הוגשה לעליון בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של המחוזי בו נקבע שיתוף פוסט בפייסבוק מהווה “פרסום” לפי חוק לשון הרע

לבית-המשפט העליון הוגשה בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 16.1.2019 שניתן על-ידי סגני הנשיא י’ שנלר ו-ק’ ורדי והשופטת ע’ רביד.

המדובר בתיק בית-המשפט המחוזי בתל אביב יפו [בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים] ע”א  35757-10-16 בתביעה של חברת נידיילי תקשורת בע”מ נגד יואל שאול וגלית שאול.

תיק זה היה ערעור על פסק דין של בית-משפט השלום בתל אביב יפו (כבוד השופט עודד מאור) מיום 4.8.2016 [תיק ת”א 19430-03-14] בו נדחתה תביעתה של חברת נידיילי תקשורת בע”מ לפי חוק איסור לשון הרע.

כבוד שופטת בית-המשפט העליון דפנה ברק-ארז קבעה ב- 17.2.2019 כי “הבקשה לרשות ערעור והבקשה לעיכוב ביצוע מצריכות תשובה. המשיבה תגיש תשובתה עד ליום 4.3.2019”.

יומיים לאחר מכן, ב- 19.2.2019, ניתנה החלטה נוספת ע”י השופטת בה נאמר כי “לנוכח הסכמת המשיבה, ניתן בזאת צו לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי עד למתן החלטה אחרת.  בנסיבות העניין, ובהתחשב בעיכוב הביצוע, ניתנת למשיבה ארכה עד ליום 4.5.2019”.

חברת נידיילי תקשורת בע”מ [המוציאה לאור של עיתון שבועי בשם “המקומון רמת גן גבעתיים”] ניהלה את ההליכים בשלום ובמחוזי נגד יואל שאול וגלית שאול “בטענה כי אלה יצרו ופירסמו פירסומים משמיצים ומכפישים נגד המקומות ברשת החברתית Facebook”.

ב- 24 בינואר 2019 פירסמה פרקליטות המדינה הודעה לעיתונות שכותרתה: ביהמ”ש המחוזי אימץ את עמדת היועץ המשפטי לממשלה וקבע כי ביצוע פעולה של חיבוב (“Like”)  בפייסבוק איננה מהווה “פרסום” לפי חוק איסור לשון הרע, בעוד שפעולה של שיתוף (“Share”) אכן מהווה “פרסום”.

בהודעת הפרקליטות נאמר בין היתר כי “ביהמ”ש המחוזי בת”א, אשר ביקש מהיועץ המשפטי לממשלה להביע את עמדתו בסוגיה לאור חשיבותה הציבורית. בפסק דינו אימץ ביהמ”ש המחוזי את עיקר עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה וקבע כך:

לגבי החיבוב (Like) חילק ביהמ”ש את הפעולה לשני חלקים נפרדים: הראשון הוא סימון ה”חיבוב” על הפרסום המקורי כך שהמפרסם המקורי וכל חבריו נחשפים לחיבוב. השני הוא השלב שבו פעולת החיבוב והפרסום המקורי נחשפים לחבריו של מבצע פעולת החיבוב.

ביהמ”ש קבע כי בשלב השני עשויה פעולת החיבוב לגרום לכך שהפרסום ייחשף לקהל נוסף וחדש, בהתאם לאלגוריתם של הרשת החברתית, אך “לא ניתן לקבוע כי פעולת החיבוב הינה פעולה אקטיבית אשר תביא בהכרח להגדלת מעגל הנחשפים”.

ביהמ”ש ייחס משקל רב, בהקשר זה, לכך שהמחבב בוחר לחבב ולא לשתף את הפרסום, חרף העובדה שעומדות מולו שתי אפשרויות פעולה. משמע, עצם העובדה שהמחבב “רק” חיבב ולא שיתף את הפרסום, מעידה על כך שלא הייתה לו כוונה לחשוף את הפרסום לקהל נוסף של משתמשים.

לגבי פעולת השיתוף קבע ביהמ”ש כי מדובר בפעולה של העברת דבריו של אחר לקהל נוסף, אשר נעשית באופן אקטיבי. עוד קבע ביהמ”ש כי תכלית פעולת השיתוף היא לחשוף את התוכן הלאה לאנשים נוספים, וכי הדבר אף משתמע מבחינה לשונית, מהמנוחים “חיבוב” לעומת “שיתוף”.

בכל הנוגע לפעולת ה”תגובה”, ביהמ”ש קבע כי הנושא נמצא מחוץ לגדרי הדיון בפסק-הדין הנוכחי, וכן הזכיר כי בעבר נקבע כי “תגובה” לפרסום בפייסבוק יכולה להוות “פרסום” לפי חוק איסור לשון הרע.

בפסק הדין התייחס בית-המשפט לשיקולים השונים אותם יש לשקול, ובעיקרם האיזון בין חופש הביטוי והחשש מפני תביעות “השתקה”, לבין הצורך במתן סעד לציבור של נפגעים, אשר עשויים להיפגע מפרסומים מעוולים ברשתות החברתיות, אשר הפכו זה מכבר ל”כיכר העיר” החדשה. עוד סקר ביהמ”ש את השאלה של “פרסום משני” כפי שזו באה לידי ביטוי במשפט העברי ובמשפט הזר.

בסופו של יום קבע ביהמ”ש המחוזי, כי ביצוע פעולה של “Like” בפייסבוק איננה מהווה “פרסום” לפי חוק איסור לשון הרע, בעוד שפעולה של “Share” אכן מהווה “פרסום” לפי חוק זה.”