בעליון נמשך ערעור על פסיקה בתובענה ייצוגית נגד 4 חברות תקשורת; התובע ישלם הוצאות ושכ”ט עו”ד בהיקף כולל של 16,000 ש”ח

“לאחר שמיעת השלמת טיעון מטעם הצדדים ובהמלצתנו חזר בו המערער מן הערעור”. כך נכתב בפסק דין של בית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים בערעור [ע”א  412/18] של אלכס גורלין על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 29.11.2017 בת”צ 15577-08-12 אשר ניתן על ידי כבוד השופט רחמים כהן.

התביעה במחוזי הייתה נגד ארבע חברות תקשורת: חברת 012 סמייל טלקום בע”מ, חברת 013 נטוויז’ן בע”מ, חברת בזק בינלאומי בע”מ וחברת אקספון 018 בע”מ. במקור צויינה גם חברה חמישית – היל”ת – החברה הישראלית לתקשורת בע”מ [בעלת מיזם הסלולר Hallo 015] – אולם בהמשך היא נמחקה מכתב התביעה.

בפסק הדין של בית-המחוזי נאמר בין היתר:

■ “בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה בשירות שיחות בינלאומיות שמספקות המשיבות ובטענה שהמשיבות מחייבות את לקוחותיהן ביתר ושלא כדין בגין זמן המתנה למענה עוד טרם התקיימה השיחה, גם כשהשיחה לא התקיימה כלל.

■ “תמצית טענות המבקש – המשיבות מספקות ללקוחותיהן שירותי טלפוניה בינלאומיים מכוח רישיון שהוענק להן על-ידי משרד התקשורת ובכפוף לתנאיו. בהתאם לסעיף 67.4 לתנאי הרישיון (הוראה הזהה ברישיונות כל המשיבות), יש לחייב את הלקוחות בתשלום רק עבור זמן השיחה בפועל. זמן ההמתנה עד למימוש ההתקשרות, המלווה לרוב בצליל חיוג מסוג זה או אחר – פטור מתשלום. לטענת המבקש, בניגוד לתנאי הרישיון, המשיבות מחייבות את לקוחותיהן בתשלום, גם כשהשיחה לא התקיימה כלל (למשל, כאשר מקבל השיחה אינו עונה) ולחילופין עבור פרק זמן ההמתנה עד שמקבל השיחה עונה.

■ “תמצית טענות המשיבות – לטענת המשיבות הן פועלות על-פי הרישיון שניתן להן וגביית התשלומים על-ידן נעשית כדין. המשיבות אינן מחייבות את לקוחותיהן בזמן ההמתנה למענה של הצד השני ואינן מקיימות מדיניות לביצוע חיוב שכזה. גביית התשלום נעשית ‘מעיתוי מימוש ההתקשרות’, בהתאם לאותות דיגיטליים אוטומטיים המתקבלים במערכות המשיבות ממרכזיות מפעילים בינלאומיים זרים (כל משיבה בהתאם למערכת שלה) […] הפרשנות שמציע המבקש לפיה ‘מימוש ההתקשרות’ ייחשב רק ממועד בו השיחה נענתה על-ידי מענה אנושי, אינה פרשנות סבירה ואין לה בסיס.

■ השופט מציין בפסק הדין כי “עיון בהסברי המשיבות מעלה שיש להבחין בין מימוש השיחה לבין מימוש ההתקשרות. מימוש השיחה בפועל היא קבלת מענה אנושי, בעוד שמימוש ההתקשרות תלוייה בקבלת אות דיגיטלי.

■ “[…] יצויין שמשרד התקשורת, שהתבקש להציג עמדתו בהתייחס למחלוקת בין הצדדים, לא סייע בפיתרון המחלוקת הפרשנית והסתפק בהפנייה לסעיף 67.4 לרישיון מכוחו פועלות המשיבות.

■ “[…] ככל שקיימת תופעה של מדינות שבהן, בשיחה בינלאומית, נשלח אות למרות שהשיחה לא מומשה בפועל ויוזם השיחה לא מקבל מענה אנושי, משרד התקשורת הוא מקור הסמכות להביא לתיקון או התוויית הנחיות למניעתה או הפסקתה.

■ “סוף דבר – לאור כל האמור, הבקשה לאישור התובענה כייצוגית – נדחית. בנסיבות העניין בהן נראה, שבקשת האישור מבוססת על אמונה אמיתית בצורה בבירור מחלוקת פרשנית ולאור העובדה, שלמבקש לא הייתה אפשרות לדעת מראש, שיכולתן של המשיבות לנטר ולפקח על האותות מוגבלת ואין באפשרותן לאתר תקלה ככל שקיימת, אלא אם כן מתקבלת תלונה ספציפית, אין מקום לחייב את המבקש בהוצאות”.

העליון פסק הוצאות לטובת חברות התקשורת

■ בהחלטה של בית-המשפט העליון מ- 18 בפברואר 2019 נאמר עוד כי “המשיבות עמדו על פסיקת הוצאות ולו בשיעור מופחת בציינן כי נדרשו להן משאבים לא מבוטלים להדיפת הבקשה והערעור וכן הדגישו כי בית-המשפט קמא נמנע מחיוב המבקש בהוצאות וכי אין מקום למנוע מהן כיסוי כלשהו על הוצאותיהן בהינתן דחיית  הערעור אף שבהסכמה.

“אנו סבורים כי יש טעם בטענות שהעלו המשיבות לעניין ההוצאות בייחוד בהינתן העובדה שבית-המשפט קמא נמנע מחיוב המערער בהן אף שדחה את בקשתו.

“עם זאת, משקיבל המערער את המלצתנו ולא עמד על הערעור יש להתחשב בכך באשר לשיעור ההוצאות שייפסק ולהפחיתו.

“אנו מורים, אפוא, על דחיית הערעור כמוסכם וכן אנו מורים כי המערער ישלם לכל אחת מן המשיבות הוצאות ושכר טרחת עורך דין בערעור בסך 4,000 ש”ח.”

[הערה: כל ההדגשות מופיעות כך במקור].