דיון וועדת השרים לחקיקה (6.5): שתי הצעות חוק נפרדות בעניין השידור הציבורי

וועדת השרים לענייני חקיקה תדון בישיבתה הקרובה ביום ראשון 6 במאי 2018 בשתי הצעות חוק נפרדות העוסקות בנושא השידור הציבורי.

בעבר פירסמתי כאן באתר ידיעות לגבי שתי הצעות החוק הללו:

ידיעה שפירסמתי כאן באתר ב- 27.2.2018:

יו”ר הכנסת יולי (יואל) אדלשטיין וסגני היו”ר אישרו ב- 26.2.2018 הנחה על שולחן הכנסת הצעת חוק (פ/5188/20) של חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר.

בדברי ההסבר להצעת החוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון – תקציב התאגיד והקצאת תקציב ייעודי לשידורי ספורט מרכזיים לכלל הציבור) נאמר כי “תקציבם של מרבית הגופים הממשלתיים, לרבות משרדי הממשלה, נקבע במסגרת הדיונים על תקציב המדינה ומשתנה משנה לשנה. היכולת לקביעת תקציב דינמי היא הכרחית נוכח השינויים הכלכליים, מצב קופת המדינה והתיעדוף שמבצעת הממשלה בחלוקת התקציבים בכל שנת תקציב.

“לפיכך, מוצע כי תקציב תאגיד השידור הציבורי יהיה מורכב מהכנסותיו לפי החוק, מהסכום הנוסף שהוא הסכום הנגבה לפי פקודת התעבורה על ידי משרד התחבורה והבטיחות בדרכים כתוספת לאגרת רישוי לרכב, ומסכום שייקבע במסגרת דיוני התקציב, כך שניתן יהיה לעדכנו בכל שנת תקציב.

“באשר לשידורי הספורט, מוצע בזאת להקצות לפחות רבע מהתקציב לרכישת שידורים בערוץ המרכזי לטובת שידור המשחקים המרכזיים בכדורגל ובכדורסל ומשחקי נבחרת ישראל באותם תחומי ספורט על מנת להנגיש את שידורי הספורט המרכזיים לציבור הרחב ללא תשלום”.

ידיעה שפירסמתי כאן באתר ב- 3.11.2015:

יו”ר הכנסת יולי (יואל) אדלשטיין וסגני היו”ר אישרו ב-2.11.2015 הנחה על שולחן הכנסת הצעת חוק (פ/2161/20) של חברי וחברות הכנסת שלי יחימוביץ’, מרב מיכאלי, מיקי רוזנטל וקסניה סבטלובה.

בדברי ההסבר להצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון – חירות הביטוי), התשע”ו–2015, התשע”ו – 2015 נאמר כי “תיקון זה נועד לעגן את חירות הביטוי וחופש העיתונות בשידור הציבורי, בחוק השידור הציבורי הישראלי, התשע”ד  – 2014, ולבטל את ההוראה בחוק זה, האוסרת על הבעת דעה אישית.

“הסעיף המוצע מגדיר באופן הנהוג בעולם המערבי, החופשי והדמוקרטי, את היסודות של חירות הביטוי השמורה לעיתונאים. איסור על הבעת דעה מעקר מכל תוכן את העבודה העיתונאית לסוגיה, הן בשידור ציבורי והן בכלי תקשורת בבעלות פרטית, בתקשורת המשודרת, המקוונת והמודפסת. איסור כזה מעניק בפועל בידי הממונים כלי חסר גבולות לדיכוי ולענישה של עיתונאים, שכן כמעט כל מילה נאמרת היא בגדר עמדה כלשהי.

“יודגש כי חירות הביטוי של העיתונאים אינה עומדת בסתירה לאתוס המקצועי של העיתונאים, לחובה  להגינות ולמקצועיות, ולצורך בהצגת מגוון דעות במדיום. ואולם, כל אמירה טומנת בחובה תפיסת עולם. ברור לכל בר דעת כי איסור הבעת דעה המעוגן בחוק הנוכחי, אינו מאפשר עבודה עיתונאית ולו הפשוטה ביותר, כגון שאילת שאלות, ביצוע תחקיר או מתן פרשנות להתרחשויות.

“חופש הביטוי של התקשורת הוא אחד היסודות הבסיסיים ביותר של משטר דמוקרטי, ועד כה לא עוגן במפורש בחקיקה בישראל. עיגונו כעת בחוק השידור הציבורי הישראלי יהווה סמן חיוני גם עבור כלי תקשורת אחרים. כמו כן, עיגון מפורש זה יגן על מקצועיותם ועל חובת הנאמנות של העיתונאים כלפי הציבור, כנגד לחצים המופעלים הן מידי בעלי כוח פוליטי והן מידי בעלי הון”.