הוגשה עתירה לבג”צ בדרישה לחשוף את המסמכים מהתמיכה של המוסד במליציות נוצריות במלחמת האזרחים בלבנון

לבית-המשפט העליון הוגשה עתירה למתן צו על תנאי נגד המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים ונגד מרכזת פניות הציבור במשרד ראש הממשלה.

העתירה קוראת לחשוף את המסמכים מהתמיכה של המוסד במליציות נוצריות במלחמת האזרחים בלבנון. בעתירה, שהוגשה באמצעות עו”ד איתי מק, נטען כי סירוב המוסד לחשוף לציבור את המסמכים שאותרו על ידיו לוקה בחוסר סבירות קיצוני; המוסד לא שקל את השיקולים הרלוונטיים ובכלל זה את האינטרס הציבורי העצום והזכות למידע; וכן המוסד מפר את חובותיו לפי הוראות תקנות הארכיונים (עיון בחומר ארכיוני המופקד בגנזך), תש”ע – 2010, כללי המשפט המינהלי והפסיקה.

יצויין כי ביום רביעי (14.10.2020) ניתנה החלטה של כבוד השופט יוסף אלרון מבית-המשפט העליון בה הורה למשיבים להגיב על העתירה וזאת עד ליום 12 בנובמבר 2020.

לדברי העותרים, חלפו כ- 40 שנים מאז שהמוסד היה אחראי על התמיכה של מדינת ישראל במיליציות נוצריות רצחניות שביצעו זוועות במלחמת האזרחים בלבנון, בין השנים 1975-1982. למרות זאת, המוסד עדיין סבור לדבריהם שזכותו להמשיך להסתיר מהציבור את המידע בנוגע כך “מטעמים ביטחוניים”.

“בשל אינטרסים שונים של מדינת ישראל, המוסד תמך במליציות הנוצריות בלבנון בזמן מלחמת האזרחים, באמצעות מתן הדרכה, אימונים, נשק וכסף. זאת אף שידע היטב כי הן מבצעות זוועות כלפי חברי מליציות אחרות, וכן נגד פעילים פוליטיים, אזרחים ואזרחיות שהשתייכו לקבוצות פוליטיות, דתיות, לאומיות ואתניות יריבות”, אומרים העותרים.

הטבח במחנות הפליטים הפלסטינים סברה ושתילה שאירע בספטמבר 1982, עורר זעקה במדינת ישראל ובעולם אשר הובילה להקמת ועדת החקירה לחקירת האירועים במחנות הפליטים בביירות (“ועדת כהן”). ואולם, היה זה רק אירוע אחד בשרשרת של אירועי טבח, הוצאות להורג, חטיפות, היעלמויות, חיתוך איברים והתעללות בגופות ע”י המליציות הנוצריות.

אחד ממקרי הטבח הגדולים התרחש בתל אל-זעתר, כשש שנים לפני הטבח בסברה ושתילה. כך תיארה ועדת כהן: “באוגוסט 1976 נכבש על ידי הכוחות הנוצריים מחנה הפליטים תל אל-זעתר בביירות, שבו התבצרו מחבלים פלסטינים, ואז נטבחו אלפי פליטים פלסטינים. כל מעשה טבח גרר אחריו מעשי נקם בעל אופי דומה. מספר הקורבנות של מלחמת האזרחים נאמד בקרוב למאה אלף הרוגים, ביניהם מספר רב של אזרחים ובהם גם נשים וילדים”.

ראש אמ”ן לשעבר, יהושע שגיא, העיד בפני ועדת כהן: “הם רצחו כל הזמן. אנשים כמו סמיר ג’עג’ע, אלי חבייקה וקוברה (רוברט חאתם, מפקד יחידת שומרי הראש) ידעו לרצוח פלסטינים ואחרים בלי שמישהו יגיד להם לעשות זאת”.

העותרים מציינים בעתירתם כי במהלך מלחמת האזרחים בלבנון אכן בוצעו זוועות גם בנוצרים אך כפי שנכתב בדו”ח ועדת כהן “כל מעשה טבח גרר אחריו מעשי נקם בעל אופי דומה”, ולפיכך לא היה בכך די כדי להצדיק את תמיכת המוסד במליציות הנוצריות ובמעגל הדמים.

העותרים סבורים כי “הפרשה העלומה צריכה לצאת לאור כדי שיהיה אפשר לעשות מעט צדק עם קורבנות המליציות הנוצריות ומלחמת האזרחים בלבנון באמצעות חשיפת האמת, וכן כדי לאפשר דיון והפקת לקחים ציבוריים שעשויים למנוע את המשך התמיכה מצד המוסד ומדינת ישראל בכוחות ביטחון ומיליציות ברחבי העולם המבצעים זוועות”.

העתירה הוגשה על-ידי פעילות ופעילי זכויות האדם ניצה אמינוב, חנה בר”ג, ד”ר ישי מנוחין, יעל אגמון, נורה בנדרסקי, ד”ר מאיה רוזנפלד, אור בן דוד, יונתן גר, ד”ר ג’וליה צייטין, עופרה עופר אורן, פרופ’ רות הכהן פינצ’ובר, איה גבריאל, רעיה רותם, ד”ר רוחמה מרטון, מוסי רז, אמנון לוטנברג, מיקי פישר, פרופ’ גדעון פרוידנטל, עומר ארוילי, יאיר בונצל, מארי בונצל, עדי בונצל, אריאל נייזנה, ד”ר שני פייס, נעמי שור, נורה גרינברג, סא”ל (מיל’) תולי עמית פלינט, נפתלי אורנר, פרופ’ נורית פלד אלחנן, רחל חיות, פרופ’ בן ציון מוניץ, עירית הלביא, אבישי הלביא, קלאודיו קוגון, ד”ר יונתן ניסים גז, שירה יהב, רוני סגולי, עדית ברסלאור, נוני טל, פרופ’ יגאל ברונר, ורדה חלד, ד”ר צביה שפירא, שירלי נדב, תאיה גוברין-סגל, ירדן שפר, ד”ר סנאית גיסיס, מיאקו גליקו, דפנה בנאי, סיגל קוק אביבי, יהודית אלקנה, גיא בוטביה, שושנה לונדון ספיר, תמר כהן, צילי גולדנברג, ד”ר גלעד ליברמן, איתמר פיגנבאום, גליה ברנד, דליה קרשטיין, גיא הירשפלד, ד”ר אליוט כהן, נעמי קירשנר, אלי אמינוב, דניאלה יואל, ד”ר בטינה בירמנס, זהבה גרינפלד, עפר ניימן, יואב הס, נפתלי ספיר, ד”ר חנה ספרן, חיה אופק, ורד ביתן, שאול צ’ריקובר, חיים שוורצנברג, פרופ’ ורוניקה כהן, גדי  שניצר, סמדר יערון, אמיר ביתן, עודד אפרתי, ג’סיקה נפומנש ושרון גמזו.