סקירה משפטית: ניהול מרשמי שמות מתחם לאומיים מתבצע בד”כ בידי גורמים פרטיים ולא ממשלתיים; עם זאת, נותרו סמכויות מסוימות המאפשרות התערבות המדינה לגבי ניהול המרשמים

וועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת בראשות ח”כ אורי מקלב תקיים ביום שני 2 בינואר 2017 דיון בנושא איגוד האינטרנט הישראלי.

לקראת הדיון הכינה הלשכה המשפטית של הכנסת דו”ח (עפ”י הזמנת ח”כ נחמן שי) שכותרתו “מרשמי שמות מתחם (Domain Names) – סקירה משווה“. מודגש כי המסמך הוא סקירה משפטית משווה ואינו חוות דעת משפטית. את המסמך כתבה עו”ד גלעד נוה, ממונה (חקיקה ומחקר משפטי( והוא אושר ע”י עו”ד הודיה קין, ממונה בכירה (חקיקה ומחקר משפטי).

“במסגרת הבקשה התבקשנו לבחון ספציפית את ההסדרה בבריטניה ובארה”ב בנושא זה. המסמך בוחן האם קיימת הסדרה ייחודית בחקיקה הזרה שנסקרה בנושא מרשמי שמות מתחם, כמו גם האם מרשמים אלה מנוהלים או כפופים לרשות ממשלתית כלשהי או שהם מנוהלים בדרך אחרת. לשם שלמות התמונה סקרנו גם את ההסדרה בארגונים הבינלאומיים הרלבנטיים, כמו גם בגרמניה ובהודו”.

“מבדיקתנו עולה כי הארגונים הבינלאומיים שעוסקים בתחום זה פועלים על בסיס התפיסה כי נושא השימוש באינטרנט בכל הרמות צריך להיות חופשי מהשפעות פוליטיות ולטובת הציבור בכללותו.  כמו כן, בפועל, בכל המדינות שנסקרו (ארצות הברית,  בריטניה, גרמניה והודו) הניהול של מרשמי שמות המתחם הלאומיים מתבצע בידי גורמים פרטיים ולא בידי גורמים ממשלתיים.  לעתים גורמים אלה הם תאגידים מסחריים, לעתים הם תאגידים ללא כוונת רווח ולעתים איגוד של ספקי שירותי אינטרנט שעוסקים גם בתחום ניהול הרישום של שמות מתחם. יחד עם זאת, בחלק מהמדינות שנסקרו נותרו סמכויות מסוימות המאפשרות התערבות בנושא ניהול המרשמים בידי המדינה. כך, לדוגמה, בארצות הברית נותרו סמכויות פיקוח ובקרה בנושא הרישום של שמות מתחם שמיועדים לשימוש של קטינים בידי המדינה. כמו כן, במדינות השונות שנסקרו נמצא כי נקבעו הוראות מפורטות ברגולציה הוולונטרית של הגורמים הפרטיים שמנהלים את המרשם בנושאים מגוונים, לרבות דרכי ההסמכה של רשמים, ההליכים לרישום שמות מתחם (תשלום אגרה, משך הרישום וכדומה), מדיניות יישוב סכסוכים בנושאי רישום שמות מתחם ועוד”.

“(…) לפי איגוד האינטרנט הישראלי, כיום, במרבית מדינות העולם המערבי הניהול של מרשמי שמות מתחם נעשה בידי גופים נייטרליים, ללא מטרות רווח, שלא כפופים לשיקולים פוליטיים או מסחריים. מבדיקתנו  עולה כי במדינות שנבדקו (ארצות הברית, בריטניה, גרמניה והודו)  המרשמים הלאומיים אכן מנוהלים באמצעות גורמים פרטיים מסוגים שונים (חברות לתועלת הציבור וללא כוונת רווח בבריטניה ובהודו, גורמים מסחריים בארה”ב, איגוד של ספקי שירות בגרמניה). במדינות שנסקרו, הבסיס לניהול המרשמים הוא לעתים מכוח חקיקה ולעתים מכוח התקשרויות או מזכרי הבנות, בין עם המדינות ובין עם הגופים הבינלאומיים הרלבנטיים” [ההדגשות – במקור].