הוגשה עתירה לבג”ץ נגד דואר ישראל ונגד משרד התקשורת

התאחדות בעלי המלאכה והתעשייה בישראל – המרכז הארצי הגישה לבית-המשפט בעליון ביושבו כבית-דין גבוה לצדק עתירה למתן צווים על תנאי ולקביעת דיון דחוף נגד חברת דואר ישראל ונגד משרד התקשורת.

כבוד השופט ניל הנדל הורה ב- 2.11.2020 כי “המשיבים יגישו תגובתם לעתירה בתוך 30 ימים”.

העתירה הוגשה באמצעות עו”ד ערן שפינדל וגיל קמר. מדובר בהמשך לעתירה קודמת שהוגשה נגד שני הגורמים הללו בחודש יולי השנה.

בג”ץ מתבקש בין השאר להוציא צו על תנאי נגד משרד התקשורת אשר נדרש להפעיל סמכויותיו לפי חוק הדואר ולהגביל את רישיון חברת הדואר “באופן שלא יאפשר לה להוסיף וליתן את שירותי ‘ישיר למשרד’ המוצעים על-ידה, וזאת בשל הפרותיהם המתמשכות של חוק הדואר, התקנות שהותקנו מכוחו ותנאי הרישיון הכללי מכוחו היא פועלת (לרבות חריגה מתיק השירות שאושר לה), סטייתה מן התמחור שנקבע לה ואף מגבולות המחיר הסביר, ופגיעתה באינטרס הציבור בתחרות כלכלית הוגנת ובזכויותיהם המוגנות של העוסקים בענף הדפוס המאוגדים אצל העותרת”.

באשר לקביעת מועד לדיון בעתירה, מבקשת העותרת כי “נוכח מהותה של העתירה שעניינה פגמים קשים בהתנהלותה של חברת הדואר – בכל הנוגע לשירותי ‘ישיר למשרד’ ותמחורם (ולאור אוזלת ידו של משרד התקשורת, האמון על העניין, בכל הנוגע לרישוי חברת הדואר ופיקוח עליה), אשר פוגעים בציבור גדול של בעלי עסקים בישראל, יתבקש בית-המשפט הנכבד, כבר עתה, לקצוב מועד קצר להגשת תגובת המשיבים, ומייד לאחר מכן, לקבוע דיון דחוף בעתירה, במועד קרוב ככל הניתן.

“כידוע, רוב מוחלט של בתי-הדפוס בישראל, נכללים בקטגוריה של עסקים קטנים וזעירים, המתקשים להתמודד עם המשבר הכלכלי הפוקד אותם בימים אלו, בעקבות מגיפת קורונה. בנסיבות אלו, כניסת חברת הדואר כמתחרה ישיר בענף בתי-הדפוס, וביסוס מעמדה ככזה עלולה להוביל בתי-דפוס רבים לאבדון, ולסגירת מפעל חייהם. גם מטעם זה, מבקש בית-המשפט הנכבד לקבוע סדרי דין יעילים לבירור העתירה דנן“.

העתירה הנוכחית כמו קודמתה עוסקת בכניסת הדואר לתחרות בשירותים הניתנים ע”י בתי-הדפוס בארץ (המאוגדים אצל העותרת) “וזאת בניגוד לדין ותוך פגיעה קשה בתחרות ההוגנת בשוק הדפוס”.

“שעה שחברת הדואר קיבלה ממדינת ישראל את ההסכמה הייחודית להנפיק ולמכור בולים, הרי שבהצעת מוצרים זהים לאלה המוצעים ע”י בתי-הדפוס, תוך הצגת תמחיר בלתי חוקי, בלתי סביר וטורפני, פגעה חברת הדואר באופן ממשי ביכולת בתי-הדפוס להתפרנס ממשלח ידם”.

העתירה הקודמת [בג”ץ 4617/20] נדחתה בנימוק שהיה על העותרת לפנות (שוב) אל משרד התקשורת בנושא הנדון בטרם הגשת העתירה לבית-המשפט.

אשר על כן, יומיים לאחר מתן פסק הדין בעתירה הקודמת שבה העותרת ופנתה אל משרד התקשורת. “מחלופת התכתובות והפניות בין הצדדים עולה כי משרד התקשורת שב ונמנע מלקיים בירור מעמיק וליתן מענה ענייני לפניית העותרת. לא זו אף זו, לאחר תגובתו הלקונית של משרד התקשורת לפנייתה הראשונה של העותרת לאחר מתן פסק הדין (אשר לקתה אף היא, בהיעדר התייחסות לגופו של עניין), חזרה ופנתה העותרת למשרד התקשורת שנית, כאשר פנייתה האחרונה (מיום 18.8.2020) נותרה בלא מענה כלל“.

כתב העתירה מצביע על שלושה כשלים של משרד התקשורת בכל הנוגע למיצוי ההליך הנוסף (לאחר מתן פס”ד בעתירה הקודמת):

+ המשרד סבר שהעותרת היא זו ש”נדרשת (כביכול) לספק לו מידע אודות הנעשה בחברת הדואר לרבות בכל הנוגע למנגנון קבלת ההחלטות שם”.

+ “מקום בו העותרת הציגה בפני משרד התקשורת מידע מעודכן ורלבנטי בנוגע להמשך פעילותה הדורסנית של חברת הדואר בבתי-הדפוס בישראל – ומידע זה לא הוביל את משרד התקשורת למצות את בירור הטענות”.

+ “מקום בו התעלם משרד התקשורת מפנייתה האחרונה של העותרת”.

בהמשך כתב העתירה נאמר בין היתר כי “[…] חברת הדואר הצדיקה בפני הגורמים הממונים במשרד [התקשורת] את התנהלותה, תוך זריית חול בעיניהם, כאילו היה מדובר

בכשל נקודתי, ואין כך הוא. המשרד אומנם הינחה לקיים פיקוח על התנהלות חברת הדואר, כפי שהוא מחוייב לעשות ממילא עפ”י דין, ואולם – נכון לעת הזו – מוסיפים ומשווקים שירותי ‘ישיר למשרד’ בתמחור בלתי חוקי ובלתי הוגן כאמור, הפוגע אנושות בתחרות בענף הדפוס.

“מכך משתמע כי לא זו בלבד שסמכויותיו הרגולטוריות של המשרד בכגון דא הופעלו באופן לוקה הראוי לביקורת שיפוטית, הרי גם סמכויות הפיקוח הנתונות לו על פעולות חברת הדואר אינן מופעלות באופן סביר ואפקטיבי”.

“[…] משרד התקשורת, האמון על אסדרת פעולתה של חברת הדואר ועל הפיקוח עליה, אשר היה אמור למנוע מלכתחילה מצב זה, לא השכיל לעשות כן; ואף משהוצפה הבעייתיות בפניו בפנייתה של העותרת – הוסיף ונמנע מלקיים ביקורת ראוייה, באופן שמצב הדברים הפסול מוסיף, נשנה ומתמשך”.

בסיום העתירה נאמר כי “משעה שהפגיעה במשלח ידם של בעלי בתי-הדפוס גדלה והולכת, ויש ביניהם כאלה אשר לא יהיה באורך נשימתם הכלכלית להכילה עוד זמן רב ועלולים לקרוס, מתבקשת ההתערבות באופן הדחוף ביותר, על-מנת שהנושא יוסדר בתוך פרק זמן סביר ובטרם ייגרמו נזקים בלתי הפיכים”.

[הערה: כל ההדגשות בידיעה זו מופיעות כך באופן זהה בטקסט המקור].