הוגשה עתירה מינהלית נגד משרדי הביטחון והחוץ המבקשת לעצור את הייצוא הביטחוני הישראלי לפיליפינים

לבית-המשפט המחוזי בתל אביב הוגשה השבוע עתירה מינהלית (עת”מ) נגד משרדי הביטחון והחוץ המבקשת לעצור את הייצוא הביטחוני הישראלי לפיליפינים.

על העת”מ חתומים 55 עותרים והיא הוגשה באמצעות עו”ד איתי מק [המוגדר בעתירה כ”עורך דין ופעיל חברתי בתחום זכויות האדם, ובפרט בנושא הגברת השקיפות והפיקוח הציבורי על סחר בנשק והקשרים של מדינת ישראל עם משטרים המבצעים פשעים נגד האנושות, פשעי מלחמה והפרות חמורות של זכויות אדם” ובאתר זה פורסמו מספר עתירות שהגיש].

היא הוגשה נגד רחלי חן ראשת אגף הפיקוח על ייצוא ביטחוני, נגד שר הביטחון בנימין נתניהו, משרד הביטחון וישראל כ”ץ מ”מ שר החוץ.

בעתירה מתבקש בית-המשפט להורות לראשת אגף הפיקוח “להפעיל את סמכותה הקבועה בחוק הפיקוח על ייצוא ביטחוני,  תשס”ז – 2007  , ולהורות על ביטול או התליית רישיונות הייצוא הביטחוני שנתן אגף הפיקוח על ייצוא ביטחוני (אפ”י) לפיליפינים, המשמש ו/או העלול לשמש את כוחות הביטחון שם בביצוע הפרות חמורות של זכויות אדם ושל החוק הבין לאומי,  ובהתאם גם להימנע מלתת רישיונות ייצוא ביטחוני חדשים”.

העותרים טוענים בעתירתם כי נשיא הפיליפינים הנוכחי רודריגו דוטרטה הינו רוצח המונים ותומך באונס, בירי באיבר המין של נשים ובהפצצת בתי ספר של המיעוטים הילידיים, וכן השווה את עצמו להיטלר. מאז שדוטרטה נכנס לתפקידו כנשיא בחודש יוני 2016, במסגרת ‘המלחמה בסמים’, המשטרה הפיליפינית הוציאה להורג ללא משפט כ- 12,000 איש. בדרך כלל מדובר ברעולי פנים המגיעים לשכונות העוני אשר תופסים גברים ונערים והורגים אותם ביריות.

“למרבה הצער, כידוע, המהלך של דוטרטה לפתור בעיות פוליטיות וחברתיות ולבצע הנדסה חברתית, באמצעות הרג מהיר של המונים, אינו המקרה הראשון בהיסטוריה. גם העובדה שהקהילה הבין-לאומית שותקת או מגנה את ההרג רק בקול חלש, אף היא אינה חדשה.

“למרות זאת, צפוי כי במוקדם או במאוחר ייקבע ע’י הקהילה הבין-לאומית והאו”ם, שדוטרטה וכוחות הביטחון שלו מבצעים במסגרת ‘המלחמה בסמים’ פשעים נגד האנושות – ובכל מקרה, מדובר בהפרות חמורות ביותר של החוק הבין-לאומי ושל זכויות האדם והאזרח הבסיסיות בפיליפינים”.

עוד אומרים העותרים כי מאז בחירתו של דוטרטה לנשיאות, מדינת ישראל מכרה נשק רב לכוחות הביטחון האחראים לפשעים בפיליפינים, במסגרת ‘המלחמה בסמים’. “בעוד שמשרדי החוץ והביטחון בוחרים לשקר לציבור הישראלי בטענת שווא כי מדובר במידע סודי שלא ניתן לגלותו, פרטים רבים על הייצוא הביטחוני הישראלי פורסמו בפיליפינים ע’י משרד הביטחון, זרועות הביטחון וסוכנות הידיעות הממשלתית.

“בתחילת חודש ספטמבר האחרון, דוטרטה הגיע לביקור רשמי במדינת ישראל, וחשף בפגישתו עם נשיא המדינה ראובן ריבלין, את התנהלותם המבישה של משרדי החוץ והביטחון. דוטרטה אמר בפני הנשיא והעיתונאים הישראלים והבין-לאומיים שנכחו שם, כי הוא הורה לכוחות הביטחון שלו לרכוש נשק רק מישראל, מאחר שלהבדיל מארה”ב, גרמניה ואפילו סין, מדינת ישראל אינה מציבה שום מגבלות.

“מעבר לשאלת חוקיות המשך הייצוא הביטחוני הישראלי לפיליפינים, המוסר והשכל הישר קובעים כי לא ייתכן שנשק ישראלי ישמש כדי להוציא להורג המוני עניים בשכונות עוני ברחבי הפיליפינים.

“מלכתחילה, אין סיבה לכך שמשטרה אזרחית במדינה כלשהי תרכוש רובי תבור וגליל ומקלעי נגב, אלא אם מדובר בכוח צבאי שנועד לבצע פעולות צבאיות נגד אזרחים ואזרחיות. למעשה, משרדי החוץ והביטחון ומדינת ישראל עוזרים לדוטרטה לערער את החוקה הפיליפינית שנקבעה לאחר המעבר לדמוקרטיה בשנת 1987, לפיה המשטרה שם אמורה להיות כוח אזרחי ולא צבאי.

“מצער שחוזרת ההיסטוריה של מעורבות משרדי החוץ והביטחון ומדינת ישראל בפיליפינים: מדינת ישראל תמכה ממושכות במשטר של הדיקטטור הפיליפיני פרדיננד מרקוס. בתקופת שלטונו בין השנים 1965-1986, כוחות הביטחון, ‘חוליות מוות’ ומליציות קיבלו אימונים ונשק מישראלים, בעוד שאלפי אזרחים נרצחו ועשרות אלפים נעצרו ועונו.

“ככל שהפיליפינים תידרדר בחזרה לימים של המשטר הצבאי של מרקוס, כפי שהציע דוטרטה מספר פעמים, עלולה להיות למשרדי החוץ והביטחון ולסוחרי הנשק הישראלים תרומה ‘מכובדת’ לכך”.

= = = = = = = = = = = = = =

ב- 5.3.2019 ניתן פסק דין של בית-המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בעתירה למתן צו על תנאי [בג”ץ 8408/18]. כבוד השופט נועם סולברג כתב בו:

“עניינה של עתירה זו בבקשת העותרים להורות למשיבים ליתן טעם, מדוע לא יבוטלו או יותלו רישיונות היצוא הביטחוני שנתן אגף הפיקוח על יצוא בטחוני לפיליפינים, ומדוע לא ימנע מהוצאתם של רישיונות חדשים.

“העותרים הגישו את העתירה ביום 28.11.2018; וביום 28.1.2019 הגישו המשיבים בקשה מוסכמת לקביעת מועד דיון בתיק, זאת ‘בשים לב לכך שעתירות שעניינן במאטריה דומה לעתירה דנן נדונו בעבר בפני הרכב’. בהחלטה מיום 29.1.2019 נעתרתי לבקשת המשיבים וקבעתי, כי העתירה תובא לדיון בפני מותב תלתא.

“ביום 22.2.2019 הגישו העותרים בקשה למחיקת העתירה, כך שיתאפשר להם להגישה בבית-המשפט לעניינים מינהליים ‘בהקדם האפשרי שכן מדובר בפיקוח נפש’. בקשתם נומקה בכך שביום 20.2.2019 ניתן פסק דין הקובע, כי ‘הליך שעניינו בהחלטה, או בהיעדר החלטה של רשות לפי חוק הפיקוח נתון לסמכותו של בית-המשפט לעניינים מינהליים’ (בג”ץ 1294/19 אורגל נ’ ראשת אגף הפיקוח על ייצוא ביטחוני (20.2.2019)). אכן, משניתן פסק הדין, דינה של העתירה להידחות על הסף. יהיה להם יומם, לעותרים, בבית-המשפט לעניינים מינהליים.

“העתירה נדחית אפוא על הסף. בנסיבות העניין, לא נעשה צו להוצאות; האגרה תושב לעותרים בהתאם לתקנות”.