דו”ח של IHS Markit: ישראל במקום ה- 11 באספקת נשק לאינדונזיה שהיא בעלת תקציב ההגנה החמישי במהירות הגידול שלו בעולם

07:25 20.11.2016

קטגוריות: צבא וביטחון

תגים: ,

Major suppliers to IndonesiaMarket share 2009-18, דו”ח של חברת המחקר IHS Markit  שפורסם ב- 31 באוקטובר 2016 אומר כי אינדונזיה היא כיום בעלת תקציב ההגנה החמישי במהירות הגידול שלו בעולם ומיקום זה יישמר בשנים 2016-2025 עם שיעור גידול שנתי מצטבר של 4.7%.

לדברי החוקרים, תקציב ההגנה של אינדונזיה חווה האטה אולם המדינה צפוייה לחזור לגידול רב בתקציב ההגנה שלה עד ליותר מ- 20 מיליארד דולר.

לאינדונזיה מחוייבות לגוון את ספקי הנשק שלה וזאת בשל דאגה שלה מפני תלות בספק אחד. בשנים 2009-2018 יותר מ- 30 מדינות צפויות לייצא כלי נשק וציוד בטחוני למדינה.

באותה תקופה, דרום קוריאה, רוסיה וצרפת יחדיו יהיו בעלות נתח שוק משותף של 53% מכלל שיווק הייצוא הביטחוני לאינדונזיה. את המחצית השנייה של השוק יחלקו כשלושים מדינות שמרביתן עם נתח של אחוז אחד או אף קצת פחות מכך. ישראל במקום ה- 11 באספקת נשק לאינדונזיה (יחד עם מספר מדינות אחרות שלכל אחת מהן נתח של 1% בייצוא הביטחוני למדינה).

בתוך כך, כפי שדיווחתי בחלון המבזקים של אתר זה, בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים בעניינים מינהליים נדחתה בקשת ערעור [עע”ם  4928/15] על פסק דין בבית-המשפט לעניינים מינהליים תל אביב-יפו (כב’ השופטת א’ כהן) בעת”ם 45436-11-14 מיום 21.6.2015.

העליון דחה את בקשת הערעור על ההחלטה לדחות עתירה להורות לראש אגף הפיקוח על ייצוא בטחוני, משרד הביטחון והממונה על חוק חופש המידע במשהב”ט להעביר לעותרים [פרופ’ יאיר אורון ועו”ד איתי מק] מידע הנוגע לייצוא ביטחוני ישראלי לשטח יוגוסלביה לשעבר, שהתקיים לטענתם בתקופה הרלבנטית למלחמה בבוסניה).

בית-המשפט העליון כותב בין היתר בהחלטתו כי “בפסיקתנו שבנו ועמדנו על הרציונלים העומדים ביסודו של חוק חופש המידע המאפשר קבלת מידע מרשות ציבורית, ודומה כי אין הכרח שנרחיב בדברים פעם נוספת. בקצירת האומר נציין כי הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית נועדה, בין היתר, להגשים עקרונות כמו חופש הביטוי; זכות הציבור לדעת, מתוקף היות הרשות מחזיקה במידע שברשותה כנאמן של הציבור; קיום בקרה ציבורית יעילה (אפקטיבית) על פעולות הרשות; ועוד (…) כידוע, ככל זכות, גם הזכות לקבלת מידע אינה מוחלטת והיא עשויה לסגת מפני זכויות ואינטרסים סותרים”.

(…) “הגם שאנו מקבלים את טענות המערערים כי יש עניין ציבורי וחשיבות ציבורית אפשרית בפרסום המידע המבוקש, איננו סבורים כי בנסיבות העניין עוצמתם רבה מזו של עוצמת הפגיעה בביטחון המדינה או ביחסי החוץ של מדינת ישראל, ככל שיותר הגילוי”.

“שוכנענו כי גילויו של המידע המבוקש עלול לפגוע בביטחון המדינה או ביחסי החוץ שלה”.