העניין נדון לאשורו בפני הערכאה הדיונית ונבחן בשנית בפני בית-המשפט המחוזי. לא נפל כל פגם בהחלטות אלה שבהן הוכרע כי המשיבה – שאך סיפקה תשתית לשיגור מסרונים ולא פרסמה את שירותיה באמצעות המסרון – אינה נכנסת להגדרה החוקית של ‘מפרסם’. באשר לשאלת קיומו של רישיון חוקי לפעולת המשיבה, הרי שתשתית לבחינת שאלה זו לא הונחה בפני הערכאות קמא, ואין מקומה להתברר במסגרת בקשה זו”.

השופט הנדל מציין כי “… לא מצאתי מקום לקבל את הבקשה לעיכוב הליכים בבקשת רשות הערעור שבפניי עד אשר תוכרע בקשת רשות ערעור על תיק אחר (רע”א 2035/17 מירום נ’ השיקמה אן.ג’י.אן תקשורת בינלאומית 015 בע”מ) … ברי כי אין בכך כדי להביע דעה באשר לסיכויי קבלתה של בקשת רשות ערעור בהליך אחר, אם זו תוגש”.